שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
דומן דה ואל דה פרה
רובע הבורסקאות של פס
קרמיקה ארמנית של בליאן
גְּרַנִיאַנוֹ
סוֹלִימֵנֶה
מפעלי החרסינה המצוירת בדלפט
דוּכַּן לָה אֲסילי
אנויה, כפר האורגים
מרגריטס, כפר הקדרות
#על כפר האמנים התיירותי בסיישל
כפר האומנים דומן דה ואל דה פרה (Domaine de Val des Près - Craft Village) הוא כפר אמנים עם מספר גלריות אמנות. הוא אמנם תיירותי למדי, אבל בגלריות שכאן תוכלו להתרשם מיצירות של אמנים מקומיים ובינלאומיים.
בכפר האמנים, הממוקם בקרבת השוק של ויקטוריה, תוכלו גם לרכוש מבין מבחר מוצרי האמנות המיוחדים שמוכרים כאן.
מדי יום מתקיימות סדנאות אמנות שונות בדומן דה ואל דה פרה. הן מיועדות בעיקר לתיירים וניתן ללמוד בהן את שיטות ומאכלי הבישול הקריאולי המקומי, יצירת תכשיטים ייחודיים ועוד.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/FseLuzudpyA
ביקור במקום:
https://youtu.be/Yb4bbvCsLOI
כפר האומנים דומן דה ואל דה פרה (Domaine de Val des Près - Craft Village) הוא כפר אמנים עם מספר גלריות אמנות. הוא אמנם תיירותי למדי, אבל בגלריות שכאן תוכלו להתרשם מיצירות של אמנים מקומיים ובינלאומיים.
בכפר האמנים, הממוקם בקרבת השוק של ויקטוריה, תוכלו גם לרכוש מבין מבחר מוצרי האמנות המיוחדים שמוכרים כאן.
מדי יום מתקיימות סדנאות אמנות שונות בדומן דה ואל דה פרה. הן מיועדות בעיקר לתיירים וניתן ללמוד בהן את שיטות ומאכלי הבישול הקריאולי המקומי, יצירת תכשיטים ייחודיים ועוד.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/FseLuzudpyA
ביקור במקום:
https://youtu.be/Yb4bbvCsLOI
#על רובע הבורסקאות של פס
פס (Fes) שבמרוקו היא עיר ימי-הביניים הפעילה והגדולה בעולם. אתם נמצאים ברובע הבורסקאים שבעיר העתיקה הזו. כאן פועלים אחרוני הבורסקאים בעולם, בעלי מקצוע שממשיכים לעבד עורות בדיוק כמו שעשו אבותיהם, לפני אלף שנים ויותר.
מקצוע הבורסקאות (Tanning) הוא מהמקצועות העתיקים בעולם. מדובר במעבדי עורות, בעלי מקצוע שהופכים את עור החיה, שמגיע מלוכלך, מלא שומן ושיער והוא גס וקשה לעיבוד, לעור נקי ומעובד, חלק ומוכן לעבודה.
ביקור ברובע הזה יציג לכם את אחת התמונות המיוחדות והמפורסמות של מרוקו. במתחמי הבורסקאים הענקיים שכאן תוכלו לראות מאות בורות סיד לניקוי העורות וצביעתם. כל כמה בורות שייכים למשפחה אחרת ומרבית בעלי המקצוע הללו הם חלק משושלת ארוכה, בת מאות שנים.
הצפייה במתחם הבורסקאים היא חווייה מיוחדת במינה. אל בורות הסיד הלבנים מוכנסים העורות, להשריה בתוך תערובת של סיד, מים ולשלשת יונים, תערובת שמפרקת את השומן והשיער שצמודים אל העור ובכך מקלה את הסרתם ממנו.
לאחר מכן מועברים העורות לצביעה בבריכות צבע. אחרי שנצבעו, מונחים העורות הצבועים לייבוש על גגות המבנים הסמוכים. בהמשך הם יועברו אל בעלי המקצוע השונים, שיכינו מהם תיקים, נעליים, חגורות, מעילים ומגוון מוצרי עור נוספים.
#טיפים
פס יקרה מאוד. כדאי להמתין עם הקניות לערים זולות בעשרות אחוזים, כמו מרקש או קזבלנקה.
אם מחלקים לכם בסיור כאן עלי נענע, קחו אותם וקרבו לאפכם. אלה הם מרחיקי ריח טבעיים שיטשטשו מעט את הריח החריף של העורות שמעבדים כאן.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/wjBbXD8ZztQ
ביקור במקום:
https://youtu.be/BzcboVmDklE
הדרכה:
https://youtu.be/K6m9HQoQrw0
פס (Fes) שבמרוקו היא עיר ימי-הביניים הפעילה והגדולה בעולם. אתם נמצאים ברובע הבורסקאים שבעיר העתיקה הזו. כאן פועלים אחרוני הבורסקאים בעולם, בעלי מקצוע שממשיכים לעבד עורות בדיוק כמו שעשו אבותיהם, לפני אלף שנים ויותר.
מקצוע הבורסקאות (Tanning) הוא מהמקצועות העתיקים בעולם. מדובר במעבדי עורות, בעלי מקצוע שהופכים את עור החיה, שמגיע מלוכלך, מלא שומן ושיער והוא גס וקשה לעיבוד, לעור נקי ומעובד, חלק ומוכן לעבודה.
ביקור ברובע הזה יציג לכם את אחת התמונות המיוחדות והמפורסמות של מרוקו. במתחמי הבורסקאים הענקיים שכאן תוכלו לראות מאות בורות סיד לניקוי העורות וצביעתם. כל כמה בורות שייכים למשפחה אחרת ומרבית בעלי המקצוע הללו הם חלק משושלת ארוכה, בת מאות שנים.
הצפייה במתחם הבורסקאים היא חווייה מיוחדת במינה. אל בורות הסיד הלבנים מוכנסים העורות, להשריה בתוך תערובת של סיד, מים ולשלשת יונים, תערובת שמפרקת את השומן והשיער שצמודים אל העור ובכך מקלה את הסרתם ממנו.
לאחר מכן מועברים העורות לצביעה בבריכות צבע. אחרי שנצבעו, מונחים העורות הצבועים לייבוש על גגות המבנים הסמוכים. בהמשך הם יועברו אל בעלי המקצוע השונים, שיכינו מהם תיקים, נעליים, חגורות, מעילים ומגוון מוצרי עור נוספים.
#טיפים
פס יקרה מאוד. כדאי להמתין עם הקניות לערים זולות בעשרות אחוזים, כמו מרקש או קזבלנקה.
אם מחלקים לכם בסיור כאן עלי נענע, קחו אותם וקרבו לאפכם. אלה הם מרחיקי ריח טבעיים שיטשטשו מעט את הריח החריף של העורות שמעבדים כאן.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/wjBbXD8ZztQ
ביקור במקום:
https://youtu.be/BzcboVmDklE
הדרכה:
https://youtu.be/K6m9HQoQrw0
#על חנות הקרמיקה הארמנית האותנטית של מזרח ירושלים
בהרבה מבנים בירושלים תוכלו לראות את אריחי הקרמיקה הארמנית הידועה והוותיקה. במקומות כמו גן מצודת דוד, מלון אמריקן קולוני, כנסיית סנט ג'יימס שבעיר העתיקה, בה יש אריחי קרמיקה מהמאה ה-17 ועוד.
בכל חנות בעיר העתיקה נמכרים חיקויים מחברון, אבל קרמיקה ארמנית של ממש, על פי המסורת והאיכות בת מאות השנים שלהם, מייצרים עד היום רק ברובע הארמני, במפעל הקרמיקה הארמנית של משפחת בֶּליאן שנקרא "קרמיקה ארמנית ירושלים" (Armenian Ceramics of Jerusalem - Balian). בעבר קראו לו "פלסטין פוטרי".
במפעל המשפחתי הזה תוכלו לראות כיצד העובדים מייצרים קערות, אגרטלים, אריחים ושאר כלים מקרמיקה איכותית. בהמשך תוכלו לצפות במלאכת צביעת הכלים ועיטור הכלים בסגנון הארמני המיוחד.
מקורה של משפחת בליאן הוא בעיר קוטאיה שבטורקיה. קוטאיה נודעה כבר לפני מאות שנים כמרכז של אמני קרמיקה מעולים ובית המלאכה המשפחתי שכאן ממשיך מסורת של דורות, שמתחיל בה ועולה לירושלים.
בחנות, שנמצאת במזרח ירושלים, ממש מול הקונסוליה האמריקאית, תוכלו לראות את מוצרי הדגל הללו בסדנה של משפחת בליאן. כאן ניתן לראות ולרכוש את מוצרי הקרמיקה שהם מייצרים, אם תרצו.
מבט מקרוב בעבודות של בליאן:
https://youtu.be/r3gsp_QjBt8
הדרכה:
https://youtu.be/jooKL3fGIvM
והמתחרים מהעיר העתיקה - משפחת קראקאשיאן:
https://youtu.be/P-Xzkkh4BME
בהרבה מבנים בירושלים תוכלו לראות את אריחי הקרמיקה הארמנית הידועה והוותיקה. במקומות כמו גן מצודת דוד, מלון אמריקן קולוני, כנסיית סנט ג'יימס שבעיר העתיקה, בה יש אריחי קרמיקה מהמאה ה-17 ועוד.
בכל חנות בעיר העתיקה נמכרים חיקויים מחברון, אבל קרמיקה ארמנית של ממש, על פי המסורת והאיכות בת מאות השנים שלהם, מייצרים עד היום רק ברובע הארמני, במפעל הקרמיקה הארמנית של משפחת בֶּליאן שנקרא "קרמיקה ארמנית ירושלים" (Armenian Ceramics of Jerusalem - Balian). בעבר קראו לו "פלסטין פוטרי".
במפעל המשפחתי הזה תוכלו לראות כיצד העובדים מייצרים קערות, אגרטלים, אריחים ושאר כלים מקרמיקה איכותית. בהמשך תוכלו לצפות במלאכת צביעת הכלים ועיטור הכלים בסגנון הארמני המיוחד.
מקורה של משפחת בליאן הוא בעיר קוטאיה שבטורקיה. קוטאיה נודעה כבר לפני מאות שנים כמרכז של אמני קרמיקה מעולים ובית המלאכה המשפחתי שכאן ממשיך מסורת של דורות, שמתחיל בה ועולה לירושלים.
בחנות, שנמצאת במזרח ירושלים, ממש מול הקונסוליה האמריקאית, תוכלו לראות את מוצרי הדגל הללו בסדנה של משפחת בליאן. כאן ניתן לראות ולרכוש את מוצרי הקרמיקה שהם מייצרים, אם תרצו.
מבט מקרוב בעבודות של בליאן:
https://youtu.be/r3gsp_QjBt8
הדרכה:
https://youtu.be/jooKL3fGIvM
והמתחרים מהעיר העתיקה - משפחת קראקאשיאן:
https://youtu.be/P-Xzkkh4BME
#על העיירה של המקרוני ומולדת הפסטה
גְּרַנִיאַנוֹ (Gragnano) נקראת כאן "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, בין הגבעות של דרום נאפולי. בגרניאנו מסורת ארוכה, בת יותר מ-500 שנה, של ייצור פסטה. בעיירה יש עשרות מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ".
בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. כאן מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים ויש כאן מפעלי פסטה בני 200 שנה, שפועלים ברציפות מאז הוקמו.
העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, כמו לבבות ופרחים. מיוצרות כאן פסטות מסוגים שונים, מספגטי או ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני שצורתה כחלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם וצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.
אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה הן הפסטות שמייצרים בצבעים שונים, כמו 3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשלמשל אומרים "פסטה אדומה", כלומר "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" כאן היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה שמתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.
בביקור במפעל "די מרטינו", למשל, תוכלו לראות כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו להשתתף בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור שלה, כאחד מהמאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם. בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים ואחר כך היא הופכת לבצק. מכאן יתנו לה את הצורה האופיינית לפסטות השונות, בעזרת תבניות שונות - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו אז לראות את הפסטות כשהן מתייבשות לאחר ההכנה, בין 24 ל-70 שעות של ייבוש. במחלקת האריזה, לסיום, אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, בכדי שהיא לא תישבר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/ul23BeKkNVo?t=16s
גְּרַנִיאַנוֹ (Gragnano) נקראת כאן "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, בין הגבעות של דרום נאפולי. בגרניאנו מסורת ארוכה, בת יותר מ-500 שנה, של ייצור פסטה. בעיירה יש עשרות מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ".
בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. כאן מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים ויש כאן מפעלי פסטה בני 200 שנה, שפועלים ברציפות מאז הוקמו.
העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, כמו לבבות ופרחים. מיוצרות כאן פסטות מסוגים שונים, מספגטי או ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני שצורתה כחלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם וצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.
אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה הן הפסטות שמייצרים בצבעים שונים, כמו 3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשלמשל אומרים "פסטה אדומה", כלומר "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" כאן היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה שמתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.
בביקור במפעל "די מרטינו", למשל, תוכלו לראות כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו להשתתף בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור שלה, כאחד מהמאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם. בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים ואחר כך היא הופכת לבצק. מכאן יתנו לה את הצורה האופיינית לפסטות השונות, בעזרת תבניות שונות - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו אז לראות את הפסטות כשהן מתייבשות לאחר ההכנה, בין 24 ל-70 שעות של ייבוש. במחלקת האריזה, לסיום, אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, בכדי שהיא לא תישבר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/ul23BeKkNVo?t=16s
מלאכות עתיקות
#על מפעל הקרמיקה של סלרנו
סוֹלִימֵנֶה (Solimene) הוא שמם של מפעל קרמיקה וחנות ידועה למוצריו. במפעל מייצרים מוצרי קרמיקה בעבודת יד, בשיטות מסורתיות העוברות מדור לדור. מומחי המפעל הם בעלי מלאכה ותיקים, שמשתמשים בטכניקות בנות מאות שנים. עיטור הכלים גם הוא נעשה ביד באמצעות דמויות ותבניות אופייניות לאזור ומשקפות את אורח החיים המקומי ואת התרבות הים תיכונית.
החנות הענקית והמרהיבה והמפעל שלידה, נמצאים בכניסה לעיר. המוצרים של סולימנה זכו לפרסום רב, בכל רחבי העולם. מרבית מוצרי הקרמיקה שתראו כאן מיוצרים למעשה במפעל שלהם, שנמצא בעיירה וויטרי סול מארה. יש כאן מבחר עצום של קערות, כוסות וצלחות צבעוניות בשלל גדלים, לצד מגוון כלי אוכל, מגשים וחפצי נוי נאים וססגוניים. המחירים הזולים יחסית והקניות זורמות ואת האריחים הצבעוניים והיפים שלהם ומוצרי הקרמיקה שלהם תוכלו למצוא בכל מקום. גם סט הצבעים שלהם הוא ייחודי ואופייני לאזור.
ואלה לא רק החנות והמפעל הזה שתוכלו לראות באזור. אחד המאפיינים של סלרנו, כבר שנים רבות היא תעשיית הקרמיקה וכלי קרמיקה הצבעוניים שלה. דומה שמוצרי הקרמיקה והאריחים המצוירים בעבודת יד נמכרים כאן בכל פינה. עבודות ומוצרי הקרמיקה הצבעוניים, המיוצרים באזור, מעטרים את הקירות והרצפות במקומות רבים, משמשים ככלי האוכל והשתייה במסעדות ודומה שאין פינה בה הם לא שולבו בעיר.
מבט מקרוב על מפעל הקרמיקה סולימנה:
https://youtu.be/lFOXomHEZ-w
סוֹלִימֵנֶה (Solimene) הוא שמם של מפעל קרמיקה וחנות ידועה למוצריו. במפעל מייצרים מוצרי קרמיקה בעבודת יד, בשיטות מסורתיות העוברות מדור לדור. מומחי המפעל הם בעלי מלאכה ותיקים, שמשתמשים בטכניקות בנות מאות שנים. עיטור הכלים גם הוא נעשה ביד באמצעות דמויות ותבניות אופייניות לאזור ומשקפות את אורח החיים המקומי ואת התרבות הים תיכונית.
החנות הענקית והמרהיבה והמפעל שלידה, נמצאים בכניסה לעיר. המוצרים של סולימנה זכו לפרסום רב, בכל רחבי העולם. מרבית מוצרי הקרמיקה שתראו כאן מיוצרים למעשה במפעל שלהם, שנמצא בעיירה וויטרי סול מארה. יש כאן מבחר עצום של קערות, כוסות וצלחות צבעוניות בשלל גדלים, לצד מגוון כלי אוכל, מגשים וחפצי נוי נאים וססגוניים. המחירים הזולים יחסית והקניות זורמות ואת האריחים הצבעוניים והיפים שלהם ומוצרי הקרמיקה שלהם תוכלו למצוא בכל מקום. גם סט הצבעים שלהם הוא ייחודי ואופייני לאזור.
ואלה לא רק החנות והמפעל הזה שתוכלו לראות באזור. אחד המאפיינים של סלרנו, כבר שנים רבות היא תעשיית הקרמיקה וכלי קרמיקה הצבעוניים שלה. דומה שמוצרי הקרמיקה והאריחים המצוירים בעבודת יד נמכרים כאן בכל פינה. עבודות ומוצרי הקרמיקה הצבעוניים, המיוצרים באזור, מעטרים את הקירות והרצפות במקומות רבים, משמשים ככלי האוכל והשתייה במסעדות ודומה שאין פינה בה הם לא שולבו בעיר.
מבט מקרוב על מפעל הקרמיקה סולימנה:
https://youtu.be/lFOXomHEZ-w
#על מוזיאון ומפעל החרסינות המצוירות של דלפט
מפעל הרויאל דלפט Royal Delft, שנקרא בעבר Koninklijke Porceleyne Fles הוא מפעל עתיק שעובדים בו בשיטות של לפני 300 שנה. את הציורים על החרסינה מציירים האמנים ביד.
כבר אחרי שנה יכולים המתלמדים לצייר דוגמאות פשוטות במפעל, כש-3 שנים אחר כך, הם נחשבים לציירים. רק אחרי 10 שנות עבודה במקצוע הם מגיעים לרמה של מעטרים מומחים.
את הדוגמאות המסורתיות והמדויקות כל כך מייצרים אמני המפעל תודות לתבניות סטנסיל, כמו מכונות השכפול של פעם. את התבנית מדביק האמן לכלי הקרמיקה הבהיר וממנה מועברים קווי המתאר של הציור, מעין רישום דק. עליו מציירים הציירים במכחולים ומחזקים את הציור ואחר כך צובעים בשלל גוונים של כחול. גווני הכחול מושגים באמצעות מהילה של מים אל הצבע. לאחר מכן שורפים את הכלי בתנור, בחום גבוה מאד. כך מקבעים את הצבע לשנים רבות.
במוזיאון מציגים מבחר של צלחות וחפצי בית מעוטרים, שהוכנו לצרכי בית המלוכה ההולנדי.
במוזיאון מוצגים שני סרטונים שמציגים את הדרך שבה פועל המפעל. הילדים יוכלו ליהנות כאן מסדנת ציור על חרסינות וניתן לראות את האמנים בעבודה והדגמות נוספות, כמה פעמים ביום.
#מחירים
אם זה נראה יקר, לא מוכרחים לקנות כאן. בחנויות שבעיר אפשר לקנות מוצרים זולים יותר.
כניסה במחיר 8.5 אירו לילדים מגיל 13 ולמבוגר 13.5.ילדים חינם.
#על האריחים המצוירים שהפכו לסמל העיר דלפט
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן. ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.
את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן. ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.
גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.
אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
#על העיר דלפט
מעבר להיותה עיר החרסינה הלבנה-כחולה, דלפט היא עיירה הולנדית רגועה ועתיקה. כאן פעל כל חייו הצייר הנודע יוהנס ורמיר, אמן האור והתאורה הידוע בציוריו המפורסמים והמדוייקים להפליא.
חוץ ממפעלי החרסינה המעוטרת שלה, החוויות העיקריות בכיכר המרקט של העיר העתיקה של דלפט, הן הטיפוס אל מגדל הכנסייה (Nieuwe Kerk) הגבוה בהולנד והביקור בחנויות החרסינה הכחולה לבנה שלה.
דלפט רכשה את הידע לתעשיית החרסינה שלה מכלי הפורצלן הסיניים שהובאו על ידי הספנים ההולנדיים מסין הרחוקה. הסינים הם שהמציאו את האמנות הזו והיו אמנים מעולים. בתחילה אמני דלפט העתיקו את הציורים והעיטורים שעל כלי חרסינה והפורצלן העדינים של הסינים. אבל לא לאורך זמן נמשך החיקוי של תוצרת סין. בהדרגה החליפו אמני דלפט את העיטורים הסיניים שעל כלי החרס שלהם בעיטורים שהציגו נושאים אירופאיים ומוטיבים מהחיים בהולנד ובסביבתה. מכאן הפכה דלפט למפורסמת בכלי הפורצלן המצוירים שלה, הקונים הלכו והתרבו ושמם של האריחים והכלים המצויירים והמעוטרים שלה, התפרסם בכל אירופה.
מקור שמה של העיר הוא במילה ההולנדית "חפירה", בשל חפירת התעלות הנפוצות כל כך בעיר דלפט.
הנה מפעלי החרסינות המצויירות של דלפט:
https://youtu.be/mMt5SmhqApA
מפעל הרויאל דלפט Royal Delft, שנקרא בעבר Koninklijke Porceleyne Fles הוא מפעל עתיק שעובדים בו בשיטות של לפני 300 שנה. את הציורים על החרסינה מציירים האמנים ביד.
כבר אחרי שנה יכולים המתלמדים לצייר דוגמאות פשוטות במפעל, כש-3 שנים אחר כך, הם נחשבים לציירים. רק אחרי 10 שנות עבודה במקצוע הם מגיעים לרמה של מעטרים מומחים.
את הדוגמאות המסורתיות והמדויקות כל כך מייצרים אמני המפעל תודות לתבניות סטנסיל, כמו מכונות השכפול של פעם. את התבנית מדביק האמן לכלי הקרמיקה הבהיר וממנה מועברים קווי המתאר של הציור, מעין רישום דק. עליו מציירים הציירים במכחולים ומחזקים את הציור ואחר כך צובעים בשלל גוונים של כחול. גווני הכחול מושגים באמצעות מהילה של מים אל הצבע. לאחר מכן שורפים את הכלי בתנור, בחום גבוה מאד. כך מקבעים את הצבע לשנים רבות.
במוזיאון מציגים מבחר של צלחות וחפצי בית מעוטרים, שהוכנו לצרכי בית המלוכה ההולנדי.
במוזיאון מוצגים שני סרטונים שמציגים את הדרך שבה פועל המפעל. הילדים יוכלו ליהנות כאן מסדנת ציור על חרסינות וניתן לראות את האמנים בעבודה והדגמות נוספות, כמה פעמים ביום.
#מחירים
אם זה נראה יקר, לא מוכרחים לקנות כאן. בחנויות שבעיר אפשר לקנות מוצרים זולים יותר.
כניסה במחיר 8.5 אירו לילדים מגיל 13 ולמבוגר 13.5.ילדים חינם.
#על האריחים המצוירים שהפכו לסמל העיר דלפט
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן. ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.
את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן. ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.
גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.
אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
#על העיר דלפט
מעבר להיותה עיר החרסינה הלבנה-כחולה, דלפט היא עיירה הולנדית רגועה ועתיקה. כאן פעל כל חייו הצייר הנודע יוהנס ורמיר, אמן האור והתאורה הידוע בציוריו המפורסמים והמדוייקים להפליא.
חוץ ממפעלי החרסינה המעוטרת שלה, החוויות העיקריות בכיכר המרקט של העיר העתיקה של דלפט, הן הטיפוס אל מגדל הכנסייה (Nieuwe Kerk) הגבוה בהולנד והביקור בחנויות החרסינה הכחולה לבנה שלה.
דלפט רכשה את הידע לתעשיית החרסינה שלה מכלי הפורצלן הסיניים שהובאו על ידי הספנים ההולנדיים מסין הרחוקה. הסינים הם שהמציאו את האמנות הזו והיו אמנים מעולים. בתחילה אמני דלפט העתיקו את הציורים והעיטורים שעל כלי חרסינה והפורצלן העדינים של הסינים. אבל לא לאורך זמן נמשך החיקוי של תוצרת סין. בהדרגה החליפו אמני דלפט את העיטורים הסיניים שעל כלי החרס שלהם בעיטורים שהציגו נושאים אירופאיים ומוטיבים מהחיים בהולנד ובסביבתה. מכאן הפכה דלפט למפורסמת בכלי הפורצלן המצוירים שלה, הקונים הלכו והתרבו ושמם של האריחים והכלים המצויירים והמעוטרים שלה, התפרסם בכל אירופה.
מקור שמה של העיר הוא במילה ההולנדית "חפירה", בשל חפירת התעלות הנפוצות כל כך בעיר דלפט.
הנה מפעלי החרסינות המצויירות של דלפט:
https://youtu.be/mMt5SmhqApA
#על דוכני החינה של זנזיבר
דוּכַּן לָה אֲסילי (Baital Ajaib) הן חנויות צמחי מרפא ומוצרי כישוף. בהן תמצאו נשים שמיומנות באמנות העתיקה של קעקועי חינה ותמרוקים מסורתיים. אמנות זו שהגיעה לכאן עם מהגרים מחצי האי הערבי, היא פופולארית מאד בזנזיבר. יכולתן הגבוהה של אמניות החינה מאפשרת להן ליצור חומרים אלה בעזרת מתכונים סודיים ובאמצעות חומרים טבעיים מרחבי האיים של זנזיבר.
אלה לא הנשים שמציעות חינה מחומרים תעשייתיים בחופי הים ובסלוני היופי שבעיר. מדובר בנשים מקצועיות ברמה גבוהה, אמניות שעושות עיטורי חינה צבעוניים ויפים להפליא, שנשמרים על העור למשך ימים אחדים בלבד. עבודותיהן מוצגות כיום בתערוכות בעולם.
גם דוכן לה אסילי וגם "הורומזי חינה ארט" הם מקומות טובים לפגוש בהם את אמנות החינה של זנזיבר.
#על החינה
חתונות, הריונות, לידות, ימי הולדת, ואפילו כדי לסמן מתי אישה מסיימת תקופת האלמנות וימי האבל ומוכנה לבן זוג חדש - טקסי החינה קשורים קשר הדוק במזרח, לאירועים שונים בחיי האישה.
כדי להבליט את יופיין ולשאת חן בעיני בן הזוג שלהן, מעודדת ההלכה המוסלמית את הנשים המוסלמיות למשוח את כפות ידיהן ורגליהן בחינה. במהלך התקופות שִכללו הנשים באפריקה ובחצי האי הערבי את המנהג הזה ופיתחו את ציורי החינה. רבות מהן אף נהגו לכתוב על העור דברי אהבה.
בזנזיבר עצמה מעטרת הכלה את גופה בקישוטי חינה, בטקס שאורכו יומיים תמימים. בעשורים האחרונים עשתה החינה את דרכה גם אל המערב. לא מעט בעקבות מפורסמות כמו הזמרת מדונה, נהנות רבות מנשות המערב מעיטור הגוף הזמני הזה והוא הפך לאחד מהתחומים הצומחים בתחום היופי הנשי.
מבט מקרוב באמנית חינה:
https://youtu.be/_lqCRD9gfdU
דוּכַּן לָה אֲסילי (Baital Ajaib) הן חנויות צמחי מרפא ומוצרי כישוף. בהן תמצאו נשים שמיומנות באמנות העתיקה של קעקועי חינה ותמרוקים מסורתיים. אמנות זו שהגיעה לכאן עם מהגרים מחצי האי הערבי, היא פופולארית מאד בזנזיבר. יכולתן הגבוהה של אמניות החינה מאפשרת להן ליצור חומרים אלה בעזרת מתכונים סודיים ובאמצעות חומרים טבעיים מרחבי האיים של זנזיבר.
אלה לא הנשים שמציעות חינה מחומרים תעשייתיים בחופי הים ובסלוני היופי שבעיר. מדובר בנשים מקצועיות ברמה גבוהה, אמניות שעושות עיטורי חינה צבעוניים ויפים להפליא, שנשמרים על העור למשך ימים אחדים בלבד. עבודותיהן מוצגות כיום בתערוכות בעולם.
גם דוכן לה אסילי וגם "הורומזי חינה ארט" הם מקומות טובים לפגוש בהם את אמנות החינה של זנזיבר.
#על החינה
חתונות, הריונות, לידות, ימי הולדת, ואפילו כדי לסמן מתי אישה מסיימת תקופת האלמנות וימי האבל ומוכנה לבן זוג חדש - טקסי החינה קשורים קשר הדוק במזרח, לאירועים שונים בחיי האישה.
כדי להבליט את יופיין ולשאת חן בעיני בן הזוג שלהן, מעודדת ההלכה המוסלמית את הנשים המוסלמיות למשוח את כפות ידיהן ורגליהן בחינה. במהלך התקופות שִכללו הנשים באפריקה ובחצי האי הערבי את המנהג הזה ופיתחו את ציורי החינה. רבות מהן אף נהגו לכתוב על העור דברי אהבה.
בזנזיבר עצמה מעטרת הכלה את גופה בקישוטי חינה, בטקס שאורכו יומיים תמימים. בעשורים האחרונים עשתה החינה את דרכה גם אל המערב. לא מעט בעקבות מפורסמות כמו הזמרת מדונה, נהנות רבות מנשות המערב מעיטור הגוף הזמני הזה והוא הפך לאחד מהתחומים הצומחים בתחום היופי הנשי.
מבט מקרוב באמנית חינה:
https://youtu.be/_lqCRD9gfdU
#על הכפר של האורגים
על אף שדווקא הכפרים הלא מוכרים לתייר הם אלו שבהם ניתן לספוג את אווירת כרתים האותנטית, שווה לבקר גם בכפר אנויה (Anogia), כפר האורגים. מעבר למראה המקובל, שכולל סמטאות צרות ובתים לבנים עם דלתות צבועות בכחול, הכפר אנויה הוא מרכז מסורתי לאריגים צבעוניים, שמציעים אותם כאן למכירה, כמעט בכל בית.
בכפר הזה תוכלו לחזות באורגים, החייטים והאמנים היוצרים כאן את האריגים והשטיחים היפים והאותנטיים של האי. כמעט בכל פינה אפשר לראות בית מלאכה עם אורגת כפופה שתשמח לפרוס לפניכם אריגים, עבודות רקמה ושטיחים מעשה ידיה.
מעבר לבדים והאורגים, אנויה הוא מקום מצוין כדי לבלות בו בקיץ החם ולמצוא מעט מפלט מהחום בחופי האי כרתים. איכשהו הצליחו לשמור כאן על כרתים של פעם. אם תשבו לשתות ולאכול משהו בטברנה או בבית הקפה שכאן, תזהו מיד במה מדובר.
כמו בהרבה כפרים באיים, ביוון ובעולם המערבי, גם בכפר המסורתי הזה רוב הצעירים עזבו. אין כאן כמעט משפחות צעירות ומרבית תושבי אנויה הם אנשים מבוגרים מאד ועד זקנים. את הגברים שביניהם, לא פעם לבושים בתלבושות מסורתיות, תוכלו למצוא לרוב כשהם ישובים בכיכר הכפר, המוצלת לרוב תחת עצי דולב, תאנה או תות גדולים.
#הטראומה של אנויה
אנויה של ימינו נראה ככפר שקט ושליו, שקשה להאמין שתושביו חוו סבל ורוע, או התאכזרות של צבא כובש כלשהו. אבל פעם, בעבר, עמד הכפר הפסטורלי הזה במוקד של מתקפה אכזרית במיוחד, שהשאירה בו צלקת נוראה, אפילו במונחים של האכזריות ההיסטורית של כובשי האי כרתים.
זה קרה בימי מלחמת העולם השנייה, כשחלק מהצעירים שגדלו באנויה, עזר לבריטים במודיעין וריגול, כנגד הצבא הגרמני שכבש את האי זה מכבר.
הנאצים, בתגובה לחשיפת שיתוף הפעולה של אותה קבוצה מתושבי אנויה עם הבריטים, הגיבו בפראות ואכזריות טיפוסית להם. החיילים הגרמנים שרפו את רחובות הכפר וירו למוות בכל הגברים של אנויה. כך נותר כפר שלם כשבתיו שרופים, רק עם נשים וילדים וללא האבות והסבים שחיו בו בעבר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/oSj3i1u9xx4
חתונה בכפר:
https://youtu.be/5QqBuvkJ6yg
שמח עם המוזיקה של אנויה:
https://youtu.be/kXDixl0ZW74
על אף שדווקא הכפרים הלא מוכרים לתייר הם אלו שבהם ניתן לספוג את אווירת כרתים האותנטית, שווה לבקר גם בכפר אנויה (Anogia), כפר האורגים. מעבר למראה המקובל, שכולל סמטאות צרות ובתים לבנים עם דלתות צבועות בכחול, הכפר אנויה הוא מרכז מסורתי לאריגים צבעוניים, שמציעים אותם כאן למכירה, כמעט בכל בית.
בכפר הזה תוכלו לחזות באורגים, החייטים והאמנים היוצרים כאן את האריגים והשטיחים היפים והאותנטיים של האי. כמעט בכל פינה אפשר לראות בית מלאכה עם אורגת כפופה שתשמח לפרוס לפניכם אריגים, עבודות רקמה ושטיחים מעשה ידיה.
מעבר לבדים והאורגים, אנויה הוא מקום מצוין כדי לבלות בו בקיץ החם ולמצוא מעט מפלט מהחום בחופי האי כרתים. איכשהו הצליחו לשמור כאן על כרתים של פעם. אם תשבו לשתות ולאכול משהו בטברנה או בבית הקפה שכאן, תזהו מיד במה מדובר.
כמו בהרבה כפרים באיים, ביוון ובעולם המערבי, גם בכפר המסורתי הזה רוב הצעירים עזבו. אין כאן כמעט משפחות צעירות ומרבית תושבי אנויה הם אנשים מבוגרים מאד ועד זקנים. את הגברים שביניהם, לא פעם לבושים בתלבושות מסורתיות, תוכלו למצוא לרוב כשהם ישובים בכיכר הכפר, המוצלת לרוב תחת עצי דולב, תאנה או תות גדולים.
#הטראומה של אנויה
אנויה של ימינו נראה ככפר שקט ושליו, שקשה להאמין שתושביו חוו סבל ורוע, או התאכזרות של צבא כובש כלשהו. אבל פעם, בעבר, עמד הכפר הפסטורלי הזה במוקד של מתקפה אכזרית במיוחד, שהשאירה בו צלקת נוראה, אפילו במונחים של האכזריות ההיסטורית של כובשי האי כרתים.
זה קרה בימי מלחמת העולם השנייה, כשחלק מהצעירים שגדלו באנויה, עזר לבריטים במודיעין וריגול, כנגד הצבא הגרמני שכבש את האי זה מכבר.
הנאצים, בתגובה לחשיפת שיתוף הפעולה של אותה קבוצה מתושבי אנויה עם הבריטים, הגיבו בפראות ואכזריות טיפוסית להם. החיילים הגרמנים שרפו את רחובות הכפר וירו למוות בכל הגברים של אנויה. כך נותר כפר שלם כשבתיו שרופים, רק עם נשים וילדים וללא האבות והסבים שחיו בו בעבר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/oSj3i1u9xx4
חתונה בכפר:
https://youtu.be/5QqBuvkJ6yg
שמח עם המוזיקה של אנויה:
https://youtu.be/kXDixl0ZW74
#על הכפר של הקדרים
את הכפר מרגריטס (Margarites) מכנים בכרתים "כפר הקדרים". זאת משום שמרגריטס ידוע כבירת הקדרות של האי. דומה שכאן תוכלו לראות דרך כל חלון את מגוון כלי הקדרות שמוצעים בכפר למכירה.
בנוסף למגורים, משמשים מרבית בתי הכפר, שנמצא בין הרקליון לרת'ימנו, כבתי מלאכה לכלי קרמיקה. קדרים ואמנים יוצרים כאן במו ידיהם וכמיטב המסורת העתיקה, מגוון של כדים, כלי אוכל, חפצי נוי ומיני קדרות מחימר ומקרמיקה.
במרגריטס תוכלו להתבונן במלאכתם של האומנים ולרכוש את הכלים, מוצרי הנוי ואת חפצי החימר שהם מציעים למכירה. זה המקום וההזדמנות לקנות כמה מזכרות ומתנות הביתה.
#טיפים
הכלים וחפצי הנוי בכניסה לכפר נוטים להיות תיירותיים ויקרים מדי. שווה לנסות ולהיכנס קצת פנימה, אל תוככי הכפר, שם תמצאו כלים אותנטיים יותר ובמחירים סבירים.
מבט מקרוב על הכפר מרגריטס:
https://youtu.be/C-KyOO-ErqE
וקדרית מהכפר בעבודה:
https://youtu.be/Aop32JxdTQs
את הכפר מרגריטס (Margarites) מכנים בכרתים "כפר הקדרים". זאת משום שמרגריטס ידוע כבירת הקדרות של האי. דומה שכאן תוכלו לראות דרך כל חלון את מגוון כלי הקדרות שמוצעים בכפר למכירה.
בנוסף למגורים, משמשים מרבית בתי הכפר, שנמצא בין הרקליון לרת'ימנו, כבתי מלאכה לכלי קרמיקה. קדרים ואמנים יוצרים כאן במו ידיהם וכמיטב המסורת העתיקה, מגוון של כדים, כלי אוכל, חפצי נוי ומיני קדרות מחימר ומקרמיקה.
במרגריטס תוכלו להתבונן במלאכתם של האומנים ולרכוש את הכלים, מוצרי הנוי ואת חפצי החימר שהם מציעים למכירה. זה המקום וההזדמנות לקנות כמה מזכרות ומתנות הביתה.
#טיפים
הכלים וחפצי הנוי בכניסה לכפר נוטים להיות תיירותיים ויקרים מדי. שווה לנסות ולהיכנס קצת פנימה, אל תוככי הכפר, שם תמצאו כלים אותנטיים יותר ובמחירים סבירים.
מבט מקרוב על הכפר מרגריטס:
https://youtu.be/C-KyOO-ErqE
וקדרית מהכפר בעבודה:
https://youtu.be/Aop32JxdTQs
לפקארה, כפר התחרה
#על כפר האורגים של קפריסין
כשעה וחצי מהעיר פאפוס נמצא כפר לפקארה (Lefkara Village). הוא מכונה בידי הקפריסאים בשם "לפקרה היפה" ומתגוררים בו כ-1000 תושבים.
הכפר הציורי והמקסים הזה יכניס אתכם לאווירה שונה לחלוטין - אמנותית ואותנטית. אם תסתובבו בו, תוכלו לספוג קצת מהנופים המדהימים של הרי הטרודוס שנמצאים מסביבו. תוכלו גם ליהנות מהמראות הציוריים של הכפר ולפגוש באמנים רבים, רוקמים עבודות תחרה, הידועות כ"תחרת לפקארה". מסורת זו, של יצירת תחרה, עוברת כבר שנים בכפר במשך דורות - מאם לבת.
אגב, אחד הסיפורים המוכרים באזור ולא ידוע עד כמה הוא אמיתי, הוא על הצייר המפורסם לאונרדו דה וינצ’י, שביקר בכפר בשנת 1481 והזמין בד תחרה מיוחד שתכנן במיוחד. את הבד הזה הוא שילב בציור המפורסם "הסעודה האחרונה" ותרם אותו בהמשך לקתדרלה במילאנו. דוגמאות הרקמה היו פרי יצירתו ועד היום יש שרוקמים כאן שחזור שלו ומוכרים אותו ביוקר לתיירים הפוקדים את הכפר וקונים עבודות תחרה מעולות.
הכפר עצמו מחולק לשני חלקים - קאטו לפקארה (Kato Lefkara) - לפקארה התחתונה ופאנו לפקארה (Pano Lefkara) - לפקארה העליונה.
בכפר תוכלו לראות גם את מוזיאון הפולקלור, מפעל הזיתים הישן, כנסיית טימיוס סטוורוס (Holy Cross) והקאפלה של ארכנגלוס מיכאיל (Archangelos Michail).
ביקור בכפר עם האורגים והצורפים שבו:
https://youtu.be/4tjkwNNe2WY
האורגת מקרוב:
https://youtu.be/Viw3G7l5C-E
ומהאוויר:
https://youtu.be/Z5G2B3ryU2c
כשעה וחצי מהעיר פאפוס נמצא כפר לפקארה (Lefkara Village). הוא מכונה בידי הקפריסאים בשם "לפקרה היפה" ומתגוררים בו כ-1000 תושבים.
הכפר הציורי והמקסים הזה יכניס אתכם לאווירה שונה לחלוטין - אמנותית ואותנטית. אם תסתובבו בו, תוכלו לספוג קצת מהנופים המדהימים של הרי הטרודוס שנמצאים מסביבו. תוכלו גם ליהנות מהמראות הציוריים של הכפר ולפגוש באמנים רבים, רוקמים עבודות תחרה, הידועות כ"תחרת לפקארה". מסורת זו, של יצירת תחרה, עוברת כבר שנים בכפר במשך דורות - מאם לבת.
אגב, אחד הסיפורים המוכרים באזור ולא ידוע עד כמה הוא אמיתי, הוא על הצייר המפורסם לאונרדו דה וינצ’י, שביקר בכפר בשנת 1481 והזמין בד תחרה מיוחד שתכנן במיוחד. את הבד הזה הוא שילב בציור המפורסם "הסעודה האחרונה" ותרם אותו בהמשך לקתדרלה במילאנו. דוגמאות הרקמה היו פרי יצירתו ועד היום יש שרוקמים כאן שחזור שלו ומוכרים אותו ביוקר לתיירים הפוקדים את הכפר וקונים עבודות תחרה מעולות.
הכפר עצמו מחולק לשני חלקים - קאטו לפקארה (Kato Lefkara) - לפקארה התחתונה ופאנו לפקארה (Pano Lefkara) - לפקארה העליונה.
בכפר תוכלו לראות גם את מוזיאון הפולקלור, מפעל הזיתים הישן, כנסיית טימיוס סטוורוס (Holy Cross) והקאפלה של ארכנגלוס מיכאיל (Archangelos Michail).
ביקור בכפר עם האורגים והצורפים שבו:
https://youtu.be/4tjkwNNe2WY
האורגת מקרוב:
https://youtu.be/Viw3G7l5C-E
ומהאוויר:
https://youtu.be/Z5G2B3ryU2c
המוזיאון הפתוח של הלסינקי
#על המוזיאון הפתוח של חיי הכפריים
על אי ליד הלסינקי ממוקם לו המוזיאון הפתוח של פינלנד, מוזיאון סורסארי (Seurasaari Open Air Museum). כאן תוכלו לבקר בבתי עץ מגוונים וללמוד כיצד חיו הפינים במאות הקודמות, הרבה לפני העידן המודרני.
בניגוד למוזיאונים דומים במקומות שונים בעולם, המוזיאון הפתוח הזה נמצא בסמוך למרכז הלסינקי, על אי קטן המקושר אל היבשה באמצעות גשר.
#מה תעשו כאן?
המוזיאון הפתוח הוא אמנם בלב העיר, אך מרגיש כמו מקום כפרי וירוק. מוצגים בו בתים ומבנים עתיקים, בתוך מעין חוות עתיקות מימים עברו.
בין מבני העץ ברובם, שהובאו לכאן מכל רחבי פינלנד, תראו בתי אחוזה, בתי חווה ואפילו כנסייה משנת 1686 בשם "כנסיית מקרונה".
יש במוזיאון הפתוח סיורים בבתים, מגוון מוצגים אותנטיים מהעבר, יחד עם הדגמות של בעלי מקצוע שמדגימים כיצד עבדו בימי קדם.
כך למשל תוכלו לבקר כאן בבית עץ עתיק (Meilahti 7), בו מוצגת תערוכת שטיחים מקומיים וטקסטיל מסורתי. יש גם צפייה באורגים בעבודה.
במוזיאון הפתוח תוכלו לראות הרבה סוגים של ציוד חקלאי וכלי בית מהמאה ה-17 ועד ימינו, שהובאו מרחבי פינלנד.
ילדים ייהנו כאן מפעילויות רבות ברחבי המוזיאון, עבודות יצירה ברוח בימים ההם, פינות ליטוף של חיות משק ועוד.
#טיפים
המגיעים ברכב יחנו ליד גשר סוראסרי (Seurasaari) או ליד מגרש הספורט של מילאטי (Meilahti).
מבט מקרוב:
https://youtu.be/5bCUnI-XuIo
ביקור במקום:
https://youtu.be/xjcLIuSLE7M
הדרכה:
https://youtu.be/3Exl-fBCe0Y
סנאים:
https://youtu.be/nMxKneXibn0
על אי ליד הלסינקי ממוקם לו המוזיאון הפתוח של פינלנד, מוזיאון סורסארי (Seurasaari Open Air Museum). כאן תוכלו לבקר בבתי עץ מגוונים וללמוד כיצד חיו הפינים במאות הקודמות, הרבה לפני העידן המודרני.
בניגוד למוזיאונים דומים במקומות שונים בעולם, המוזיאון הפתוח הזה נמצא בסמוך למרכז הלסינקי, על אי קטן המקושר אל היבשה באמצעות גשר.
#מה תעשו כאן?
המוזיאון הפתוח הוא אמנם בלב העיר, אך מרגיש כמו מקום כפרי וירוק. מוצגים בו בתים ומבנים עתיקים, בתוך מעין חוות עתיקות מימים עברו.
בין מבני העץ ברובם, שהובאו לכאן מכל רחבי פינלנד, תראו בתי אחוזה, בתי חווה ואפילו כנסייה משנת 1686 בשם "כנסיית מקרונה".
יש במוזיאון הפתוח סיורים בבתים, מגוון מוצגים אותנטיים מהעבר, יחד עם הדגמות של בעלי מקצוע שמדגימים כיצד עבדו בימי קדם.
כך למשל תוכלו לבקר כאן בבית עץ עתיק (Meilahti 7), בו מוצגת תערוכת שטיחים מקומיים וטקסטיל מסורתי. יש גם צפייה באורגים בעבודה.
במוזיאון הפתוח תוכלו לראות הרבה סוגים של ציוד חקלאי וכלי בית מהמאה ה-17 ועד ימינו, שהובאו מרחבי פינלנד.
ילדים ייהנו כאן מפעילויות רבות ברחבי המוזיאון, עבודות יצירה ברוח בימים ההם, פינות ליטוף של חיות משק ועוד.
#טיפים
המגיעים ברכב יחנו ליד גשר סוראסרי (Seurasaari) או ליד מגרש הספורט של מילאטי (Meilahti).
מבט מקרוב:
https://youtu.be/5bCUnI-XuIo
ביקור במקום:
https://youtu.be/xjcLIuSLE7M
הדרכה:
https://youtu.be/3Exl-fBCe0Y
סנאים:
https://youtu.be/nMxKneXibn0
מוראנו, אי הזכוכית
#על אי הזכוכית של ונציה
האי מוּרָאנוֹ (Murano) הוא אי שנמצא כשני קילומטרים מצפון-מזרח לוונציה. אי זה ידוע במסורת של תעשיית הזכוכית המרהיבה והענפה שהתפתחה בו מאז המאה ה-13 ובמיוחד במהלך המאות האחרונות.
כמו ונציה עצמה, גם מוראנו אינו אי אחד אלא ארכיפלג של שבעה איים קטנים, שחוברו ביניהם באמצעות גשרים שנבנו מעל התעלות. שיטוט נינוח באי יציג לכם את בתיו העתיקים, שחלקם נבנו עוד במאה ה-11.
באי מוראנו חנויות רבות, המציעות מוצרי זכוכית יפים. אפילו בצפייה סתמית בהן, קל להבין כיצד הייתה הזכוכית של מוראנו, ברבות השנים, לשם דבר בכל אירופה ואף זכתה לשם עולמי.
המתעניינים בתהליך הפקת הזכוכית יוכלו לבקר בבתי מלאכה לייצור של כלי הזכוכית, לצפות בנפחי הזכוכית בפעולה ובתהליכי הייצור המסורתי של כלי הזכוכית היפים והידועים של האי.
למי שרוצים לראות דוגמאות לכלי הזכוכית העתיקים שנוצרו במוראנו וללמוד על תעשיית הזכוכית ההיסטורית של האי, מומלץ הביקור במוזיאון הזכוכית (Museo Vetrario) שבאי. כאן תוכלו להתרשם מכמה מיצירות הזכוכית הססגוניות, המפוארות והיפות שתראו בחייכם.
#תולדות האי
לראשונה יושב האי מוראנו (Murano) על ידי הרומאים. באותם ימים עסקו המתיישבים בו בעיקר במסחר, בדיג ובהפקה של מלח יקר.
את המפגש שלו עם הזכוכית ערך האי מוראנו, כשבשנת 1291 הצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה, לעבור אליו. הסיבה לדרישת השלטונות בוונציה שינטשו את העיר הייתה החשש הגדול משריפות בעיר.
וכך, על מנת להקטין את סכנת השריפות בוונציה, הועברה תעשיית הזכוכית שלה לכאן. די מהר החלו נפחי הזכוכית להתבסס במוראנו ובמהלך המאה ה-14 החל האי מוראנו לייצא זכוכית לכל רחבי צפון איטליה.
במיוחד זכתה תעשיית הזכוכית כאן לפרסום, בזכות המראות שיוצרו כאן וחרוזי הזכוכית שלה.
כשהומצאה במוראנו זכוכית אוונטורין, הפך האי הקטן, למשך תקופה מסוימת, ליצרן הזכוכית הגדול באירופה.
מאוחר יותר, אמני הזכוכית של מוראנו זכו לשם גם בשל הנברשות שהם יצרו כאן.
מאז המאה ה-18, החלה להצטמצם בהדרגה תעשיית ייצור הזכוכית של מוראנו. ועדיין, גם כיום, ייצור הזכוכית הוא עדיין מקור פרנסתם העיקרי של 6,000 התושבים כאן. גם תעשיית הזכוכית עודנה נחשבת לתעשייה העיקרית של האי עד היום ולמי שבעצם מושכת את מרבית התיירים לכאן.
מבט מקרוב אל אי הזכוכית:
https://youtu.be/yNwPGLNOG24
שיטוט באי:
https://youtu.be/tqWlJwq2pWU
אמן בעבודה:
https://youtu.be/ZUbAuMjN-kA
האי מוּרָאנוֹ (Murano) הוא אי שנמצא כשני קילומטרים מצפון-מזרח לוונציה. אי זה ידוע במסורת של תעשיית הזכוכית המרהיבה והענפה שהתפתחה בו מאז המאה ה-13 ובמיוחד במהלך המאות האחרונות.
כמו ונציה עצמה, גם מוראנו אינו אי אחד אלא ארכיפלג של שבעה איים קטנים, שחוברו ביניהם באמצעות גשרים שנבנו מעל התעלות. שיטוט נינוח באי יציג לכם את בתיו העתיקים, שחלקם נבנו עוד במאה ה-11.
באי מוראנו חנויות רבות, המציעות מוצרי זכוכית יפים. אפילו בצפייה סתמית בהן, קל להבין כיצד הייתה הזכוכית של מוראנו, ברבות השנים, לשם דבר בכל אירופה ואף זכתה לשם עולמי.
המתעניינים בתהליך הפקת הזכוכית יוכלו לבקר בבתי מלאכה לייצור של כלי הזכוכית, לצפות בנפחי הזכוכית בפעולה ובתהליכי הייצור המסורתי של כלי הזכוכית היפים והידועים של האי.
למי שרוצים לראות דוגמאות לכלי הזכוכית העתיקים שנוצרו במוראנו וללמוד על תעשיית הזכוכית ההיסטורית של האי, מומלץ הביקור במוזיאון הזכוכית (Museo Vetrario) שבאי. כאן תוכלו להתרשם מכמה מיצירות הזכוכית הססגוניות, המפוארות והיפות שתראו בחייכם.
#תולדות האי
לראשונה יושב האי מוראנו (Murano) על ידי הרומאים. באותם ימים עסקו המתיישבים בו בעיקר במסחר, בדיג ובהפקה של מלח יקר.
את המפגש שלו עם הזכוכית ערך האי מוראנו, כשבשנת 1291 הצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה, לעבור אליו. הסיבה לדרישת השלטונות בוונציה שינטשו את העיר הייתה החשש הגדול משריפות בעיר.
וכך, על מנת להקטין את סכנת השריפות בוונציה, הועברה תעשיית הזכוכית שלה לכאן. די מהר החלו נפחי הזכוכית להתבסס במוראנו ובמהלך המאה ה-14 החל האי מוראנו לייצא זכוכית לכל רחבי צפון איטליה.
במיוחד זכתה תעשיית הזכוכית כאן לפרסום, בזכות המראות שיוצרו כאן וחרוזי הזכוכית שלה.
כשהומצאה במוראנו זכוכית אוונטורין, הפך האי הקטן, למשך תקופה מסוימת, ליצרן הזכוכית הגדול באירופה.
מאוחר יותר, אמני הזכוכית של מוראנו זכו לשם גם בשל הנברשות שהם יצרו כאן.
מאז המאה ה-18, החלה להצטמצם בהדרגה תעשיית ייצור הזכוכית של מוראנו. ועדיין, גם כיום, ייצור הזכוכית הוא עדיין מקור פרנסתם העיקרי של 6,000 התושבים כאן. גם תעשיית הזכוכית עודנה נחשבת לתעשייה העיקרית של האי עד היום ולמי שבעצם מושכת את מרבית התיירים לכאן.
מבט מקרוב אל אי הזכוכית:
https://youtu.be/yNwPGLNOG24
שיטוט באי:
https://youtu.be/tqWlJwq2pWU
אמן בעבודה:
https://youtu.be/ZUbAuMjN-kA
בית האומנויות
#על המקום עם האומנויות האמירתיות המסורתיות
בית האומנויות (House of Artisans) הוא מרכז שמטרתו שימור של המסורת והאמנות של איחוד האמירויות. כאן מוצגות עבודות רבות של אמנים מוכשרים מכל רחבי איחוד האמירויות הערביות ומעט מחוצה לו.
ממוקם בלב אבו דאבי, במתחם מוזיאון ארמון אל עין, המרכז הזה הוא חלק ממאמץ להגן על האמנויות המסורתיות של האמירתים ולחברן באופן מסוים לתרבות העכשווית, בת-זמננו.
לכן מציע המקום מבחר רחב של סדנאות, קורסים ואירועים פומביים אחרים הפתוחים לתושבי אבו דאבי והאמירויות ולתיירים ומבקרים מהעולם. בדקו באתר שלמטה את הפעילויות בהן תוכלו להשתתף, הכוללות לא פעם מסדנאות אריגה ועד קליגרפיה ועיצוב בסגנון המקומי.
#מלאכות עתיקות ואומנויות לצפייה
בבית האמנויות יוצרים אומנים ובעלי מלאכה מקומיים מגוון עבודות אומנות יפהפיות ומציעים את עבודותיהם למכירה. על הדרך תוכלו לצפות בהם עושים זאת.
יש כאן כמה אמנויות מרכזיות וייחודיות, חלקן כבר הוגדרו על ידי אונסק"ו כנכסים תרבותיים לא-מוחשיים שנחוצה עליהם הגנה דחופה.
הנה המלאכות שמעניין לצפות בהן:
אמנות הסדוּ (Sadu) - זוהי אריגה מסורתית בה אורגות הנשים הבדואיות אריגים עתירי צורות גאומטריות. האריגים הללו נארגים מצמר כבשים, גמלים ועיזים. בעבר ארגו כך אוהלים ומחיצות אוהל פנימיות, חלקי אוכפים ואביזרי רכיבה לגמלים, כמו רתמות ועוד.
עוד ניתן לצפות באומנות רקמה מסורתית שנקראת טאלי (Talli) - בסבלנות וריכוז מרביים רוקמות הנשים האמירתיות רקמה קפדנית ועדינה, מעוצבת בצבעים ועשויה חוטי משי וכותנה, עם נגיעות של חוטים בגוון זהב וכסף. הטאלי מעטר את גלימות הנשים המסורתיות כאן, הנקראות קנדוּרה (kandoora) ות'אוב (thawb).
ראו גם את שוזרות החוּס (Khoos) - אומנות בה נשזרים עלי דקל לחפצים, בשיטות וצבעים מסורתיים, עם נגיעות אישיות. יוצרים ובעיקר יוצרות כאן מניפות מחאפה (Mahafah) מקומיות, תחתיות עגולות לשולחן הנקראות סורוד (Surood), ג'יפיר (Jefeer) שהם סלי תמרים וכדומה.
#אבו דאבי והים
לאבו דאבי חיבור עתיק ועמוק עם הים. ואכן, "בית האמנויות" מציג כאן בין היתר גם עבודות מורכבות שנוצרו בהשראת הים, על ידי אמנים ואומנים מקומיים.
במשך אלפי שנים למדו יושבי איחוד האמירויות דרכים להפיק תועלת מעושרו של הים. תעשיית בניית הסירות, למשל, סייעה ביצירת יחסי מסחר ברחבי המפרץ הערבי והאוקיינוס ההודי. לא מעט תועלת שאבה הכלכלה המקומית מהסירות שנבנו שם לצורכי דיג ושליית פנינים.
על רקע תעשיית הדיג המשגשגת נוצרו עיצובים ייחודיים של רשתות ומלכודות דיג, שהותאמו לסוגי הדיג הנפוצים במפרץ הערבי.
#טיפים
הכניסה למוזיאון חינם.
מותר לצלם, אך נא לכבד את יצירות האמנות ומבקרים אחרים.
במקום בית קפה קטן, עם חטיפים ומשקאות.
חנות המקום מציעה למכירה עבודות אומנות ומזכרות בעבודת יד. יש כאן החל מאריגים, תכשיטים וכלי חרס מיוחדים ועד כלי זכוכית יפים.
בית האומנויות פתוח מדי יום בין השעות 9:00-19:00.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/gbxBjQPEv3U
ביקור במקום:
https://youtu.be/hggcBgauWE4
מהמוצגים:
https://youtu.be/TyE_xkxbXkU
בית האומנויות (House of Artisans) הוא מרכז שמטרתו שימור של המסורת והאמנות של איחוד האמירויות. כאן מוצגות עבודות רבות של אמנים מוכשרים מכל רחבי איחוד האמירויות הערביות ומעט מחוצה לו.
ממוקם בלב אבו דאבי, במתחם מוזיאון ארמון אל עין, המרכז הזה הוא חלק ממאמץ להגן על האמנויות המסורתיות של האמירתים ולחברן באופן מסוים לתרבות העכשווית, בת-זמננו.
לכן מציע המקום מבחר רחב של סדנאות, קורסים ואירועים פומביים אחרים הפתוחים לתושבי אבו דאבי והאמירויות ולתיירים ומבקרים מהעולם. בדקו באתר שלמטה את הפעילויות בהן תוכלו להשתתף, הכוללות לא פעם מסדנאות אריגה ועד קליגרפיה ועיצוב בסגנון המקומי.
#מלאכות עתיקות ואומנויות לצפייה
בבית האמנויות יוצרים אומנים ובעלי מלאכה מקומיים מגוון עבודות אומנות יפהפיות ומציעים את עבודותיהם למכירה. על הדרך תוכלו לצפות בהם עושים זאת.
יש כאן כמה אמנויות מרכזיות וייחודיות, חלקן כבר הוגדרו על ידי אונסק"ו כנכסים תרבותיים לא-מוחשיים שנחוצה עליהם הגנה דחופה.
הנה המלאכות שמעניין לצפות בהן:
אמנות הסדוּ (Sadu) - זוהי אריגה מסורתית בה אורגות הנשים הבדואיות אריגים עתירי צורות גאומטריות. האריגים הללו נארגים מצמר כבשים, גמלים ועיזים. בעבר ארגו כך אוהלים ומחיצות אוהל פנימיות, חלקי אוכפים ואביזרי רכיבה לגמלים, כמו רתמות ועוד.
עוד ניתן לצפות באומנות רקמה מסורתית שנקראת טאלי (Talli) - בסבלנות וריכוז מרביים רוקמות הנשים האמירתיות רקמה קפדנית ועדינה, מעוצבת בצבעים ועשויה חוטי משי וכותנה, עם נגיעות של חוטים בגוון זהב וכסף. הטאלי מעטר את גלימות הנשים המסורתיות כאן, הנקראות קנדוּרה (kandoora) ות'אוב (thawb).
ראו גם את שוזרות החוּס (Khoos) - אומנות בה נשזרים עלי דקל לחפצים, בשיטות וצבעים מסורתיים, עם נגיעות אישיות. יוצרים ובעיקר יוצרות כאן מניפות מחאפה (Mahafah) מקומיות, תחתיות עגולות לשולחן הנקראות סורוד (Surood), ג'יפיר (Jefeer) שהם סלי תמרים וכדומה.
#אבו דאבי והים
לאבו דאבי חיבור עתיק ועמוק עם הים. ואכן, "בית האמנויות" מציג כאן בין היתר גם עבודות מורכבות שנוצרו בהשראת הים, על ידי אמנים ואומנים מקומיים.
במשך אלפי שנים למדו יושבי איחוד האמירויות דרכים להפיק תועלת מעושרו של הים. תעשיית בניית הסירות, למשל, סייעה ביצירת יחסי מסחר ברחבי המפרץ הערבי והאוקיינוס ההודי. לא מעט תועלת שאבה הכלכלה המקומית מהסירות שנבנו שם לצורכי דיג ושליית פנינים.
על רקע תעשיית הדיג המשגשגת נוצרו עיצובים ייחודיים של רשתות ומלכודות דיג, שהותאמו לסוגי הדיג הנפוצים במפרץ הערבי.
#טיפים
הכניסה למוזיאון חינם.
מותר לצלם, אך נא לכבד את יצירות האמנות ומבקרים אחרים.
במקום בית קפה קטן, עם חטיפים ומשקאות.
חנות המקום מציעה למכירה עבודות אומנות ומזכרות בעבודת יד. יש כאן החל מאריגים, תכשיטים וכלי חרס מיוחדים ועד כלי זכוכית יפים.
בית האומנויות פתוח מדי יום בין השעות 9:00-19:00.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/gbxBjQPEv3U
ביקור במקום:
https://youtu.be/hggcBgauWE4
מהמוצגים:
https://youtu.be/TyE_xkxbXkU
פארק אלות’קיה
#על הגן הבוטאני החינמי והראשון של קפריסין
הפארק הבוטני של פארק אלות’קיה (Eleouthkia Park) ממוקם בכפר אנריטה שנמצא בקרבת פאפוס.
גודלו 20,000 מ"ר וניתן לראות בו מגוון של כ-55,000 צמחים ופרחים מרחבי העולם. מעבר לכך, הילדים יוכלו למצוא כאן לא מעט פעילויות נוספות כמו מגרשי משחקים עם משחקים מגוונים, בריכת שחייה, אזורי דשא, כדורגל שולחן, אופניים ועוד.
במקום תוכלו לראות גם מוזיאון קטן המלמד על המורשת הקפריסאית. אם תרצו לערוך פעילויות נוספות כמו טחינת חיטה, אפיה ובישול - ניתן לתאם מראש עם המקום.
משמעות שמו של הפארק אלות’קיה הוא "עצי זית קטנים" ביוונית, מה שמרמז על משמעותו ומטרתו. אורכו של סיור ממוצע בפארק יימשך כשעה.
#טיפים
הכניסה חופשית
בחורף המקום מוזנח ולא שווה לבקר בו.
מבט מקרוב:
https://www.youtube.com/watch?v=LOE07w4vkyg
הפארק הבוטני של פארק אלות’קיה (Eleouthkia Park) ממוקם בכפר אנריטה שנמצא בקרבת פאפוס.
גודלו 20,000 מ"ר וניתן לראות בו מגוון של כ-55,000 צמחים ופרחים מרחבי העולם. מעבר לכך, הילדים יוכלו למצוא כאן לא מעט פעילויות נוספות כמו מגרשי משחקים עם משחקים מגוונים, בריכת שחייה, אזורי דשא, כדורגל שולחן, אופניים ועוד.
במקום תוכלו לראות גם מוזיאון קטן המלמד על המורשת הקפריסאית. אם תרצו לערוך פעילויות נוספות כמו טחינת חיטה, אפיה ובישול - ניתן לתאם מראש עם המקום.
משמעות שמו של הפארק אלות’קיה הוא "עצי זית קטנים" ביוונית, מה שמרמז על משמעותו ומטרתו. אורכו של סיור ממוצע בפארק יימשך כשעה.
#טיפים
הכניסה חופשית
בחורף המקום מוזנח ולא שווה לבקר בו.
מבט מקרוב:
https://www.youtube.com/watch?v=LOE07w4vkyg
הריטג' וילאג'
#על כפר העת העתיקה של אבו דאבי
ההריטג' וילאג', כפר המורשת (Heritage Village) של איחוד האמירויות הערביות, הוא כפר המשחזר את החיים באבו דאבי של ימי קדם, זו שהייתה כאן לפני שעל קו הרקיע שלה השתלטה האדריכלות המודרנית, שלא לומר העתידנית של ימינו.
זהו אתר תרבות ופולקלור נעים, מוזיאון חי המאפשר הצצה לאורח החיים המסורתי ולמנהגי העבר של אנשי איחוד האמירויות. כאן תוכלו ליהנות מהמראות, הטעמים וצלילי העבר שנשמעו כאן בימים ההם.
#מבנה הכפר
כפר המורשת הוקם בשנת 1997 ומאז הוא מהווה מוזיאון חי, המציג את אורח החיים הבדואי בטרם התגלה הנפט והביא את העולם המודרני לכאן.
הכפר בנוי כנווה מדבר קטן, עם עצי דקל ומערכת ההשקיה היעילה של ימי העבר, כזו שהשקתה את מטעי הדקלים. עוד מוצג כאן מחנה משוחזר של שבט בדואי, בו ניתן לראות אוהלים מפרוות עיזים ושטיחים ארוגים.
המבנה המרכזי בנוי כמבצר לגירוש של פולשים מהים. הוא מוקף בחומה ומשלב מרכיבים אופייניים לחיי המפרץ המסורתיים של ימי קדם.
#מה תראו כאן?
הכפר, שממוקם ליד קניון המרינה והקורניש הציורי של אבו דאבי, מאפשר למבקרים ללמוד על המורשת העשירה של איחוד האמירויות ולחוות את החיים המסורתיים של אנשי מדבריות ערב.
במוזיאון תכירו את התרבות האמירתית, עם תצוגת תכשיטים אותנטיים, כלי נשק מהמאות השונות ושלל אוהלים מתקופות שונות. אבל בכפר המורשת תוכלו לחזור אחורה עוד יותר בזמן, היישר לעולם של בתי בוץ פשוטים, סירות עץ בסיסיות ועבודות יד מסורתיות.
כאן תכירו מלאכות כמו עבודות זכוכית, אריגה, קליעת סלים, קדרות וייצור כלי חרס. עוד תוכלו לצפות בטווייה של צמר, עבודות מתכת ותכשיטנות, מה שגם יכיר לכם את תעשיית הפנינים המקומית של ימי קדם.
עוד תראו כאן יצירה של כלי נשק עתיקים ותצוגת תכשיטים מקוריים מהאמירות העתיקה.
תראו כאן בתי מגורים מסורתיים, עם שידות עץ של פעם. מסביב מהלכים גם גמלים ועזים, לצד סוסים ערביים שיקסמו כאן לילדים. כלאלה יוסיפו לאווירה האותנטית הבדואית. מי ששאלו את עצמם כיצד הבתים באמירויות נשארים קרירים בקיץ הלוהט, יראו את ניווט רוחות המדבר המרעננות שמתבצע בברג'ילים (Barjeel), הצריפים העתיקים שנשארים קרירים גם בחום היום, מבלי להיות תלויים אפילו בכיווני הרוחות. כל זאת באמצעות מגדל קירור המכניס אוויר צח לבית הערבי המסורתי.
שוק הכפר המסורתי משחזר לכם את השוק הערבי העתיק, בו ניתן לקנות מזכרות ומתנות אופייניות. נמכרים כאן תכשיטים ערביים מסורתיים, תלבושות אקזוטיות, סבונים בעבודת יד, עבודות יד ומזכרות מהתוצרת המקומית. יש מי שעושים כאן למעוניינים חינה מסורתית או מהנדי.
מסגד קטן יציג כאן את התרבות והאדריכלות האסלאמית, הידועה בקליגרפיה ובדוגמאות הגאומטריות המורכבות שלה. המעוניינים יוכלו ללמוד כאן על המנהגים והתפילות האיסלאמיים.
שבו כאן על פיסת החוף הקטנה, עם נוף העיר הנהדר, כשמסביב פזורות ספינות מסורתיות, המשלימות את מראה הנמל הערבי הקדום. השקיפו על המים הכחולים של המפרץ הערבי ותיהנו מישיבה מתחת לעצי הדקל, תוך הנאה מהנופים והשמיים הכחולים של אבו דאבי.
#טיפים
הכניסה חינם.
כמו בכל מוזיאון, גם כאן יש חנות מזכרות ומסעדה.
בביקור ערב תוכלו ליהנות ממופעי מוזיקה וריקוד אל-רזפה הנשי והעדין ואת ריקוד אל-איילה התוסס המסורתי, עם משחקי החרבות והתיפוף.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Sc5zxcE-NOc
ביקור במקום:
https://youtu.be/9Nacp65isLg
בלוגרים:
https://youtu.be/ZAXLaFGCVh8
בעלי מלאכה ומזכרות:
https://youtu.be/UwldSchLoWA
הדרכה:
https://youtu.be/PFL0JMKKXeo
ההריטג' וילאג', כפר המורשת (Heritage Village) של איחוד האמירויות הערביות, הוא כפר המשחזר את החיים באבו דאבי של ימי קדם, זו שהייתה כאן לפני שעל קו הרקיע שלה השתלטה האדריכלות המודרנית, שלא לומר העתידנית של ימינו.
זהו אתר תרבות ופולקלור נעים, מוזיאון חי המאפשר הצצה לאורח החיים המסורתי ולמנהגי העבר של אנשי איחוד האמירויות. כאן תוכלו ליהנות מהמראות, הטעמים וצלילי העבר שנשמעו כאן בימים ההם.
#מבנה הכפר
כפר המורשת הוקם בשנת 1997 ומאז הוא מהווה מוזיאון חי, המציג את אורח החיים הבדואי בטרם התגלה הנפט והביא את העולם המודרני לכאן.
הכפר בנוי כנווה מדבר קטן, עם עצי דקל ומערכת ההשקיה היעילה של ימי העבר, כזו שהשקתה את מטעי הדקלים. עוד מוצג כאן מחנה משוחזר של שבט בדואי, בו ניתן לראות אוהלים מפרוות עיזים ושטיחים ארוגים.
המבנה המרכזי בנוי כמבצר לגירוש של פולשים מהים. הוא מוקף בחומה ומשלב מרכיבים אופייניים לחיי המפרץ המסורתיים של ימי קדם.
#מה תראו כאן?
הכפר, שממוקם ליד קניון המרינה והקורניש הציורי של אבו דאבי, מאפשר למבקרים ללמוד על המורשת העשירה של איחוד האמירויות ולחוות את החיים המסורתיים של אנשי מדבריות ערב.
במוזיאון תכירו את התרבות האמירתית, עם תצוגת תכשיטים אותנטיים, כלי נשק מהמאות השונות ושלל אוהלים מתקופות שונות. אבל בכפר המורשת תוכלו לחזור אחורה עוד יותר בזמן, היישר לעולם של בתי בוץ פשוטים, סירות עץ בסיסיות ועבודות יד מסורתיות.
כאן תכירו מלאכות כמו עבודות זכוכית, אריגה, קליעת סלים, קדרות וייצור כלי חרס. עוד תוכלו לצפות בטווייה של צמר, עבודות מתכת ותכשיטנות, מה שגם יכיר לכם את תעשיית הפנינים המקומית של ימי קדם.
עוד תראו כאן יצירה של כלי נשק עתיקים ותצוגת תכשיטים מקוריים מהאמירות העתיקה.
תראו כאן בתי מגורים מסורתיים, עם שידות עץ של פעם. מסביב מהלכים גם גמלים ועזים, לצד סוסים ערביים שיקסמו כאן לילדים. כלאלה יוסיפו לאווירה האותנטית הבדואית. מי ששאלו את עצמם כיצד הבתים באמירויות נשארים קרירים בקיץ הלוהט, יראו את ניווט רוחות המדבר המרעננות שמתבצע בברג'ילים (Barjeel), הצריפים העתיקים שנשארים קרירים גם בחום היום, מבלי להיות תלויים אפילו בכיווני הרוחות. כל זאת באמצעות מגדל קירור המכניס אוויר צח לבית הערבי המסורתי.
שוק הכפר המסורתי משחזר לכם את השוק הערבי העתיק, בו ניתן לקנות מזכרות ומתנות אופייניות. נמכרים כאן תכשיטים ערביים מסורתיים, תלבושות אקזוטיות, סבונים בעבודת יד, עבודות יד ומזכרות מהתוצרת המקומית. יש מי שעושים כאן למעוניינים חינה מסורתית או מהנדי.
מסגד קטן יציג כאן את התרבות והאדריכלות האסלאמית, הידועה בקליגרפיה ובדוגמאות הגאומטריות המורכבות שלה. המעוניינים יוכלו ללמוד כאן על המנהגים והתפילות האיסלאמיים.
שבו כאן על פיסת החוף הקטנה, עם נוף העיר הנהדר, כשמסביב פזורות ספינות מסורתיות, המשלימות את מראה הנמל הערבי הקדום. השקיפו על המים הכחולים של המפרץ הערבי ותיהנו מישיבה מתחת לעצי הדקל, תוך הנאה מהנופים והשמיים הכחולים של אבו דאבי.
#טיפים
הכניסה חינם.
כמו בכל מוזיאון, גם כאן יש חנות מזכרות ומסעדה.
בביקור ערב תוכלו ליהנות ממופעי מוזיקה וריקוד אל-רזפה הנשי והעדין ואת ריקוד אל-איילה התוסס המסורתי, עם משחקי החרבות והתיפוף.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Sc5zxcE-NOc
ביקור במקום:
https://youtu.be/9Nacp65isLg
בלוגרים:
https://youtu.be/ZAXLaFGCVh8
בעלי מלאכה ומזכרות:
https://youtu.be/UwldSchLoWA
הדרכה:
https://youtu.be/PFL0JMKKXeo
כיכר ג'ירארדלי
#על בית החרושת שהפך לקניון ומרכז בילוי תוסס
בכיכר ג'ירארדלי (Ghirardelli Square) עמד בעבר בית חרושת ענק לשוקולד, שהיה הראשון שייצר שוקולד בארה"ב. בתוכו תוכלו עדיין לראות כאן כיצד נהגו לייצר שוקולד בעבר. אל מול עיניכם מייצרים כאן את השוקולד, לפני שהייצור שודרג למפעלי ענק עם מכונות ייצור אוטומטיות לגמרי.
אבל זהו כבר לא מפעל. כיום הפך המקום לקניון ומרכז בילוי נהדר. זהו למעשה מתחם של חנויות, מסעדות ובתי קפה, שנמצא בבית חרושת ישן לשוקולד, ששופץ בטוב טעם ומעניק גם תוכן פופולרי וגם נוף מרהיב, הנשקף מחלק מהמסעדות שבו.
#טיפים
סיור מודרך בחינם יוצא בימי שישי, שבת ושני, בשעה 10:00 בבוקר, ממרכז הכיכר, בסמוך לדוכן השוער.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/GXuATeab-Hc
ביקור במקום:
https://youtu.be/1nGEn7fvshA
הכנת השוקולד:
https://youtu.be/VbGeMscNh5Q
הדרכה:
https://youtu.be/DuPkYq5z53o
בכיכר ג'ירארדלי (Ghirardelli Square) עמד בעבר בית חרושת ענק לשוקולד, שהיה הראשון שייצר שוקולד בארה"ב. בתוכו תוכלו עדיין לראות כאן כיצד נהגו לייצר שוקולד בעבר. אל מול עיניכם מייצרים כאן את השוקולד, לפני שהייצור שודרג למפעלי ענק עם מכונות ייצור אוטומטיות לגמרי.
אבל זהו כבר לא מפעל. כיום הפך המקום לקניון ומרכז בילוי נהדר. זהו למעשה מתחם של חנויות, מסעדות ובתי קפה, שנמצא בבית חרושת ישן לשוקולד, ששופץ בטוב טעם ומעניק גם תוכן פופולרי וגם נוף מרהיב, הנשקף מחלק מהמסעדות שבו.
#טיפים
סיור מודרך בחינם יוצא בימי שישי, שבת ושני, בשעה 10:00 בבוקר, ממרכז הכיכר, בסמוך לדוכן השוער.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/GXuATeab-Hc
ביקור במקום:
https://youtu.be/1nGEn7fvshA
הכנת השוקולד:
https://youtu.be/VbGeMscNh5Q
הדרכה:
https://youtu.be/DuPkYq5z53o
פיצריית פורט אלבה
#על הפיצרייה הראשונה בעולם
הבעלים של פיצריית פורט אלבה (Antica Pizzeria Port'Alba) טוען שהיא הפיצרייה הכי עתיקה בעולם ואם לא מספיק התור של המאמינים לו, שמשתרך בחוץ, אז יש לו עוד הוכחות לכך.
הפיצה כאן מוצעת בשתי אופציות בלבד, שתיהן פשוטות באופן מדהים וטעימות להפליא. פיצה מרגריטה, שהיא הפיצה הדקיקה והמוכרת בעולם, עם רסק עגבניות, גבינת מוצרלה, בזיליקום ושמן זית ופיצה מרינרה, פיצה דקה גם היא, עם רסק עגבניות בלבד וללא גבינה. שתיהן נפוצות בעולם כולו, אבל כל כך טובות כאן!
יש לה אמנם תחרות מול פיצריות מפורסמות ומוצלחות אחרות בנאפולי, אבל לפורט אלבה, שנפתחה לראשונה בשנת 1738, יש עוד כמה יתרונות, מלבד ההיסטוריה והפיצה המעולה שלה. היא ניצבת מול הים של נאפולי, עם נוף מדהים ובריזה נהדרת שמשדרגת את חוויית הפיצה בהרבה.
#טיפים
הזמינו את הבירה של נאפולי - היא נהדרת!
מבט מקרוב על פיצריית פורט אלבה:
https://youtu.be/2hGcU51SZRo
הבעלים של פיצריית פורט אלבה (Antica Pizzeria Port'Alba) טוען שהיא הפיצרייה הכי עתיקה בעולם ואם לא מספיק התור של המאמינים לו, שמשתרך בחוץ, אז יש לו עוד הוכחות לכך.
הפיצה כאן מוצעת בשתי אופציות בלבד, שתיהן פשוטות באופן מדהים וטעימות להפליא. פיצה מרגריטה, שהיא הפיצה הדקיקה והמוכרת בעולם, עם רסק עגבניות, גבינת מוצרלה, בזיליקום ושמן זית ופיצה מרינרה, פיצה דקה גם היא, עם רסק עגבניות בלבד וללא גבינה. שתיהן נפוצות בעולם כולו, אבל כל כך טובות כאן!
יש לה אמנם תחרות מול פיצריות מפורסמות ומוצלחות אחרות בנאפולי, אבל לפורט אלבה, שנפתחה לראשונה בשנת 1738, יש עוד כמה יתרונות, מלבד ההיסטוריה והפיצה המעולה שלה. היא ניצבת מול הים של נאפולי, עם נוף מדהים ובריזה נהדרת שמשדרגת את חוויית הפיצה בהרבה.
#טיפים
הזמינו את הבירה של נאפולי - היא נהדרת!
מבט מקרוב על פיצריית פורט אלבה:
https://youtu.be/2hGcU51SZRo
סלון האמנות נסגר לתמיד
#על מוזיאון פרטי לגילופי עץ
סלון האמנות (Kemal Turmanidze Art Salon) שבו הציג האמן הנודע קמל טורמנידזה נסגר לצמיתות. היום ניתן לראות את עבודותיו של המאסטר במוזיאון הלאומי אג'ארה. ראו בתגית "המוזיאון הלאומי אג'ארה".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/CAau3_3fh5o
ומוצגים מהמוזיאון:
https://youtu.be/heM7xpx9Skg
סלון האמנות (Kemal Turmanidze Art Salon) שבו הציג האמן הנודע קמל טורמנידזה נסגר לצמיתות. היום ניתן לראות את עבודותיו של המאסטר במוזיאון הלאומי אג'ארה. ראו בתגית "המוזיאון הלאומי אג'ארה".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/CAau3_3fh5o
ומוצגים מהמוזיאון:
https://youtu.be/heM7xpx9Skg
מפעל עוגיות המזל בצ'יינה טאון
#על המפעל שבו מייצרים את עוגיות המזל הסיניות
אחת הפינות הנחמדות לביקור בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו, היא במפעל הייצור הקטן של עוגיות המזל הסיניות (Golden Gate Fortune Cookie Factory).
כאן תוכלו לראות וללמוד כיצד מייצרים את עוגיות המזל הסיניות הללו, שבמסעדות סיניות נוהגים להגיש לסועדים בסוף הארוחה.
במקום הזה של ה-Golden Gate Fortune Cookie Factory, מכינים את הבצק, שממנו מייצרים ואופים את העוגיות. רגע לפני האפייה תוכלו לראות כיצד מכניסים לתוכן את פתקי המזל המדוברים, כל אחד מהם עם הבטחה שונה למזל ולעתיד לסועדים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/fbfuBkNRLsM
ביקור במקום:
https://youtu.be/bQ4IdQ0uB9o
בלוגרים:
https://youtu.be/K6oVjuDsbhg
הדרכה:
https://youtu.be/SdW4QmKnUpU
אחת הפינות הנחמדות לביקור בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו, היא במפעל הייצור הקטן של עוגיות המזל הסיניות (Golden Gate Fortune Cookie Factory).
כאן תוכלו לראות וללמוד כיצד מייצרים את עוגיות המזל הסיניות הללו, שבמסעדות סיניות נוהגים להגיש לסועדים בסוף הארוחה.
במקום הזה של ה-Golden Gate Fortune Cookie Factory, מכינים את הבצק, שממנו מייצרים ואופים את העוגיות. רגע לפני האפייה תוכלו לראות כיצד מכניסים לתוכן את פתקי המזל המדוברים, כל אחד מהם עם הבטחה שונה למזל ולעתיד לסועדים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/fbfuBkNRLsM
ביקור במקום:
https://youtu.be/bQ4IdQ0uB9o
בלוגרים:
https://youtu.be/K6oVjuDsbhg
הדרכה:
https://youtu.be/SdW4QmKnUpU
מוזיאון השטיחים
#על המוזיאון להיסטוריה של השטיחים
מוזיאון השטיחים (Azerbaijan Carpet Museum) היפהפה בבאקו הוא מוזיאון מרהיב ובעל מבנה המעוצב בצורת שטיח פרסי או אזרי מגולגל.
המוזיאון מציע הצצה לאמנות העתיקה של אריגת השטיחים, אומנות שימושית עתיקה ומומחיות שהיא אחד ממקורות הגאווה של אזרבייג'ן, שאגב גם טוענת שהומצאה בה.
כמו אתרי תרבות נוספים בבאקו, זהו מוזיאון חדשני ומתקדם שגם מאיר את תולדות אזרבייג'ן באור אותנטי ויחודי.
במוזיאון 3 קומות ובהן מאות שטיחים. מוצג כאן במיטבו העושר הוויזואלי של השטיחים לסוגיהם ותרבות אריגת השטיחים המקומית. דרך עולם השטיחים והמסורת שקשורה בהם, תוכלו ללמוד על התהפוכות הסגנוניות והתרבותיות שעברה אזרבייג'ן במשך השנים.
#מה תראו כאן?
המוזיאון, שנפתח לראשונה ב-1967 ונחשב למוזיאון הראשון מסוגו בעולם, מציג ב-3 קומותיו מאות שטיחים אזריים יפהפיים מתקופות שונות, מעוטרים במגוון דפוסים ודוגמאות, חלקם עתיקים מאוד ואחרים שטיחים חדשים יותר.
השטיחים הללו מגיעים מתרבויות, מסוגים ומתקופות שונות בחיי האזור, החל מהעת העתיקה, דרך שטיחי ענק מהתקופה הסובייטית, שטיחים מודרניים ושונים לחלוטין ושטיחים רבים, מסגנונות ולמטרות שונות.
בכל אגף במוזיאון השטיחים תוכלו לצפות בנשים אזריות האורגות אל מול עיניכם שטיחים שונים ומרהיבים, בשיטות מסורתיות, כמו שעושים באזור כבר אלפי שנים.
בנוסף לשטיחים מוצגים כאן גם מוצגים שונים ומשונים שארוגים גם הם במסורת המקומית. ביניהם תראו כאן אהילים למנורות שנארגו בסגנון פרסי, חפצי ביגוד כמו גרביים באריגה מסורתית, מוצרי טקסטיל מיוחדים ואפילו מה שמוגדר כאן כמחזיקי שפם...
בין השאר מוצג כאן אחד השטיחים הגדולים בעולם, שיש הטוענים שהוא הגדול בעולם, אך מציינים שהוא כנראה השני בגודלו אחרי השטיח שבבניין הפרלמנט הרומני, מתקופת הרודן צ'אוצ'סקו.
#מי המציא את השטיח?
למוזיאון השטיחים הזה גם תפקיד היסטורי. האזרים גורסים שטעות היסטורית היא שהובילה את התפיסה שהפרסים הם ממציאי השטיחים. השטיח הפרסי המוכר כל כך בעולם, הם אומרים, הוא בעצם שטיח אזרבייג'ני שהובא למערב על ידי מהגרים אזרים מפרס.
את הטענה שלהם הם מגבים באמצעות ראיות ארכאולוגיות שמראות ומוכיחות שמאות שנים לפני שהפרסים התחילו לייצר שטיחים ועשו להם שם כיצרני השטיחים הפרסיים, טוו באזרבייג'ן הקדומה את שטיחים אזרים והם השטיחים המקוריים והוותיקים בעולם.
הנושא הזה כאן הוא עניין של גאווה לאומית ומכאן ההשקעה העצומה והשקדנות בה מוצגים השטיחים במוזיאון בכזו תשומת לב ורצינות.
#מסורות ושטיחים באזרבייג'ן
גם במאה ה-21 השטיח הוא עדיין עניין מרכזי באזרבייג'ן. יש בה לפחות 7 בתי ספר לאריגת שטיחים וברחבי באקו תיתקלו במאות חנויות שמוכרות שטיחים בעבודת יד.
גם התרבות כאן מקדשת את השטיח. בעבר היה נהוג, ובעצם גם פה ושם גם בכפרים האזרים של ימינו, שעל כל אשה באזרבייג'ן לרקום במו ידיה לפחות 5 שטיחים, לפני שתוכל להתחתן.
גם במדינה המתקדמת של ימינו ואף שהמנהג הולך ונעלם, עדיין יש משפחות מסורתיות שדוגלות בו, בראייה ותפיסה מסורתית, שאריגת שטיח היא הוכחה ליכולות של הרעייה לעתיד להיות רעייה טובה לבעלה.
#טיפים
הכניסה חינם בכל שבת אחרונה בחודש.
למתעניינים מומלץ לקחת סיור מודרך.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/9gKDUtoUIVE
ביקור במקום:
https://youtu.be/4_MdBcs__YQ
כתבה:
https://youtu.be/ZxQrUTfzzUs
הדרכה:
https://youtu.be/eMdWQZel4t4
מוזיאון השטיחים (Azerbaijan Carpet Museum) היפהפה בבאקו הוא מוזיאון מרהיב ובעל מבנה המעוצב בצורת שטיח פרסי או אזרי מגולגל.
המוזיאון מציע הצצה לאמנות העתיקה של אריגת השטיחים, אומנות שימושית עתיקה ומומחיות שהיא אחד ממקורות הגאווה של אזרבייג'ן, שאגב גם טוענת שהומצאה בה.
כמו אתרי תרבות נוספים בבאקו, זהו מוזיאון חדשני ומתקדם שגם מאיר את תולדות אזרבייג'ן באור אותנטי ויחודי.
במוזיאון 3 קומות ובהן מאות שטיחים. מוצג כאן במיטבו העושר הוויזואלי של השטיחים לסוגיהם ותרבות אריגת השטיחים המקומית. דרך עולם השטיחים והמסורת שקשורה בהם, תוכלו ללמוד על התהפוכות הסגנוניות והתרבותיות שעברה אזרבייג'ן במשך השנים.
#מה תראו כאן?
המוזיאון, שנפתח לראשונה ב-1967 ונחשב למוזיאון הראשון מסוגו בעולם, מציג ב-3 קומותיו מאות שטיחים אזריים יפהפיים מתקופות שונות, מעוטרים במגוון דפוסים ודוגמאות, חלקם עתיקים מאוד ואחרים שטיחים חדשים יותר.
השטיחים הללו מגיעים מתרבויות, מסוגים ומתקופות שונות בחיי האזור, החל מהעת העתיקה, דרך שטיחי ענק מהתקופה הסובייטית, שטיחים מודרניים ושונים לחלוטין ושטיחים רבים, מסגנונות ולמטרות שונות.
בכל אגף במוזיאון השטיחים תוכלו לצפות בנשים אזריות האורגות אל מול עיניכם שטיחים שונים ומרהיבים, בשיטות מסורתיות, כמו שעושים באזור כבר אלפי שנים.
בנוסף לשטיחים מוצגים כאן גם מוצגים שונים ומשונים שארוגים גם הם במסורת המקומית. ביניהם תראו כאן אהילים למנורות שנארגו בסגנון פרסי, חפצי ביגוד כמו גרביים באריגה מסורתית, מוצרי טקסטיל מיוחדים ואפילו מה שמוגדר כאן כמחזיקי שפם...
בין השאר מוצג כאן אחד השטיחים הגדולים בעולם, שיש הטוענים שהוא הגדול בעולם, אך מציינים שהוא כנראה השני בגודלו אחרי השטיח שבבניין הפרלמנט הרומני, מתקופת הרודן צ'אוצ'סקו.
#מי המציא את השטיח?
למוזיאון השטיחים הזה גם תפקיד היסטורי. האזרים גורסים שטעות היסטורית היא שהובילה את התפיסה שהפרסים הם ממציאי השטיחים. השטיח הפרסי המוכר כל כך בעולם, הם אומרים, הוא בעצם שטיח אזרבייג'ני שהובא למערב על ידי מהגרים אזרים מפרס.
את הטענה שלהם הם מגבים באמצעות ראיות ארכאולוגיות שמראות ומוכיחות שמאות שנים לפני שהפרסים התחילו לייצר שטיחים ועשו להם שם כיצרני השטיחים הפרסיים, טוו באזרבייג'ן הקדומה את שטיחים אזרים והם השטיחים המקוריים והוותיקים בעולם.
הנושא הזה כאן הוא עניין של גאווה לאומית ומכאן ההשקעה העצומה והשקדנות בה מוצגים השטיחים במוזיאון בכזו תשומת לב ורצינות.
#מסורות ושטיחים באזרבייג'ן
גם במאה ה-21 השטיח הוא עדיין עניין מרכזי באזרבייג'ן. יש בה לפחות 7 בתי ספר לאריגת שטיחים וברחבי באקו תיתקלו במאות חנויות שמוכרות שטיחים בעבודת יד.
גם התרבות כאן מקדשת את השטיח. בעבר היה נהוג, ובעצם גם פה ושם גם בכפרים האזרים של ימינו, שעל כל אשה באזרבייג'ן לרקום במו ידיה לפחות 5 שטיחים, לפני שתוכל להתחתן.
גם במדינה המתקדמת של ימינו ואף שהמנהג הולך ונעלם, עדיין יש משפחות מסורתיות שדוגלות בו, בראייה ותפיסה מסורתית, שאריגת שטיח היא הוכחה ליכולות של הרעייה לעתיד להיות רעייה טובה לבעלה.
#טיפים
הכניסה חינם בכל שבת אחרונה בחודש.
למתעניינים מומלץ לקחת סיור מודרך.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/9gKDUtoUIVE
ביקור במקום:
https://youtu.be/4_MdBcs__YQ
כתבה:
https://youtu.be/ZxQrUTfzzUs
הדרכה:
https://youtu.be/eMdWQZel4t4
אומודוס
#על כפר ציורי ומרובה תיירים
הכפר ההררי אומודוס (Omodos) הוא אחד מהכפריים הססגוניים והנעימים בקפריסין. גם אם לא רוצים דבר, תוכלו ליהנות כאן מארוחה טובה באחת הטברנות שבו, מנעיצת עיניים בנשים הרוקמות את התחרה האופיינית ובזקני הכפר המשחקים שש-בש.
כיום אומודוס הוא מהכפרים הפופולריים בהרי הטרודוס של קפריסין, אבל גם הוא, ככפרים אחרים בהרים, שוקם ושוחזר בעזרת הממשלה. זו עושה הכל בכדי לשמר את הכפרים שבהרי הטרודוס ולא לתת להם לגווע, בשל נטישת הצעירים, העוברים אל הערים הגדולות.
אומודוס מפורסם בלחם הטבעת שלו, שנקרא "ארקטנה". תוכלו לקנות אותו במאפייה הגדולה שברחוב הראשי.
הכפר, שהוקם בסוף התקופה הביזנטית סביב למנזר "הצלב הקדוש". ידוע גם ביינות המקומיים והמשובחים שלו ובמיוחד במשקה ה"זיווניה" (Zivania), היין המסורתי שהןא המשקה הלאומי של קפריסין. אגב, על שום אחוז האלכוהול הגבוה שבזיווניה, לא פחות מ-45% אלכוהול, הוא מכונה "מי אש".
האגדה מספרת שבשביל היין המקומי המשובח רצה הסולטן הטורקי סלים השני לכבוש את קפריסין כולה.
בסיור בכפר תוכלו להיכנס ליקבים המקומיים ולמטבחי המשפחות שמזמינות בתשלום לראות גם את הכדים בצורת הפטריות שבהם איחסנו בעבר יין לצריכה ביתית.
ידועות גם עבודות התחרה של נשות הכפר ובמיוחד סגנון "תחרת פיפיליה" הייחודי. לחובבי התחרה, יש בכפר הקטן את מוזיאון התחרה.
בשיטוט בכפר הנעים תפגשו את בתי האבן העתיקים שבו ואת מנזר טימיוס סטברוס (Timios Stavros), שהוקם במאה ה-4 לספירה על ידי הלנה הקדושה.
#טיפים
בכפר אין כניסה לרכב. מחנים את הרכב בחניה החינמית שבכניסה לכפר.
ניתן לקנות בכפר יינות ומוצרים נוספים שמייצרים בכפרים שמסביב.
ביקור במקום:
https://youtu.be/OHAU3Ye1Hm0
הכפר ההררי אומודוס (Omodos) הוא אחד מהכפריים הססגוניים והנעימים בקפריסין. גם אם לא רוצים דבר, תוכלו ליהנות כאן מארוחה טובה באחת הטברנות שבו, מנעיצת עיניים בנשים הרוקמות את התחרה האופיינית ובזקני הכפר המשחקים שש-בש.
כיום אומודוס הוא מהכפרים הפופולריים בהרי הטרודוס של קפריסין, אבל גם הוא, ככפרים אחרים בהרים, שוקם ושוחזר בעזרת הממשלה. זו עושה הכל בכדי לשמר את הכפרים שבהרי הטרודוס ולא לתת להם לגווע, בשל נטישת הצעירים, העוברים אל הערים הגדולות.
אומודוס מפורסם בלחם הטבעת שלו, שנקרא "ארקטנה". תוכלו לקנות אותו במאפייה הגדולה שברחוב הראשי.
הכפר, שהוקם בסוף התקופה הביזנטית סביב למנזר "הצלב הקדוש". ידוע גם ביינות המקומיים והמשובחים שלו ובמיוחד במשקה ה"זיווניה" (Zivania), היין המסורתי שהןא המשקה הלאומי של קפריסין. אגב, על שום אחוז האלכוהול הגבוה שבזיווניה, לא פחות מ-45% אלכוהול, הוא מכונה "מי אש".
האגדה מספרת שבשביל היין המקומי המשובח רצה הסולטן הטורקי סלים השני לכבוש את קפריסין כולה.
בסיור בכפר תוכלו להיכנס ליקבים המקומיים ולמטבחי המשפחות שמזמינות בתשלום לראות גם את הכדים בצורת הפטריות שבהם איחסנו בעבר יין לצריכה ביתית.
ידועות גם עבודות התחרה של נשות הכפר ובמיוחד סגנון "תחרת פיפיליה" הייחודי. לחובבי התחרה, יש בכפר הקטן את מוזיאון התחרה.
בשיטוט בכפר הנעים תפגשו את בתי האבן העתיקים שבו ואת מנזר טימיוס סטברוס (Timios Stavros), שהוקם במאה ה-4 לספירה על ידי הלנה הקדושה.
#טיפים
בכפר אין כניסה לרכב. מחנים את הרכב בחניה החינמית שבכניסה לכפר.
ניתן לקנות בכפר יינות ומוצרים נוספים שמייצרים בכפרים שמסביב.
ביקור במקום:
https://youtu.be/OHAU3Ye1Hm0
