"אי החירות" הוא המוכר והידוע מבין האיים המצויים בנמל ניו יורק. הוא מהווה את אחד הסמלים הפופולריים והמוכרים ביותר של העיר.

האי נמצא בשפך נהר ההַדְסוֹן. הוא היה בשליטת הולנד, בריטניה, ארה"ב ולתקופה מסוימת אף בשליטת צרפת. בעבר שימש האי גם כמוצב צבאי בשם פורט ווד. בשל הצורה במיוחדת שלו הוא זכה אז לכינוי "מוצב הכוכב". במהלך השנים זכה האי ללא מעט כינויים, כמו הכינוי האינדיאני "מיניסאייס" (האי הקטן) או כינויים אחרים, כמו "הקונכייה הגדולה", "אי האהבה" ועוד.

כיום האי שייך לממשל הפדרלי של ארה"ב. מאז אירועי הטרור שהתרחשו ב-11 בספטמבר של 2001, הוא נשמר 24 שעות ביממה על ידי משמר החופים של ארה"ב.
בשנת 1746 רכש את האי ארצ'יבאלד קנדי (Archibald Kennedy), בסכום של 100 לירות שטרלינג, בשביל לבנות בו בית קיט. אולם המדינה החרימה חלק מהאי במטרה להקים במקום תצפית להזהרת הערים הסמוכות מפני פלישת אויב.

בשנת 1756, בשל מגיפה שהתפרצה בפילדלפיה, השתמשו באי כמחנה הסגר לבידוד מחלת האבעבועות. בשנת 1759 רכשה ניו יורק את האי בסכום של 1000 לירות שטרלינג.

היום ניתן לראות על האי את פסל החירות ולא מתגוררים בו אנשים. ניתן להגיע אליו באמצעות מעבורת, שיוצאת מבאטרי פארק באי מנהטן וגם מליברטי סטייט פארק בג'רזי סיטי שבניו ג'רזי.

בשנת 1877 הציע פרדריק אוגוסט ברתודלי להקים את הפסל "חירות המאירה את העולם". כן, כך הוא נקרא בימים ההם, עד שבשנת 1916 ניזוקו האי והפסל, בפיצוץ בלק טום.

בשנת 1924 הפסל הוכרז כאתר לאומי ובשנת 1933 עבר האי לשליטת משרד הפנים ומנוהל מאז על ידי מחלקת הפארקים הלאומיים. עד היום השרידים מאותו מוצב משמשים כבסיס לפסל, אך מרבית מה שהיה כאן נהרס בשנים 1944-1950.
פיצוץ בלאק טום היה מעשה חבלה של סוכנים גרמנים, שהתבצע בג'רזי סיטי שבניו-ג'רזי, ב-30 ביולי 1916.

מטרת הפיצוץ הייתה לפגוע בתחמושת אמריקנית שהייתה בדרכה לבעלות הברית במלחמת העולם הראשונה. התקרית הזו, שהתרחשה בטרם הצטרפה ארצות הברית באופן רשמי למלחמה, מפורסמת בנזק שהיא גרמה לפסל החירות.