מוזיאון העבדות הבינלאומי (International Slavery Museum) הוא מוזיאון שעוסק בעבדות כתופעה וסוקר ומציג את צדדיה השונים, בכנות ובאומץ היסטורי.

המוזיאון ממוקם בקומה ה-3 של המוזיאון הימי של העיר ומתעד את תולדות העבדות. הוא הוקם ב-2007, לרגל חגיגות ה-800 לעיר ליברפול והוקדש גם לתיאורה של העיר ליברפול כבירת סחר העבדים העולמית.

כי באותה שנה בדיוק, שנת 2007, מלאו גם 200 שנה לביטול סחר העבדים בממלכה. מוזיאון העבדות הבינלאומי בליברפול הוא, ככל הידוע בעת סקירת המקום, מוזיאון העבדות היחידי בעולם שמגלה ומציג את זוועות התופעה של סחר העבדים, בצורה גלויה וכנה.
בשנת 1700 יצאה ספינת העבדים הראשונה מליברפול. הספינה ששמה "הסוחר מליברפול" לקחה על סיפונה לברבדוס 220 עבדים שיועדו למכירה והיא שמסמנת את תחילתו של עידן ליברפול בסחר העבדים.

מכאן מתחילה העיר ליברפול לשחק במאה ה-18 תפקיד חשוב ומכריע בסחר זה. בשנת 1752 יש כבר לליברפול צי של ספינות עבדים שביכולתו להעביר עשרות אלפי עבדים ממקום למקום. הספנים נהגו באותם ימים לומר שאת העבדים מעבירים כשהם "ארוזים על הסיפון, משל היו ספרים על מדפים".

הספינות נהגו לצאת מרציפי ליברפול, כשהם מלאות בטקסטיל, נשק ואלכוהול שנשלחו למרחקים. לאורך חופי אפריקה, הוחלפה הסחורה, במה שהיה מכונה אז "בקר שחור" והיה בעצם המוני אפריקאים שנחטפו והובלו בניגוד לרצונם לספינות.

עם המטען האנושי הזה, עזבו הספינות את אפריקה והעבירו את העבדים למכירה באירופה ובאמריקה ובתנאים איומים. באמריקה העמיסו הסוחרים סחורות מהמושבות שם והפליגו עימן בחזרה לליברפול.

סחר העבדים תרם באופן ממשי לחיי החברה באירופה. הממון ממכירת העבדים שימש לרכש של בגדים מכותנה אמריקאית, טבק למקטרות מווירג'יניה, רהיטי מהגוני מאמריקה וסוכר ממטעי הסוכר בקאריבים.

הון אדיר זרם לעיר מסחר העבדים המתגבר. השגשוג של ליברפול שהביאו הרווחים העצומים מהעברת עבדים שחורים ומכירתם היה בלתי נתפס. מרבית עשירי העיר, ראשיה ופרנסיה היו אז מעורבים בסחר העבדים. מעל מחצית משלושת מיליון האפריקאים שנלקחו לעבדות, הועברו על ידי סוחרי עבדים בריטים ורובם דרך ליברפול.

גם היום יש בליברפול מספר רחובות מרכזיים שנקראים על שמם של סוחרי עבדים מקומיים, מאלו שתרמו מרווחי העבדות לעושרה של ליברפול ולשגשוגה.
דוגמה רעה להתייחסות סוחרי העבדים לאותם אומללים שנתפסו באפריקה והועברו לעבדות בעולם החדש היא העניין ההיסטורי הבא. באותן שנים תנאי הביטוח של עסקי המסחר בעבדים היו שהסוחר לא יכול היה לקבל פיצוי על עבד שמת מוות טבעי. עבור עבד שטבע ,לעומת זאת, אפשר היה בהחלט לקבל פיצוי.

הדוגמה הצינית וודאי לא היחידה לכך היא אירוע משנת 1781, שהתרחש על האוניה "זונג" מליברפול. לאחר שהטעינה משלוח גדול של עבדים, עזבה האוניה את חופי אפריקה ויצאה לדרך לכיוון אירופה. על סיפונה היה מטען ענקי של עבדים והכל נראה בסדר. אך בשלב מסוים הסתבר שהחישוב של כמויות המזון והמים שהועמסו עליה לא מדויק והכמויות היו חסרות. מכיוון שכך, התגבר הרעב בספינה.

מכיוון שהם היו האחרונים בעדיפות למזון, החלו העבדים למות. בשלב הזה נזכר מפקד האוניה, הקפטן, שלא ניתן יהיה לקבל פיצוי עבור עבדים שימותו מוות טבעי. עבד שטבע, לעומת זאת, זיכה בתשלום מהביטוח. משום כך ובהחלטה עסקית צינית ואכזרית במיוחד, החליט מפקד האוניה להשליך אל הים הפתוח מעל 130 עבדים ולתת להם לטבוע. הפיצויים מהביטוח בדרך...

מבט מקרוב:

ביקור במקום:

הדרכה: