שיכון וייסנהוף (Weissenhof Colony), או שכונת ויזנהוף, הוא אזור בשטוטגרט, שנוסדה בעיר ב-1927 כשיכון לעובדים. השיכון הזה נועד להציג לראווה את הסגנון שלימים יזכה לשם "הסגנון הבינלאומי באדריכלות", או בשם "באוהאוס".

השיכון, שלא פחות מ-16 אדריכלים אירופיים
תכננו את המבנים שבו, כלל אז 21 בניינים שבהם 63 יחידות דיור. הוא נחשב לפרויקט הדיור הגדול ביותר שנבנה בזמנו בסביבה וניסה להתמודד עם הבעיה שהתנועה המודרניסטית באדריכלות התדיינה בה רבות אז - כיצד ישוכנו בעתיד מיליוני העובדים שזורמים לערים, בתהליך המואץ של אורבניזציה, "עיור" שהלך אז וגדל.

השיכון הוכרז בשנת 2016 כחלק מאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
למעשה, שיכון וייסנהוף נבנה לרגל תערוכת" דויטשר ורקבונד" (Deutscher Werkbund), שמשכה קהל רב, אך נפתחה באיחור של שנה לקהל, בשנת 1927.

הפרויקט נערך בניצוחו של האדריכל הגרמני הנודע לודוויג מיס ואן-דר-רוהה, נבנו בו אז 21 מבנים, שתוכננו בידי 16 אדריכלים שונים.

גם אם חלקם היו בתי דירות וחלקם בתים פרטיים, הבניינים דמו בצורתם והייתה ביניהם אחידות רבה. הם התאפיינו בחזיתות ותכנון פנימי פשוטים, גגות שטוחים ששימשו בתור טראסות, או מרפסות לישיבה ושיזוף, חלונות רחבים ומעט קירות בתוך הבתים ובמסדרונות. השתמשו בהם בבנייה טרומית, מה שהחיש מאד את הקמת המבנים, לתקופה של פחות מחצי שנה. בנוסף, חוץ מהבניין האדום והקטן של האדריכל ברונו טאוט, כל המבנים היו לבנים.

התכנון היה שהשיכון ייבנה ביחד עם הדיירים, בבנייה מתועשת. מלכתחילה הוא פורסם כאבטיפוס של מעונות עתידיים לעובדים. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד - בפועל, כל בית עוצב ואובזר בנפרד ובתקציב גבוה, שממש לא היה בהישג ידו של פועל באותה תקופה.

כשעלו הנאצים לשלטון הם תיעבו את הבנייה הזו ובזלזול אופייני הם כינו את השיכון "כפר ערבי". היטלר הורה לקנות אותו, במטרה להביאו להריסה. רק מלחמת העולם השנייה מנעה את ההרס היזום.

אך בזמן המלחמה מיקם השלטון הנאצי בשיכון עמדת נ"מ, אולי כדי לחשוף אותו להפצצות והרס. ואכן השיכון היה מטרה להפצצות בעלות הברית ורבים מהמבנים הללו נהרסו, כולל שני בניינים שתכנן האדריכל הנודע וולטר גרופיוס, מייסד בית הספר "באוהאוס".

אחרי המלחמה פונו הריסות הבתים ההרוסים והאחרים הושכרו על ידי ממשלת גרמניה, שעד היום וייסנהוף שייך לה. בשיפוצים שנעשו על ידי יושביהם במהלך השנים, מרבית הבתים והמבנים שונו והושחתו מבחינה סגנונית. לחלקם אף נבנו גגות רעפים, שהם לגמרי זרים לסגנון המקורי של בתי השיכון הללו.

כיום השיכון די הוחזר למראהו המקורי. הכבוד הרב שגרמניה רוחשת להישגי הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי ניכר במראה ובטיפוח של בתי השכונה ובאופיה הכללי, היוקרתי משהו.

מבט מקרוב על שכונת ויזנהוף: