ארמון קנוסוס (Knossos Palace) הוא אתר ארכיאולוגי גדול ומתוייר שנמצא קילומטרים ספורים מדרום לעיר הרקליון. הוא נבנה בעיר הקדומה קנוסוס, עיר שתפסה, ככל הידוע, מקום מרכזי בתרבות המינואית של תקופת הברונזה.

בניית הארמון החלה לפני כ-4,000 שנה, אך כ-300 שנה אחרי הקמתו, נהרס הארמון המקורי. על חורבותיו הוקם ארמון מפואר הרבה יותר, שנהרס גם הוא בערך בשנת 1450 לפני הספירה. זה קרה ברעש אדמה עז, שפגע קשה לא רק באי בכרתים, אלא גם באי סנטוריני.

אבל לפני שחרב, התפתחה סביב הארמון הענק, שהשתרע על שטח של כשני קילומטרים רבועים, האגדה המפורסמת על המבוך שבנה המלך מינוס. המבוך נבנה בכדי לכלוא בו את המינוטאור - יצור אנושי, בעל ראש של שור, שנולד לאשתו של המלך. במבוך הזה נכלאו האדריכל דדלוס ובנו איקרוס וממנו המריאו השניים אל השמיים.
כאן, במבוך שבקנוסוס התרחשה אחת האגדות המפורסמות של המיתולוגיה היוונית. סיפורו של איקרוס.

איקרוס במיתולוגיה היוונית היה בנו היחיד של דדלוס. הוא היה ילד פזיז ומגושם, שדדלוס אביו היה אמן וממציא. כשהמלך מינוס מכרתים ביקש ממנו לבנות את הלבירינת, מבוך שנועד להסתיר מהעולם ולהחזיק בשבי את המינוטאורוס המפלצתי, בנה של אשתו של אותו מלך מינוס, עשה זאת דדלוס בחפץ לב. הוא הצליח ליצור מבוך שהמינוטאורוס לא יוכל לחמוק ממנו.

אבל משסיים דדלוס לבנות את המבוך, הוא הופתע לגלות שהמלך מינוס כלא אותו ואת איקרוס בנו במגדל, כדי שאיש לא יידע את סודות הלבירינת והסודות לא יתגלו.

דדלוס ואיקרוס הצליחו לברוח מהמגדל והחליטו להימלט מהאי כרתים. אבל האי היה מוקף בספינות ובשומרים ולכן החליט השניים להכין לעצמם כנפיים מנוצות ציפורים, שחוברו בעזרת חוטים עם שעווה ודונג.

לפני שהחלו לעוף, הזהיר האב את איקרוס לבל יגביה לעוף ויתקרב לשמש, מחשש שהשמש החמה תמיס את כנפיו. אבל משהחלו לעוף, איקרוס הפזיז התלהב מהתעופה והחל להתרומם למעלה, כשהוא שוכח את האזהרות של אביו. כמו שחשש דדלוס, חום השמש המיס במהירות את הדונג של כנפיו, ואיקרוס נפל מטה לתוך הים ומת.

מאז מהווה סיפורו של איקרוס מעין תמרור אזהרה לאנשים, לבל יהפכו להרפתקנים שנוטלים סיכונים מיותרים או מוגזמים ולבל יתלהבו וישכחו את אמצעי הזהירות ההכרחיים.
ארמון קנוסוס הוא האתר החשוב מהשרידים הרבים שנותרו כאן, של התרבות המינואית שהתפתחה ורווחה באי כרתים בתקופת הברונזה.

קנוסוס (Knossos) שימשה ככל הנראה המרכז הפוליטי והמסחרי של התרבות המינואית. העתיקות שנותרו ממנו כיום, הפכו אותו לאתר חובה למבקרים באי.

את הארמון רחב הידיים גילה בראשית המאה הקודמת הארכיאולוג האנגלי ארתור אוואנס (Arthur Evans). במרס 1900, בקושי חודש לאחר שהחל את החפירות, הוא חשף את אולם הכס, שבו מצא אוואנס את כיסא המלכות המקורי של המלך מינוס.

בהמשך החפירות, הלך והתגלה הארמון, שצורתו כשל מבוך מורכב, שבו אולמות וחדרי מגורים, לצד מחסנים וסדנאות שבהן עבדו בעבר בעלי מלאכה כמו צורפים וקדרים.

קירות הארמון שגילה אוונס היו מכוסים בציורים, שבהם תוארו החיים בכרתים של תקופת הברונזה המאוחרת. ציורי הקיר המרשימים הללו, כמו מרבית הממצאים החשובים שהתגלו כאן, בקנוסוס, הועברו למוזיאון הארכיאולוגי בהרקליון, המכיל את האוסף הגדול בעולם של אמנות מינואית.

אבל חוץ מתגליות ארכיאולוגיות מרגשות ורבות חשיבות, אוואנס עשה דבר נוסף והרבה פחות מוערך. הוא החל בעבודות שחזור של הארמון ויצר מחלוקת רבה סביב פעילותו זו. ביצירתיות רבה ודמיון רב הוא בנה, ממש בנה מחדש, חלקים רבים בארמון. את הבנייה הוא עשה מבטון, דבר שכיום נחשב לפגיעה חמורה בממצאים.

בנוסף לכך, אוואנס הביא ציירים אמנים, ש"חידשו" את הפרסקאות, ציורי הקיר היקרים מפז שהתגלו על קירות הארמון. בכך הוא הפך את המקום למרשים וצבעוני הרבה יותר, אבל פגע באותנטיות שלו, באופן משמעותי.

העניין הוא שחידוש הציור אינו שחזור שלו, לפחות לא על פי הסטנדרטים המקובלים בימינו. יש אף חוקרים שטוענים שחלק מהציורים המחודשים לא דייקו בנושאים המקוריים שצויירו על הקיר.
ניתן להגיע אל הארמון באוטובוס שיוצא מהרקליון מדי רבע שעה.

מבט מקרוב על ארמון קנוסוס:

כך היה אולי הארמון המקורי: