#אוכל מהודו וסרי לנקה עם טוויסט


Hoppers היא מסעדה קטנה שיושבת בסוהו הלונדוני, עם אוכל מעולה, מין שילוב מרתק של אוכל רחוב ומטבח גורמה. כאן תוכלו לפגוש אוכל לא שגרתי ומוצלח מאד, בשילוב הטעמים והאקזוטיות שלו. המחירים סבירים בהחלט.

המטבח של "הופרס" מתבסס על המטבחים של סרי לנקה ואמיל נאדו שבהודו. יש בו לא מעט הברקות, כש"עכבר העיר" ממליץ על ממרח הקארי על בסיס מוח-העצם, המוגש על לחם רוטי בחמאה.


בלוגרים:

https://youtu.be/XcBQ_Dp2kgc

#סיור של כמה שעות בלונדון קונקשן

יש לכם לפחות 10 שעות קונקשן בלונדון? - פחות מזה לא מומלץ וקצת יקר לצאת לעיר. כי לצאת מהית'רו עולה בכרטיס הלוך וחזור למבוגר ברכבת המהירה מעל 35 פאונד וכשעה לכל כיוון וצריך זמן בטחון, שלא לאחר...

אז אם יוצאים לסיור קונקשן, בסיור כאן תמצאו כמה אתרים נהדרים מהמיטב של העיר, בהם תוכלו לבלות את שעות הקונקשן שלכם. סעו לכיכר פיקדילי.

אתם בכיכר פיקדילי? - יופי. היכנסו לתגית "סיור קונקשן בלונדון" והתחילו לנווט בעצמכם לעד 7 שעות של סיור בערך, כולל המוזיאון ואכילה במסעדה. תהנו!


#אם גשום וסוער
כשמזג האוויר לא טוב קחו משדה התעופה את קו פיקדילי וסעו ישירות למתחם המוזיאונים. יורדים בתחנת סאות' קנזינגטון ויוצאים מהמנהרה הארוכה, מבלי להירטב, היישר לריכוז המוזיאונים, שכולם בחינם: מוזיאון המדע, מוזיאון ויקטוריה ואלברט ומוזיאון הטבע. אם רעבים, אז ברחוב שלהם, ממש ביציאה מהמנהרה יש מסעדה סינית נהדרת ואותנטית.


#חזרה לנמל התעופה
לאחר הסיור, חזרו לנמל התעופה הית'רו ברכבת האקספרס, מה שלוקח כרבע שעה ממרכז העיר.

#על הכיכר
בכיכר, המהווה גם צומת דרכים חשובה אך גם אטרקציה תיירותית, תמצאו שלטי ניאון הבוהקים במיוחד בשעות הערב בשלל צבעים והרבה תיירים ההופכים אותה לאחד הסמלים המוכרים ביותר בלונדון.

הכיכר הוקמה בשנת 1819 והיא נמצאת ברובע ווסטמינסטר. היא מהווה נקודת מפגש בין הרחובות ריג'נט, פיקדילי ושדרת שפטסברי (Shaftesbury). הכיכר תוכננה בידי האדריכל ג'ון נאש. במקור צורתה הייתה עגולה כמו כיכר סטנדרטית אך עם בניית שדרות שפטסברי צורתה השתנתה והיא קיבלה את צורת המשולש.

לפני הקמת הכיכר האזור היה אחד מהשווקים בלונדון. השם ניתן לה על שם בית גדול ומפואר שעמד כאן והיה שייך לחייט בשם רוברט בייקר. בייקר היה יצרן ומוכר צווארונים שנקראו "פיקדילי" - צווארונים גבוהים, במאה ה-17. הצווארונים הפכו ללהיט ובייקר התעשר ממכירתם. הבית, שניקר את עיניהם של שכניו, נקרא "Piccadilly Hall", אולם פיקדילי. גם הרחוב והכיכר נקראו על שמו של הבית.

אחד מהבניינים שנמצאים כאן ומושכים הרבה מהתיירים הוא בניין טרוקדרו. המתחם כולל מסעדות, חנויות מזכרות ועוד. בשל קרבתה של הכיכר למתחמי בידור וקניות היא מהווה אטרקציה תיירותית פופולרית. בפינת הכיכר תמצאו את הפסל דמוי המזרקה המכונה "ארוס", על שם המלאך העומד בראשו. בימים יפים תוכלו להסתובב בין המוני המטיילים, לשבת על מדרגות הפסל, להצטלם איתו ולספוג אווירה לונדונית אמיתית. בכיכר כמה מבנים נוספים ששווה לבקר: אתר ההנצחה של הלורד שפטסברי, תיאטרון קריטריון, ביתן לונדון ועוד.


#עוד על הכיכר
מעט מאד אנשים שמגיעים ללונדון מדלגים על הביקור בכיכר המפורסמת הזו. שלטי הניאון שלה זוהרים למרחקים, הראשונים מביניהם הועמדו כאן בשנת 1923 ובתוך זמן קצר הכיכר כולה התמלאה בשלטים זוהרים. בגלל הניסיונות לחסוך בהדלקת נורות ניאון, שהביאו למעבר לתאורת לד חסכונית, היום מוארת בשעות החשיכה רק פינה אחת של הכיכר, בשלטי הניאון.

בניית הכיכר התחילה לפני 200 שנה, בשנת 1819, בצומת הרחובות פיקדילי וריג'נט. בעבר נחשבה הכיכר למרכז העולם ועד היום היא נחשבת למקום מפגש פופולרי במיוחד בעבור התיירים. מהכיכר יצאה הדרך המערבית אל מחוץ ללונדון ולכן היא הייתה חשובה ומשמעותית.

את הכיכר תכנן האדריכל ג'ון נאש, מתכנן כיכר טרפלגר ופארק ריג'נט. במהלך השנים עברה הכיכר שינויים רבים. אם בתחילה היה ייעודה של הכיכר רק עבור כלי רכב, מאוחר יותר נפתחו קטעים ממנה בעבור הולכי הרגל. גם המזרקה המפוארת שנמצאת במרכז הכיכר התווספה רק כעבור כמה שנים. צורתה הראשונית של הכיכר הייתה עגולה, אך היא השתנתה בשנת 1886, ברגע שנבנו שדרות שפטסברי.

הכיכר ממוקמת ברובע ווסטמינסטר ומהווה מרכז התרבות הקלסי של העיר. לאורך השדרה המרכזית תמצאו דוכנים המוכרים כרטיסים למחזות השונים המוצגים בתאטראות השונים שברובע.


#מזרקת הזיכרון

בפינה הדרום מערבית של הכיכר תוכלו לראות את מזרקת הזיכרון של הלורד שפטסברי, שהוקמה בשנת 1892. במקור היא עמדה במרכז הכיכר והיא הוקמה לזכרו של אנתוני אשלי קופר - הרוזן משפטסברי, שהיה נדבן, פוליטיקאי ורפורמטור, מחדש חברתי בריטי.

בראש המזרקה עומד "מלאך החסד הנוצרי", פסלו של הפסל אלפרד גילברט, שהפך לאחד מהסמלים הפופולריים ביותר של העיר. משום מה, למרות חזותו המלאכית, הציבור שייך אותו דווקא לארוס, אל האהבה המיתולוגי. בשנים הראשונות עורר הפסל לא מעט מחלוקות, בשל היותו גבר עירום, אך ככל שעבר הזמן הציבור התרגל אליו ואף למד להעריך את הייחודיות שלו - פסל האלומיניום הראשון בעולם.

במקור פנה הפסל לכיוון צפון, אך במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הורד על מנת לגונן עליו וכשהחזירו אותו למקומו הוא הוצב עם הפנים דרומה.

מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=yl7KR9FEJOw

#על בית הפרלמנט
אחד מהסמלים המפורסמים ביותר בלונדון הוא ארמון ווסטמינסטר, הידוע בכינויו "בית הפרלמנט". הוא מורכב משני בתים: בית הלורדים (הבית העליון של הפרלמנט) ובית הנבחרים, הנקרא גם "בית הפשוטים" (הבית התחתון של הפרלמנט), העוסקים בחקיקה ויש להם סמכויות בממלכה המאוחדת.

הארמון, הבנוי בסגנון גותי, ממוקם על גדות נהר התמזה ברובע ווסטמינסטר.

בית הפרלמנט נבנה במאה ה-19 והוא כולל בתוכו את מבנה השעון המפורסם, הביג בן. לבית הפרלמנט היסטוריה מכובדת והוא מייצג ערכים העומדים בראש המנהיגות הבריטית - כבוד פוליטי ומדיני. בימיו הראשונים שימש המקום כמשכנם של יועצי החקיקה למלך. השינויים שעבר עם השנים, נזקפים לזכות האיחודים וההתנתקויות של המדינות המרכיבות את הממלכה הבריטית: סקוטלנד, וֵוילס ואירלנד.

הארמון הוא אחד המבנים הגדולים בעולם. הוא כולל בתוכו כ-1200 חדרים וחדרי מדרגות ולמעלה מ-3 קילומטרים של מסדרונות. למרות שיש בו אגף עתיק במיוחד מהמאה ה-11, רוב המבנה הנוכחי הוקם במחצית השנייה של המאה ה-19. זאת אחרי ששריפה גדולה החריבה את הארמון בשנת 1834.

בימי הפעילות של הפרלמנט תוכלו אף להיכנס פנימה ולצפות בדיונים.


#איסור מוות בבית הפרלמנט
אחד הדברים המעניינים ללמוד עליהם, הוא על חוקים מוזרים שעליהם מקפידים בערים שונות מסביב לעולם. אחד החוקים המוזרים ביותר שעליהם שמענו הוא על כך שחל איסור מוחלט למות בבית הפרלמנט. זה נשמע כמו בדיחה, אבל החוק אמיתי לגמרי. החוק אוסר למות בארמון מלכותי כלשהו בבריטניה, בטענה כי כל מי שימות בו, ייאלץ מבחינה טכנית לקבל הלוויה ממלכתית, גם אם אינו שייך למשפחת המלוכה. לכן, אם תכננתם, צר לנו להרוס לכם את התכניות...


#על מזימת אבק השריפה
מזימת אבק השריפה (Gunpowder Plot) היה ניסיון לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון ואת כל אנשיו. זהו קשר שאירע בשנת 1605, שבמסגרתו ניסו קבוצה של קיצוניים קתוֹלים לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון, משפחתו, ואת ואנשי האצולה הפְּרוֹטֶסטַנְטִית, על ידי פיצוץ בניין הפרלמנט הבריטי שבארמון ווסטמינסטר.

קשר אבק השריפה היה מזימה של קתולים באנגליה. באמצעותו הם קיוו לתפוס את המלוכה בממלכה ולהחזירה לנצרות הקתולית, כך שאנגליה תחזור לשליטת האפיפיור. המזימה הוכשלה לאחר שחבר פרלמנט קתולי קיבל אזהרה מאחד מהקושרים, שלא להגיע לטקס פתיחת הפרלמנט. הוא העדיף לדווח על כך ונערך חיפוש בבניין הפרלמנט כולו.

ברנש בשם גאי פוֹקס (Guy Fawkes) נתפס בחיפוש, כשהוא מחזיק בעששית ושעון. במרתף הפרלמנט נמצאו גם 36 חביות אבק שריפה. אם היו החביות מתפוצצות, כך התגלה במחקרים וניסויים מודרניים, היו המלך וכל אדם אחר בבניין מתים מיד. בזכות עינויים קשים הסגיר גאי פוקס את שאר הקושרים. לאחר משפט ראווה הוצאו כל הקושרים להורג בצורה אכזרית במיוחד, כבוגדים מהסוג החמור ביותר.

הקשר אולי נכשל, אבל דווקא גאי פוקס הלא מוכר, השאיר חותם של ממש בהיסטוריה האנגלית. ככינוי כללי לאדם, המילה "בחור", באנגלית (guy) באה משמו. היא נולדה מהמנהג של האנגלים לקרוא כך לדמות ששורפים ב"ליל גאי פוקס", מעין ל"ג בעומר שנחוֹג ב-5 בנובמבר, יום הכשלת הקשר, בכל מדינות הכתר הבריטי - מאנגליה ועד אוסטרליה.

גם המסכות של אנשי קבוצת המחאה "אנונימוס", קבוצה של קושרים קבועים שפועלים כיום נגד משטרים רבים - גם הן עוצבו על פי דיוקן פניו של גאי פוקס.

והזיכרון של ליל הקשר שסוכל, מוזכר במנהג טיקסי שמקיימים בפרלמנט האנגלי תמיד לפני טקס פתיחת הפרלמנט, כשאנשי משמר הפרלמנט מחפשים בכל חדרי הבניין אחר מטעני חבלה...

# על גלגל הענק הגדול באירופה, העין שמביטה על לונדון

לונדון איי, הידוע בכינויו "גלגל המילניום", נפתח לרגל חגיגות המילניום ב-31 בדצמבר 1999. כבר בשנתיים הראשונות שלו, הוא זכה ל-8.5 מיליון מבקרים וללא כל ספק, עד היום מהווה הגלגל את אחד מאתרי התיירות המובילים ביותר בלונדון. גובהו 135 מטרים. הוא נמצא על הגדה הדרומית של נהר התמזה, צפונית לגשר ווסטמינסטר ואל מול ארמון ווסטמינסטר.

בניית הגלגל נערכה בשיתוף פעולה של מספר מדינות באירופה. הגלגל היה אמור לפעול רק למשך 5 השנים הראשונות, אך הוא קיבל אישור קבוע. משנת 2005 האזור של לונדון איי משמש אזור לחגיגות השנה האזרחית ומדי שנה תוכלו לצפות בעשרות זיקוקים מרהיבים הנשלחים מגוף הגלגל עצמו.

האדריכל ריצ'ארד רוג'רס אמר על הגלגל: "העין של לונדון עשתה לאנגליה מה שמגדל אייפל עשה לפריז. היא הפכה לסמל תרבותי ואפשרה לכל הציבור לטפס לתצפית על העיר ללא כל קשר למעמדם או מצבם הכלכלי".

בגלגל יש 32 קפסולות ממוזגות ונעימות ובכל אחת מהן נכנסים עד 25 אנשים. כל קפסולה כזו שוקלת 10 טון ומייצגת את אחת משכונותיה של לונדון. הנסיעה בגלגל איטית מאד. היא נמשכת כחצי שעה וניתן להשקיף ממנה על כל לונדון. העיר לונדון עצמה היא הרי שטוחה ואין בה גבעות או הרים. לכן בעלי הגלגל טוענים שביום שמשי ונעים ניתן לראות ממרומי הגלגל למרחק של 40 קילומטרים. בקפסולה תוכלו לשבת בנוחות על מושבים או לזוז ולהסתובב.

שמתם לב לדבר מעניין? - גם כשעולים אליו נוסעים חדשים, הגלגל הענק לא עוצר! הגלגל הענק של לונדון, העין של בירת בריטניה, ממשיך לנוע באיטיות, כל הזמן...


מבט מקרוב על הגלגל:

https://www.youtube.com/watch?v=Q0DSDUR5Ww4


בלילה:

https://youtu.be/8hygCya0-sY


חוויה על הגלגל:

https://youtu.be/nWLhCd9TMkc


בלוגרים:

https://youtu.be/4vP_EUxYSHE


הדרכה:

https://youtu.be/DIB_vr-txEs

#הביג בן בשיפוצים עד לשנת 2021


רבים נוטים לחשוב כי ה"ביג בן" הוא שמו של השעון מולו אתם עומדים. האמת היא, שהכינוי "ביג בן" ניתן בכלל לפעמון שנמצא מעל השעון.

אתם רואים אותו בקצה העליון של המגדל? - האמת היא, ששמו של השעון הוא The Great Bell, אך אפילו באתר הרשמי של הביג בן כבר הפסיקו להשתמש בו כי עדיף להשתמש בכינוי השגור בפי כל - "ביג בן".

השעון נקרא על שמו של סר בנג'מין הול, מי שהיה ממונה על עבודת התקנת הפעמון בשנת 1859. מספרים שבנג'מין היה אדם רחב וגדול ממדים ולכן חבריו לעבודה נהגו לכנותו "ביג בן".

פרויקט העלאת הפעמון, ששקל כ-12 טון ברזל יצוק, אל ראש המגדל, היה מורכב ודרש מאמצים רבים. בשל גודלו העצום, לקחו 30 שעות עד שהצליחו להעלות אותו למעלה. הם עשו זאת כאשר הפעמון הענקי מוטה לרוחב ולא לאורך. כשהצליחו למקם את הפעמון גדול הממדים בראש המגדל, היה טבעי לכנותו גם בשם "ביג בן".

מי היה מאמין ששמו של מנהל העבודה יהפוך לאחד מהסמלים הבולטים ביותר בממלכה?!


#האם הביג בן מתמוטט?
סקר שפורסם בשנת 2011 חשף שמגדל השעון של הפרלמנט הבריטי נוטה הצידה. המגדל, שבשיא גובהו מתנשא לגובה של 98 מטרים, זז ב-48 ס"מ לכיוון צפון מערב, עם נטייה של 0.26 מעלות (שישית ממידת הנטייה של מגדל פיזה).

בעבר, נטייתו של הביג בן הייתה שמועה בלבד והיה נראה כי רק המהנדסים מבחינים בכך. היום, אם תסתכלו טוב, תראו את זה במו עיניכם: המגדל "התכופף". הדעה הרווחת היא שההטיה ההדרגתית נגרמה בשל עבודות בנייה אינטנסיביות מסביב לבסיס המגדל, בניית חניון תת קרקעי בשביל חברי הפרלמנט, הכנסת קו ביוב שהונח בשנות ה-60 ורכבות תחתיות. כל אלה משפיעים על הקרקע שעליה עומד המבנה ועל יציבותו.

לפי מדידות המהנדסים, מאז 2003 המגדל נוטה בקצב של 0.9 מילימטרים בשנה. בדו"ח עולה כי בשנים האחרונות קצב התזוזה גבר. הדו"ח אף מגלה כי אירוע "מסתורי" כלשהו שהתרחש בין נובמבר 2002 לאוגוסט 2003, גרם לכך שהמגדל נטה הצידה ב-3.3 מילימטרים. אבל תוכלו להישאר רגועים - קטנה ככל שתהיה נטייתו הצידה, בקצב התזוזה הנוכחי, ייקח לביג בן לפחות 4000 שנה כדי ליפול!

מבט מקרוב על ביג בן:
https://www.youtube.com/watch?v=m4ZeLMPects

#על הארמון של מלכי בריטניה
ארמון המלוכה הוא הארמון המוכר ביותר בלונדון. זהו מקום מגוריה העיקרי של המלכה אליזבת השנייה. ארמון בקינגהאם הוא אחד מסמלי המונרכיה הבריטית, ביחד עם כיכר ויקטוריה הסמוך.

במקור נבנה הארמון עבור הדוכס הראשון מבקינגהאם, ג'ון שפילד, בשנת 1703. בשנת 1762 רכש אותו המלך ג'ורג' השלישי, שהרחיב והגדיל אותו. בשנת 1826 שכר המלך ג'ורג הרביעי את שירותיו של ג'ון נאש, בכדי שיהפוך את המבנה לארמון מפואר. בשנת 1837 הוא הפך לארמון העיקרי של בית המלוכה הבריטי והמלכה ויקטוריה עברה להתגורר בו.

החזית המזרחית, מולה אתם ודאי עומדים כעת, התווספה רק אחרי נישואיהם של המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט. בשנת 1847, לאחר שיפוץ נוסף, התווסף לארמון אגף שתוכנן בידי אדוארד בלור. הוא יצר את הצורה הריבועית המוכרת, מהחצר שבמרכז הארמון. בסיום השיפוץ הארמון הכיל 19 חדרי אירוח, 52 חדרי שינה מלכותיים, 188 חדרי שינה למשרתים, 92 משרדים ו-78 חדרי אמבטיה. חזית הארמון עברה שיפוץ נוסף ונבנתה אנדרטה למלכה ויקטוריה בשנת 1912.

כמו מבנים רבים בבריטניה, גם ארמון בקינגהאם נפגע בתקופת הבליץ בזמן מלחמת העולם השנייה.


#תיירות
בשנים הראשונות של הארמון, למרות שאירח אמנים וסלבריטאים מוכרים (החל מאנשי שלטון ועד מלחינים מפורסמים), לא היה פתוח לציבור הרחב. הסיבה שנפתח היה בשנת 1992, כשנשרפה טירת ווינדזור, המלכה הייתה צריכה לממן את שיפוצו. היא הסכימה לאפשר ביקור מבקרים בארמון תמורת תשלום שיממן את השיפוצים הנדרשים.

מאז שנפתח לציבור בשנת 1993, הארמון מושך אליו המוני מבקרים. שימו לב שרק 18 מתוך 600 החדרים שבארמון פתוחים לקהל, לכן רק ניתן לדמיין את גודלו האמיתי של הארמון. רק 100 מתוך אוסף בן 7000 ציורי שמן שברשות המלכה מוצגים לציבור. אתם ודאי יודעים גם שזהו רק אחד מהבתים והארמונות של המלכה.

שימו לב, שאם דגל המלוכה מונף זהו סימן לכך שהמלכה נמצאת בארמון. בימים שבהם המלכה בארמון, הוא יהיה סגור לביקורים, אך תוכלו להביט עליו מבחוץ.


#טקס חילופי המשמר
המון מבקרים אוהבים להמתין לטקס חילופי המשמרות של שומרי הארמון בחזיתו המזרחית. השומרים הם חיילים השייכים ליחידות צבאיות הכפופים לבית המלוכה. הם לובשים מדי צבא מסורתיים, מרהיבים ובולטים, שכיום אינם עוד בשימוש של הצבא הבריטי. החיילים מתחילים צעידה הנמשכת כחצי שעה, מלווה על ידי תזמורת צבאית מארמון סיינט ג'יימס ועד ארמון בקינגהאם. הצעידה מרשימה, מלכותית ואלגנטית. לאחר שקבוצת השומרים החדשה מגיעה לפתח הארמון, מתבצע החילוף עצמו, בו הם מצדיעים זה לזה.

בסוף החילוף מתמקמת הקבוצה החדשה במקומה בפתח הארמון והקבוצה הישנה עושה את דרכה בחזרה לארמון סנט ג'יימס. אם אתם רוצים להבטיח מקום תצפית טוב, כדאי להגיע לפחות שעה לפני הטקס ולתפוס מקום כרצונכם.


#טיפים
הצפייה בטקס חילופי המשמר היא בחינם.

הטקס מתחיל ב-11:00.

הקדימו מעט בכדי לתפוס מקום.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/18Z7BC6rEIg


ב-360 מעלות:

https://youtu.be/FtGN2wK9g_s


חילופי משמר:

https://youtu.be/p8Y8rhLirRw

#על המוזיאון לאמנות מודרנית של בריטניה

מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.

המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.

בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.


#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.

אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.

בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.


# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.

במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.

עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.


#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.

הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.

מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.


#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).

לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.

אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.

האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.


#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.

בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.


#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.

את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.

אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.


#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.

בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.

זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.