הפסל שנקרא למעשה "החירות מאירה את העולם" וידוע בשמו "פסל החירות" נוצר בידי הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי. במקור הוא תכנן להציב אותו בתעלת סואץ, אך ממשלת מצרים לא מצאה מימון להקמת הפסל והפרויקט נדחה.

לבסוף הוא מומן על ידי ממשלת צרפת, ניתן על ידה כמתנה לעם האמריקני ונחנך בשנת 1886, כשאת הבניין שבבסיסו מימנו קוראי עיתון אמריקני כתרומה. אחרי שנים מספר קיבל האי שעליו הוא הוצב, את השם "אי החירות" והפסל הפך לסמל של העיר ניו-יורק ושל ארה"ב בכלל.

הפסל הוא של אלת החירות המקרינה את החירות לשבע יבשות תבל, שמסומלות בנזר בעל שבע הקרניים, שעל ראשה. הלפיד שאוחזת האלה מאיר את הדרך למגיעים לארצות הברית. בידה השנייה יש לה לוח עם תאריך הכרזת העצמאות של ארה"ב, כתוב באותיות רומיות. גובה הפסל מהקרקע הוא מעט יותר מ-92 מטרים. הלפיד הוחלף לפני כמה שנים ללפיד זהב והלפיד הישן הוצב באולם הכניסה שבתוך פסל החרות, מקום שממנו עולים לראשו.
פסל החירות הוא הסמל המפורסם ביותר בעולם של חופש ודמוקרטיה. הוא מסמל את הערכים שבהם מאמינה אמריקה, כמו הזכות לחיים, החירות והרצון לאושר. הוא עומד לו גבוה ומרשים על הליברטי איילנד, צופה על נמל ניו-יורק, ניצב על מקומו כאחד מהפסלים המרהיבים והיפים ביותר בעולם.

הפסל עוצב על ידי הפסל פרדריק ברתולדי והמהנדס גוסטב אייפל ולמעשה הוא היה מתנת ידידות מצרפת במאה השנים של העצמאות האמריקאית בשנת 1846.

הפסל הענק והמדהים הזה, שעשוי מנחושת, פלדה וברזל, מעוצב עם אלמנטים קלאסיים ואיקונוגרפיה. אם תהיתם, איקונוגרפיה היא מחקר הסמלים, הדימויים ואופני התיאור באמנויות השונות בתקופה מסוימת.

העיצוב שלו הוא שהפך את הפסל לאחד ההישגים הטכניים הגדולים ביותר של המאה ה-19. המבקרים יכולים לעלות ולבקר בכתר של הפסל. נוף הנמל מהכתר הוא כמעט בלתי נתפס בעוצמתו. זה פאקינג ניו-יורק המקום הזה ואתם לא חיים בסרט!
אמה לזרוס, משוררת יהודייה אמריקאית, כתבה את שירה המפורסם ביותר שנקרא "הקולוסוס החדש" בשנת 1883. שתי השורות הראשונות של השיר חקוקות על לוח המתכת שבבסיס פסל החירות בניו יורק - "לא כמו ענק הפליז, גיבור תהילת יוון, ברגליים מנצחות-מפושקות מאדמה לאדמה..." - אז מיהו אותו ענק פליז, גיבור תהילת יוון?

אם כן, מדובר על פסל דומה ביותר לפסל החירות, שעמד לפני יותר מאלפיים שנה באי היווני רודוס. הקולוסוס מרודוס היה פסל גדול מאד של האל היווני הליוס, שהתנשא לגובה של 34 מטרים. הוא עמד ליד נמל רודוס ונחשב אחד מפלאי העולם העתיק. "קולוסוס" הוא שם מודרני שניתן לו בזכות מימדיו העצומים, הקולוסאליים.

הקולוסוס נבנה לזכר הנצחון המופלא והמפתיע של אנשי האי הקטן רודוס, על צבא ענקי וחזק שצר על האי במשך שנה והובס של ידם. כך הוא נבנה, בהחלטת אנשי האי על ידי האמן כארס (Chares), כמחווה לאל השמש הליוס (Helios), פטרונו של האי. הפסל ניצב בכניסה לנמל כשהאניות הנכנסות אל הנמל, נהגו להפליג בין רגליו הענקיות.

בשנת 226 לפני הספירה התמוטט הקולוסוס ברעידת אדמה קשה. תושבי האי ראו בכך את רצון האלים ולא בנו אותו מחדש. יופיו של הפסל המשיך להרשים גם בתור הריסות והוא נשמר על ידי התושבים במצב זה עוד מאות שנים. בכיבוש הערבי של האי, נבזז הפסל ההרוס ושרידיו נמכרו לגרוטאות מתכת.
פיצוץ בלאק טום היה מעשה חבלה של סוכנים גרמנים, שהתבצע בג'רזי סיטי שבניו-ג'רזי, ב-30 ביולי 1916. מטרת הפיצוץ הייתה לפגוע בתחמושת אמריקנית שהייתה בדרכה לבעלות הברית במלחמת העולם הראשונה.

התקרית הזו, שהתרחשה בטרם הצטרפה ארצות הברית באופן רשמי למלחמה, מפורסמת בנזק שהיא גרמה לפסל החירות. במאמצי המלחמה, לעומת זאת, היא לא פגעה. ארצות הברית הצטרפה כידוע למלחמה וביחד עם בנות הברית שלה, היא הביסה את גרמניה.
פסל החירות כיכב בסרטי קולנוע רבים, מ"היום שאחרי מחר", דרך "אקס מן", בו נלחמים הגיבורים בתוך ראשו ועד ל"מכסחי השדים 2" בו הוא מהלך ברחובות.
כדי לעלות לפסל החירות הזמינו מקום 3 שבועות מראש, באתר המצורף.

מבט מקרוב:

ביקור במקום:

מהאוויר:

הדרכה:

סרט באורך מלא

צפו בנחת כדי ללמוד לעומק את הנושא:

בקולנוע: