מפעל הרויאל דלפט Royal Delft, שנקרא בעבר Koninklijke Porceleyne Fles הוא מפעל עתיק שעובדים בו בשיטות של לפני 300 שנה. את הציורים על החרסינה מציירים האמנים ביד.

כבר אחרי שנה יכולים המתלמדים לצייר דוגמאות פשוטות במפעל, כש-3 שנים אחר כך, הם נחשבים לציירים. רק אחרי 10 שנות עבודה במקצוע הם מגיעים לרמה של מעטרים מומחים.

את הדוגמאות המסורתיות והמדויקות כל כך מייצרים אמני המפעל תודות לתבניות סטנסיל, כמו מכונות השכפול של פעם. את התבנית מדביק האמן לכלי הקרמיקה הבהיר וממנה מועברים קווי המתאר של הציור, מעין רישום דק. עליו מציירים הציירים במכחולים ומחזקים את הציור ואחר כך צובעים בשלל גוונים של כחול. גווני הכחול מושגים באמצעות מהילה של מים אל הצבע. לאחר מכן שורפים את הכלי בתנור, בחום גבוה מאד. כך מקבעים את הצבע לשנים רבות.

במוזיאון מציגים מבחר של צלחות וחפצי בית מעוטרים, שהוכנו לצרכי בית המלוכה ההולנדי.

במוזיאון מוצגים שני סרטונים שמציגים את הדרך שבה פועל המפעל. הילדים יוכלו ליהנות כאן מסדנת ציור על חרסינות וניתן לראות את האמנים בעבודה והדגמות נוספות, כמה פעמים ביום.
אם זה נראה יקר, לא מוכרחים לקנות כאן. בחנויות שבעיר אפשר לקנות מוצרים זולים יותר.
כניסה במחיר 8.5 אירו לילדים מגיל 13 ולמבוגר 13.5.ילדים חינם.
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן. ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.

את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן. ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.

גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.

אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
מעבר להיותה עיר החרסינה הלבנה-כחולה, דלפט היא עיירה הולנדית רגועה ועתיקה. כאן פעל כל חייו הצייר הנודע יוהנס ורמיר, אמן האור והתאורה הידוע בציוריו המפורסמים והמדוייקים להפליא.

חוץ ממפעלי החרסינה המעוטרת שלה, החוויות העיקריות בכיכר המרקט של העיר העתיקה של דלפט, הן הטיפוס אל מגדל הכנסייה (Nieuwe Kerk) הגבוה בהולנד והביקור בחנויות החרסינה הכחולה לבנה שלה.

דלפט רכשה את הידע לתעשיית החרסינה שלה מכלי הפורצלן הסיניים שהובאו על ידי הספנים ההולנדיים מסין הרחוקה. הסינים הם שהמציאו את האמנות הזו והיו אמנים מעולים. בתחילה אמני דלפט העתיקו את הציורים והעיטורים שעל כלי חרסינה והפורצלן העדינים של הסינים. אבל לא לאורך זמן נמשך החיקוי של תוצרת סין. בהדרגה החליפו אמני דלפט את העיטורים הסיניים שעל כלי החרס שלהם בעיטורים שהציגו נושאים אירופאיים ומוטיבים מהחיים בהולנד ובסביבתה. מכאן הפכה דלפט למפורסמת בכלי הפורצלן המצוירים שלה, הקונים הלכו והתרבו ושמם של האריחים והכלים המצויירים והמעוטרים שלה, התפרסם בכל אירופה.

מקור שמה של העיר הוא במילה ההולנדית "חפירה", בשל חפירת התעלות הנפוצות כל כך בעיר דלפט.

הנה מפעלי החרסינות המצויירות של דלפט: