בסמוך לקהיר, על הגדה המערבית של הנילוס, נמצא מתחם הפירמידות בגִיזָה. פירמידות גיזה (Pyramids of Giza) הן קברי הפרעונים מהשושלת ה-4 של מצרים העתיקה. יש כאן 3 פירמידות ענקיות, מהגדולה של ח'ופו, הבינונית של חָאפְרוֹ והקטנה יותר של מנכאורע, פרעה ששלט במצרים העתיקה, במהלך השושלת הרביעית.

ליד המיפרמידות של ח'ופו, חאפרו ומנכאורע עוד מספר פירמידות קטנות של בני משפחת המלוכה. לצידן שומר הספינקס, גופו חיה וראשו אדם.

במבט על הפירמידות, קשה לתפוס כיצד נבנו מבנים כה גדולים ומסובכים, עם חומרי בנייה שהובאו ממרחק של מאות קילומטרים וללא שימוש במנופים ובולדוזרים מודרניים.

באתר זה, שהוא חובה לכל מבקר במצרים, נמצא גם הספינקס, פסל אדיר, שגובהו 22 מטרים, צורתו של גוף אריה וראשו ראש אדם. הוא נחשב לשומר הנאמן של הפירמידות.

בשנת 1979 הוכרזו ממפיס, סקארה ושדה הפירמידות מדחשור ועד גיזה, על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
פתגם מצרי עתיק אומר שכל אדם מפחד מהזמן, אבל הזמן חושש מהפירמידות. אתם אכן נמצאים באחד המקומות האייקוניים, החלומיים, הבלתי נתפסים, שכל בן תרבות בעולם מכיר וחולם לראות מקרוב.

כשמדובר על גיזה, הפירמידות או הספינקס, זכרו שאתם מביטים באתרים שניצבים כאן מעל 5,000 שנה. ישו הגיע רק לפני 2,000 שנה ומוחמד 500 שנה אחריו - אתם מביטים במותג הכי מוכר בעולם מהעת העתיקה.

הפירמידות מייצגות את השלב הראשון, הקדום ביותר, של הציוויליזציה המצרית העתיקה. לאחר הממלכה העתיקה, הפרעונים כבר הבינו שפירמידות מושכות שודדי קברים והחליטו שנצח והנצחה צריכים תנאים אנושיים כדי להתקיים. לכן הם חדלו מבנייה של פירמידות ענק חדשות.

אבל הפירמידות המשיכו לעמוד במקומן ולמשוך תיירים ונוסעים כבר מהתקופה הפרעונית המאוחרת, דרך התקופה הרומית, ימי הביניים ועד ימינו. רק לשם השוואה, החומה הגדולה בסין, למשל, הפכה לאתר תיירות רק לפני 200 שנה.

אבל המראה המדברי של הפירמידות קצת מטעה. למעשה, הן ניצבות על פיסת מדבר זעירה, שצמודה לפרבר גיזה. הפרבר עצמו הוא עירוני, צפוף, מאובק ולא נקי. ההפתעה הגדולה של לפגוש דווקא פרבר כזה, בסמוך לערש התרבות האנושית, היא מההפתעות של קהיר ושל מצרים כולה.

את הפירמידות עצמן יהיה קשה שלא להעריץ. הן מלאות הוד ומרשימות יותר מכל תמונה או סרט, במיוחד אם תבחרו להתבונן מהן ממרחק מה, על רקע המדבר ופסל הספינקס, שכבר 4,000 שנה משגיח ושומר על שלומן.

אז קחו אוויר, תפסו נקודה, התעלמו מכל הבזאר שמסביב, מהמדריכים המטרידים, מרוכבי הגמלים והסוסים ומהידענים שינסו להדריך אתכם, שאפו מאוויר המדבר ותנו לעצמכם להתרשם מהגודל האדיר והפרופורציות הבלתי מוכרות שלהן.
עוד מימי העת העתיקה נחשבות הפירמידות במצרים לפלא אמיתי. במשך שנים רבות לא הצליחו החוקרים להבין כיצד ניתן היה לבנות מבנים עצומים שכאלה בעזרת הטכנולוגיה של הזמן העתיק. החוקרים טוענים שהמצרים בנו פירמידות, על ידי בנייה של סוללת ענק חזיתית שגובהה הלך ועלה. הייתה מגבלה לגובה של סוללה שכזו ולכן לבניית החלק העליון של הפירמידה הגדולה של גיזה, נדרשה עוד סוללה פנימית סיבובית, בת 100 מטרים נוספים.

חוקרים אחרים העריכו שהסוללה שבנו לצורך העמסת האבנים הייתה לוליינית דווקא ונבנתה מסביב למקום הפירמידה. כך ניתן היה לגרור את האבנים העצומות לגובה הרצוי.

גם לגבי גרירת האבנים אל הפירמידה יש שאלות הנדסיות. תיאוריה שמדברת על "חול רטוב" מסבירה את האפשרות לגרור את אבני הענק לצורך בניית הפירמידה. באמצעות מים שהרטיבו את החול ניתן היה להעביר אבנים גדולות במאמץ קטן יותר. שחזור שנעשה בידי פועלים בני זמננו הדגים זאת.

בכל מקרה, דומה שהדיון על שיטות הבנייה והטכנולוגיות המצריות הקדמוניות עוד לא הסתיים. ואגב, גם בתכנון, במקרה או לא, המצרים הקדמונים תכננו את הפירמידות על פי הפרופורציות המלבניות של "יחס הזהב", יחס מתמטי שמסתבר שאמנים ואדריכלים רבים לאורך ההיסטוריה אימצו כמודל יופי והוא זכה אף לכינוי "הפרופורציה האלוהית".
ניתן להגיע אל הפירמידות בגיזה בעזרת המטרו של קהיר. סעו לתחנת גיזה וקחו משם מונית קצרה לפירמידות.

ממול לשער התחתון יש בית קפה שכיף לשבת בקומה השלישית שלו, או על הגג ולסעוד ולשתות אל מול נוף הפירמידות.

שווה לוותר על הכניסה לפירמידות עצמן. המחיר יקר והטיפוס המייגע, לא פעם בקומה שפופה. התוצאה - חדר אבן קטנטן, שכל מה שרואים בו היא תיבת קבר ריקה.

מבט מקרוב:

מהאוויר:

עוד מבט:

בניית הפירמידות: