מוזיאון הסמוראים (Samurai Museum), או כמו שהוא מכונה לעתים "מוזיאון החרבות בטוקיו", הוא מוזיאון שמוקדש לסמוראים היפאנים, אותם לוחמים אגדיים ששלטו בממלכה בעבר ושרוחם הגדולה עדיין שורה על תושבי יפאן ותרבותם.

במוזיאון תוכלו לראות פרטי לבוש וכלים של הסמוראים, כמו גם אוסף מרשים של חרבות יפאניות מאז המאה ה-12 ועד המאות האחרונות.

חוץ מללמוד על תרבות ומורשתם הסמוראים, תוכלו במוזיאון הזה, הנמצא ברובע שינג'וקו, ללבוש בגדי סמוראים ולהתנסות בקרבות כשאתם מצוידים בחרבות סמוראים כמו אמיתיות, ממש כמו אלה ששימשו את הלוחמים הללו בימיהם הגדולים ובתקופות ההיסטוריות שבהם הנהיגו את יפאן.

זהו מוזיאון מעולה ששווה לבקר בו, גם לחובבי היסטוריה ותרבות וגם לילדים וצעירים חובבי קולנוע וקרבות חרבות בנוסח "Kill Bill".
הסמוראים היו אצילים מובילים ביפאן ולוחמים אמיצים, שהפכו למנהיגי האומה היפאנית. הסמוראים הגיעו מילדי אצילים, כשכל משפחת אצילים מסרה את אחד מבניה לחינוך סמוראי.

הסמוראים היו מהקבוצות המשמעותיות והמשפיעות בהיסטוריה היפאנית. בהדרגה הגיעו הסמוראים לכוח ויכולת לוחמה כה מרשימים, עד שהם תפסו את השלטון, החל מהמאה ה-12 ועד לאמצע המאה ה-19.

זה התחיל ביפאן, במקביל לתקופת ימי הביניים באירופה. באותה תקופה הגנו הסמוראים בחירוף נפש על המעמד החברתי שלהם. הם היו לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של יפאן. קוד ההתנהגות שלהם היה נוקשה וקפדני והתבסס על נאמנות וכבוד. ה"בושידו", ביפאנית "דרך הלוחם", חייב אותם בשליטה באומנויות הלחימה השונות, בחוסר אנוכיות, בחסכנות, בנאמנות ובשמירה קיצונית על הכבוד. הכבוד היה כה חשוב, עד שלעתים קרובות הוא חייב את הלוחם הסמוראי למעשים קיצוניים, כמו התאבדות לאחר תבוסה או לאחר כישלון בשדה הקרב ובמילוי המשימה. התאבדות כזו מוכרת ביפאן כחארקירי, או "סֶפּוּקוּ".

הלבוש המגוון והנשק שלו, הכריחו את הלוחם הסמוראי לשאת עליו שריון ולא פחות משתי חרבות "קטאנה", שחושלו במשך שנים ארוכות. החרב הייתה הסמל והסימן המרכזי למוסר של לוחמי הבושידו, אך בין כלי הנשק הנוספים שהיו ללוחמי הסמוראים היו גם חנית, חץ וקשת ומאוחר יותר גם רובים.

גם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא נבעו מתבוסה או הפיכה שהפילו אותם. הסיבה לנפילתם של הסמוראיים הייתה המודרניזציה שעבר העולם מאז מהמהפכה התעשייתית והיחסים החדשים בין האומות שבעולם החדש הזה. השלום ששרר במאה ה-19 בין יפאן למעצמות המערב, כמו גם המסחר המתגבר עימן, הפחיתו את הצורך בלוחמים מיושנים מסוגם של הסמוראים. הם חיזקו דווקא את הפקידים, שיילכו ויצברו יותר ויותר כוח ביפאן המודרנית, עד שיחליפו את הסמוראים בתור השכבה המובילה ביפאן.

מבט מקרוב:

ועוד אחד: