#על בירת צרפת פריז

היופי של פריז הוא מרגש מהשניה הראשונה. אין כאן את הציוריות של אמסטרדם או האיפוק של לונדון. אם אלו ערי בירה שקטות ומאופקות, פריז היא החתיכה עוצרת הנשימה שמחסירה לך פעימה כבר ממבט ראשון. מעריצי פריז אמרו כבר שאפילו 77 שנים לא יספיקו על מנת לשבוע מיופיה.

הקתדרלות עצומות הממדים, הכיכרות הנהדרות, הרחובות המרהיבים והגנים המקסימים, הארמונות המפוארים, הבתים הנאים, חלונות הראווה האלגנטיים ובתי הקפה החמימים - הכל כאן אומר שהגעת לפריז, היפה שבערי העולם והפתיינית שבכולן.

ראו את כל האטרקציות בעיר בתגית "פריז".

רוצים תכנית ל-5 ימים? בתגית "פריז, תכניות טיול".


#אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בפריז".

https://www.youtube.com/watch?v=uvd-zcrnjTI

#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בפריז".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - היכנסו לתגית "מקדשי אוכל בפריז".


#תשר
ברוב מדינות אירופה, משום שלרוב דמי השירות כבר נכללים בתוכו, נהוג לתת כטיפ 2 יורו, בלי קשר לגובה החשבון עצמו.


#קידומת צרפת
+33


#חסכון
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס חופשי לתקופת הטיול בעיר. כרטיס שבועי navigo הוא מעולה לשבוע בעיר ויש גם יותר. פחות ימים? - בדקו את כרטיס RATP.

סופרמרקט - רשת Monoprix זולה וזמינה מאד. היא חסכונית והצרפתים קונים בה ברובם.

מוזיאונים - לרבים מהם הכניסה בחינם ביום א' הראשון של החודש. כולל את מוזיאוני הלובר, ד'אורסיי, מרכז פומפידו, ארמון ורסאי, מוזיאון קלוני, אורנז'רי, מוזיאון רודן ועוד.

ילדים עד גיל 18 נכנסים חינם למוזיאונים. גם תעודת סטודנט בינלאומית או פנסיונר מקנה הנחה משמעותית.

פיקניק - הוא דרך חסכונית ונפלאה לאכול. קונים טרי בשווקים ואוכלים בפארק שבסביבה.

שכרו דירה - בפריז זה יוצא משמעותית יותר זול ממלון.

וויי פיי חופשי - לא כמו בארץ, אבל יש המון נקודות. מפה: www.paris.fr/wifi


#שופינג
מציאות בגדים ברשת Primark. אם אתם רוצים ממש בזול, אז רשת החנויות TATI זולה במיוחד ומציעה מבחר עצום של פריטים מיובאים מהמזרח הרחוק ומהעולם השלישי. צריך סבלנות כדי למצוא מציאות ולתור הארוך וכדי להיות כמו הצרפתים, הביאו שקיות אחרות מהבית, כדי שלא יידעו שקניתם ב-TATI...

את המקומות לקניות בעיר תראו בתגית "שופינג בפריז".


#מועדונים ובילויים
מועדון מצוין הוא Point Ephemere. גם מועדון הטכנו Rex Club חזק, ה-Social club התת-קרקעי ומועדון האלקטרוניקה Le Nouveau Casina.
כרטיסי מופעים וספורט באתר www.fnac.fr

למקומות הבילוי השווים בעיר ראו תגית "בילויים בפריז".


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type C, E. תקע מסוג F יעבוד רק אם יש לו חור נוסף.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופייה:

https://youtu.be/10BGx93HJPE


ועוד מבט בעיר האורות:

https://youtu.be/dB47dglIzXM


הדרכה קצרה:

https://youtu.be/AQ6GmpMu5L8

#על רובע העסקים של פריז

רובע "לה דיפנס" (La Défense) הוא רובע עסקים מודרני, האזור בפריז שנחשב למרכז העסקי הרשמי של העיר.

בשיטוט ברובע תקבלו הצצה לצד המודרני והעכשווי של האדריכלות הצרפתית. הרובע עתיר במבני זכוכית ופלדה, עם שלל בנייני עסקים ומשרדים, לצד מבני מגורים מודרניים ומרכזי קניות גדולים.

ודאי שלא מדובר באתר חובה למבקרים בפריז ואפשר לפסוח עליו, אך חובבי אדריכלות מודרנית ימצאו כאן לא מעט עניין ויופי.

רבים מהמגדלים ומבני העסקים כאן מקנים לרובע מראה מעט עתידני, מה שמהווה ניגוד מעניין לפריז הקלסית והאופיינית, שניצבת ממש מולו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/jire7FYph8U


מהאוויר:

https://youtu.be/07k2fScaL24


יש גם גנים ירוקים:

https://youtu.be/rxyGp9DwdsU

#על הפארק

"שאן דה מארס" (Champ de Marsׂ) הוא אחד המקומות הירוקים והיפים של העיר. ל"שאן דה מארס", הפארק הציבורי גדול ברובע השביעי של פריז, שימוש מקורי במיוחד - זהו מגרש מסדרים ואימונים של בית הספר הצבאי הסמוך (ה"אקול מיליטר" - École Militaire) והוא נקרא על שם שדה מרס שברומא.

בעבר חגגו כאן חגים עממיים והתקיימו בו כמה מהתערוכות המוכרות בהיסטוריה. הפארק ממוקם בין נהר הסן ומתחם בתי הספר הצבאיים אקול מיליטר. בקצהו המערבי של הפארק נמצא מגדל אייפל. אורכו של הפארק 780 מטרים ורוחבו כ-200 מטרים.

כמה וכמה מהאירועים חשובים ומשמעותיים בהיסטוריה הצרפתית התרחשו שם: ב-14 ביולי 1790 נערכו במתחם הזה אירועי ה"פט דה לה פדרסיון" במהלך המהפכה הצרפתית, וב-17 ביולי 1791 ביצעו במתחם טבח במתנגדי המלוכה הצרפתית שקראו להפלתו של לואי השישה עשר, מלך צרפת.

הפארק אירח כמה וכמה תערוכות עולמיות מוכרות, ביניהן: התערוכה העולמית של פריז בשנת 1867, התערוכה העולמית של פריז בשנת 1889, התערוכה העולמית של פריז בשנת 1937 וגם התערוכות הקולוניאליות שנועדו להצגת המושבות של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית.

זה די מדהים שמתחת לאף של אחד המקומות הכי מפורסמים ומתוירים בעולם, מגדל אייפל, נמצאים 780 מטרים של גנים שקטים וירוקים שמאפשרים להשתרע על המדשאות שלהם בשלווה מוחלטת.

המקום משמש את הפריזאים למנוחה בימי שמש נעימים ומאפשר לתיירים להתרשם מעוצמתו של המגדל ברקע. קנו לעצמכם באגטים וקרואוסונים, ממש לא משנה איפה, התרווחו על הדשא ותהנו מהרגע.


#התערוכה העולמית של פריז

פארק "שאן דה מארס" שבו אתם עומדים ברגעים אלו, אירח כמה וכמה מהתערוכות החשובות בפריז. אחת מהתערוכות הגדולות והחשובות ביותר, היא התערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בשנת 1889. זוהי תערוכה שמהווה עד היום נקודת מפנה בהיסטוריה הפריזאית, כי לכבודה הוקם מגדל אייפל.

התערוכה התקיימה לכבוד חגיגות 100 שנה למהפכה הצרפתית וביקרו בה למעלה מ-6.3 מיליון מבקרים. מחציתם היו צרפתים.

בתערוכה הוצגו כמה תחומים לראשונה בפני קהל רחב: אמנות פלסטית ומוזיקה מדרום אמריקה והמזרח הרחוק. היא חשפה מגמות מודרניות באמנות כמו הסימבוליזם והפוסט אימפרסיוניזם. בתערוכה זו אף הוצגו בפני הקהל הרחב ילידים אפריקאים כלואים בגן חיות אנושי, מיצג אמנותי שמטרתו לעורר מודעות לשוני בין בני אדם. בנוסף הוקם בה מבנה "גלריית המכונות", ששימש להצגת המצאות וחידושים בתחום הטכנולוגיה.

מגדל אייפל שימש כשער התערוכה, אך מכיוון שהקמתו עדיין לא הסתיימה המבקרים הורשו לעלות רק עד קומתו השניה.

שטח התערוכה היה כקילומטר מרובע והוא השתרע על פני השאן דה מארס, הטרוקדרו (Trocadéro), גדות הסן וארמון האינווליד. על מנת להסתובב ברחבי התערוכה, השתמשו המבקרים ברכבת קטנה לאורך מסילה באורך 3 ק"מ, שהוצבה לצרכי התניידות בה.


#אמנות בצורת גן חיות אנושי
באחת מהתערוכות החשובות שהתרחשו במקום זה, התערוכה העולמית של פריז בשנת 1889, הוצג מיצג אמנותי מעניין במיוחד, אולי אפילו מעט מטריד.

בפני הקהל הרחב הוצגו ילידים אפריקאים כלואים בגן חיות אנושי. גני החיות האנושיים הציגו בני אדם ילידים (קבוצות אתניות המוגדרות כאוכלוסיות טבעיות וראשוניות במקום מסוים) לראווה.

רוב הילידים היו ממוצא אפריקאי, אינדיאנים, אינואיטים ובני תרבויות אסייתיות שונות. מטרת התצוגות הייתה להדגיש את האופי "הנחות" של הילידים ואת השוני בינם לבין האירופאים מהתרבות המערבית. גני החיות האתנוגרפיים בדרך כלל התבססו על גזענות מדעית ודארוויניזם חברתי.

אחת מהאטרקציות המרכזיות בתערוכה העולמית של פריז, היה "הכפר הכושי", שהיה למעשה גן החיות האנושי שמנה 400 ילידים בתצוגה מפוארת, שהציגו את חייהם האותנטיים לעיני הקהל. באטרקציה ביקרו 28 מיליון אנשים.


מבט מקרוב על שאן דה מארס:

https://www.youtube.com/watch?v=B6RZld1eV2Y

#על חנות הספרים הידועה

על גדות נהר הסן, ממוקמת "שייקספיר אנד קומפני", חנות הספרים המפורסמת ביותר בפריז. מבוך סבוך של חדרים, כוכים, שולחנות כתיבה, מדרגות עץ עתיקות ואינסוף מדפים. יש בה מבחר עצום של ספרים משומשים וחדשים, אוסף של אנשים ושל התרחשויות יומיות וליליות. במשך שנים הייתה החנות אבן שואבת לכל האורחים קוראי האנגלית שבאו או התגוררו בבירה הצרפתית. יש כאן שפע מסחרר שדורש זמן וסבלנות. הרבה ביוגרפיות, אמנות, ספרים על פריז, ספרי צילומים ועוד. מרוב השפע, אפילו הפסנתר שבחדר האחורי הפך למדף בחנות.

בחנות לא תמצאו רק פעילות מסחרית אלא גם אירועים ספרותיים שונים - ערבי קריאה קטנים ופסטיבלים שאליהם מגיעים אלפי תיירים.

זמן הביקור המומלץ בחנות הוא דווקא שעות הערב, כי ביציאה ממנה נשקף נוף מרהיב של הנהר ועליו קתדרלת נוטרדאם.


#החנות הראשונה

במהלך ההיסטוריה, לפני החנות שבה אתם עומדים כעת, הייתה כאן חנות אחרת, ותיקה יותר. החנות נפתחה בידי סילביה ביץ' שמימנה אותה באמצעות כספים שלוותה מאמה בשנת 1919. חשיבות השם הייתה בהדגשת ייעודה של החנות לספרים בשפה האנגלית. אין ספק שהייתה זו הצלחה לא קטנה, כיוון שביץ' הצליחה להפוך את החנות למקום מפגש תרבותי לאמנים ולסופרים.

בשנת 1922, עברה החנות לכתובת חדשה ברחוב אודאון. הסופרים המשיכו להתקבץ סביב תנור החימום הנעים של החנות. הם אהבו את סיליביה וייחסה נעם להם ומשך אותם להישאר בסביבה.

בשנות ה-30 נקלעו עסקיה של ביץ' להפסדים והיא שקלה לסגור את החנות. הלקוחות, שאהבו את המקום, עזרו וסייעו בידה להחזיק מעמד עוד כמה שנים, אך בשנת הכיבוש הנאצי של פריז בסוף 1941 היא נאלצה לסגור את החנות. את הספרים היא החביאה בדירת מסתור. הספרים הוחבאו היטב, אך היא עצמה פחות, כי לא הרבה זמן אחרי כן נעצרה ביץ' בידי הנאצים ושהתה כחצי שנה במעצר. לאחר שחרור פריז בשנת 1944, היא לא שבה לפתוח את החנות.


#החנות השניה

אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן, שהיה ידיד טוב של סילביה ביץ' מייסדת החנות הראשונה, החליט לפתוח בשנת 1951 חנות ספרים בפריז. כשמתה, בשנת 1962 היא הורישה לו את ספרייתה הפרטית, אותה הצליחה להחביא ולשמר במשך שנים, אפילו מפני הנאצים בזמן כיבושם. בשנת 1964, וויטמן החליט לעשות מחווה לביץ' ושינה את שמה של חנות הספרים שלו ל"שייקספיר אנד קומפני".

החנות פעילה עד היום והיא משמשת גם כחנות לספרים חדשים, לספרים משומשים ולספריית השאלה המתמחה בספרות בשפה האנגלית. עיצוב החנות נוסטלגי ויש בה אפילו מקום לסופרים שצריכים להעביר את הלילה, לתקופות קצרות או ארוכות.


#ג'ורג' ויטמן

בשנת 2011 מת ג'ורג' וויטמן, מייסד החנות "שייקספיר אנד קומפני". במהלך השנים הוא הלין בחנותו לא מעט מבקרים, צעירים ומבוגרים, סופרים מתחילים וסטודנטים חסרי פרוטה, נוודים ותמהוניים. לא סתם זיהתה בו סילביה ביץ', מייסדת החנות המקורית, את ממשיך דרכה - היא זיהתה את חיבתו לספרות ולאנשים. המקדש הספרותי של וויטמן הקפיד להעביר את המוטו המרגש: "אל תהיה בלתי מזמין לזרים; הם עשויים להיות מלאכים בתחפושת". האבסורד הוא שככל שהחנות הרוויחה פחות, כך היא נהייתה מצליחה ומפורסמת יותר. וויטמן הקפיד לומר כי: "ספרים הם השתקפות של הדמיון, ולכן חנות ספרים צריכה לשקף את הדמיון הזה".

וויטמן היה מציע למבקרים ללון בחנות ללא תשלום ואף הציע להם מטבח רעוע בו הם יכלו לבשל, כל עוד הקפידו על ניקיון אחריהם. דווקא התנאים המוגבלים היו אלה שגרמו לאורחים להירתם במלוא המרץ להצלחתה של החנות. במקום לשלם, הם היו עוזרים לויטמן בניהול החנות: סידור הספרים, סגירת החנות, הדבקת השטיחים, סחיבת סחורה וכדומה.

בימי ראשון וויטמן היה מנהל מסיבות תה שכללו פנקייקים תוצרת ידו.

לאחר ההלוויה של ויטמן הגיעו כל האורחים להרמת כוסית מיוחדת בחנות שכל כך אהב. היא התמלאה מהר מאד באורחים רבים שדרכם הצטלבה מתישהו במהלך חייהם בחנות הקטנה. בימים שלאחר מותו של ויטמן הוצפה הוויטרינה של החנות במראות נוסטלגיים מרגשים: ספרים, תמונות וכלים שהקדישו לקוחות ותיקים וידידים לזכרו של האיש בעל החזון.

מבט מקרוב על החנות:
https://www.youtube.com/watch?v=IrUq35ljbzQ&t=45s

#על הגן הבוטני של קלוד מונה

הכפר ג'יברני (Giverny) הוא כפר צרפתי קטן שנמצא באזור נורמנדי, על גדות נהר הסיין. זהו הכפר שבו חי ופעל במשך כמעט 40 שנה הצייר קלוד מונה.

בגן מונה והבית של הצייר הנודע (House of Claude Monet) אפשר לראות את הגשר היפאני המפורסם מציוריו של הגאון, אך הוא גם שופע חבצלות מים רבות, אותן נימפאות שהופיעו ביפים שבציוריו. יש בו גם אגמים זעירים עם השתקפויות מושלמות, אוסף של עצים וערוגות פרחים צבעוניים, ציוצי ציפורים ועוד. מונה טיפח את הגן בצורה מיוחדת. דומה שהוא גן של צבעים ולא סתם של פרחים. לא מסודר מדי או מופרד בצבעיו אלא טבעי ומתפרץ. בבת אחת ובמבט אחד ניתן לקלוט את שלל צבעי הקשת.

לראשונה התגלה הכפר לבכיר האימפרסיוניסטים קלוד מונה בעת שנסע ברכבת וראה אותו במקרה מהחלון. הוא כל כך התלהב מיופיו המתפרץ שהחליט לעבור ולהתגורר בו. לאחר שחסך פרוטה לפרוטה הוא רכש בכפר המרוחק מפאריס בית ושטח שעליו החליט לנטוע גן. עשר שנים עמל מונה על הקמת ועיצוב הגן. הוא יקפיד על איזון והרמוניה, שלווה וסדר ובשנים הבאות הוא יצייר בו ובהשראתו רבים מציוריו.

בגנים שאותם טיפח האמן המפורסם ובשטחם צייר חלק מיצירותיו המוכרות ביותר, מתהלכים כיום מאות אלפי תיירים בכל שנה. ציוץ הציפורים והמים המפכים ממלאים את הלב בתחושה שציוריו של מונה התעוררו לחיים. המעניין הוא שהציוריו ניסו להעביר את תחושות האמן בגנו שלו ולהנציח אותו, כך שבמבט אחד הם יזכירו את הגן המופלא. אבל התחושה אצל המוני המבקרים, רובם מכירים כבר את ציוריו, היא הפוכה - הגן הוא שמזכיר להם תמונה אימפרסיוניסטית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/wdbwdawlVIo


ביקור במקום:

http://youtu.be/BMey7gOLEgY


בלוגרים:

https://youtu.be/p_oq0hry5Gc


הדרכה:

https://youtu.be/DVve8Qif614


סיור מפריז לג'יברני:

https://youtu.be/SSbtXRQkARc

#על השוק שהוא כמה שווקים

שוק אליגרה (Marche D'aligre ) בפריז הוא שוק נהדר, המשלב שוק מקורה עם שוק איכרים פתוח ושוק פשפשים חביב.

בשוק המקורה תמצאו הרבה דוכני אוכל, גבינות, בשרים ושלל מעדנים לאכילה.

בשוק האיכרים תפגשו עשרות דוכנים של מוצרי טבע, ריבות, יין, פירות, ירקות ועוד.

אבל השוק המגניב משלושתם הוא, לדעת רבים, שוק הפשפשים שבהמשך הרחוב. ניצבים בו עשרות דוכני יד שניה. מה ששווה כאן זה שכמעט אין בו סוחרים. מרבית מי שמוכרים בשוק הפשפשים אליגרה הם אנשים שמוכרים חפצים משומשים, דברים שהם פשוט אינם זקוקים להם עוד.

בקיצור, שוק אליגרה על שווקי המשנה שלו, הוא שוק מקסים שתוכלו ליהנות בו מאד ואפילו לצאת עם דברים טובים ומציאות מעולות.


#טיפים
מאד יפה לראות את "תערוכת" כלי הרכב של הסוחרים, עם הגרפיטי עליהם, שחונים בהמוניהם בסמוך לשוק.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/zDB4mpmLknk


ביקור במקום:

https://youtu.be/SsFd1ytmZts

# על המקום - בית הסוהר העתיק של פריז

על גדות נהר הסן, כחלק ממתחם הצדק, באיל דה לה סיטה, תמצאו את הקונסיירז'רי, השריד העתיק ביותר של ארמון הסיטה, הראשון שנבנה בפריז ועמד כאן במאה ה-10.

בתקופות שונות עמד כאן בית הכלא המצמרר ובו נכלאו כמה מהפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצרפתית.

המילה קוֹנְסְיֶירְז' פירושה - מקום מגורי השוער, בהקשר הרחב יותר - בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. זו גם הסיבה שהמקום נקרא כך. השוער היה ממונה על הארמון המלכותי ועל נרותיו. גם היום יש קוֹנְסְיֶירְז' בבתי דירות רבים והוא אחראי על אחזקת המקום.

המקום משמש היום כמוזיאון ואתר תיירותי היסטורי. למרות שניתן לבקר רק בחלק מהשטחים שבתוך המבנה ההיסטורי, בזכות הביקור ניתן לגעת ולהרגיש את היסטוריית העיר פריז. המבנה נשמר ומתוחזק על ידי המרכז הלאומי למונומנטים.


# על ההיסטוריה
בעבר עמד במקום בו עומד הקונסיירז'רי ארמון סיטה (Palais de la Cité). הארמון היה מקום מושבו של הכס המלכותי הצרפתי מהמאה ה-10 ועד המאה ה-14.

בימי המהפכה הצרפתית, הפך חלק מהארמון לבית סוהר, ששכן בקומת הקרקע של המבנה. בתקופת שלטון הטרור נחשב בית הסוהר של הקונסיירז'רי כמקום המתנה עד להוצאה להורג הצפויה. רק מעטים הצליחו להשתחרר ממנו. גם המלכה מארי אנטואנט (המוכרת לכם בזכות משפטה הידוע "אם אין לחם - שיאכלו עוגות") נאסרה בו בשנת 1793, לפני שהוצאה להורג. זוכרים את הגיליוטינה אותה הזכרנו בכיכר הקונקורד? עד היום תוכלו לראות גם עשרות אלפי צרפתים המגיעים לכבד את זכרה של המלכה.

לאחר שנהרס הארמון, נבנה במקומו היכל הצדק של פריז.


# מה לראות בביקור
ישנם שני מוקדים מרתקים בזמן הביקור במבנה:

האחד הוא צפייה בשרידי ארמון סיטה העתיק: אולם הכניסה (שמהווה עד היום אחד מהאולמות הגדולים ביותר באירופה ששרדו מימי הביניים). שטחו כ-70 מטר על 27.5 מטר. שימו לב במיוחד לסגנון הגותי ולקשתות האבן התומכות בתקרתו. באולם זה התרחשו כמה מהסיפורים הגדולים על האבירים, המלכים ואנשי החצר של אותם שנים. הכניסה למקום דרך שער קטן בצד הצפוני של היכל הצדק.

המוקד השני הוא בית הכלא של הנידונים למוות, המאפשר גם נגיעה בפריז שלאחר המהפכה הצרפתית. בתקופה ההיא, בה הטרור שלט וגיליוטינת עריפת הראשים המפורסמת הוקמה בכיכר הקונקורד, המקום הזה היה ההמתנה לגזר הדין מוות ולהוצאה להורג שעתידה להגיע. שימו לב לחצר הנשים, לתא של מארי אנטואנט ולתאי הנידונים למוות האחרים.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הקונסיירז'רי:

https://www.youtube.com/watch?v=hYsA1MKjPsc

#המוזיאון נסגר לצמיתות!




#על המוזיאון

מוזיאון הארוטיקה היה מוזיאון המוקדש לאוספי האמנות הארוטית של סוחר העתיקות אלן פלומי והמורה הצרפתי ג'ו קליפה.

המוזיאון הוקם בשנת 1997 והתפרש על פני חמש קומות ומרתף. הוא איגד תחתיו תצוגות אומנויות ופיסות תרבות מהעבר ומהווה שהמכנה המשותף של כולן הוא ארוטיקה. העם הצרפתי הידוע כעם חושני וכאן הוא יכול היה לצפות במגוון מיצגים ואוספים שהגיעו מכל העולם: מאירופה, יפן, אפריקה, והודו. שתי קומותיו הראשונות של המוזיאון הוקדשו לאמנות אירוטית פולחנית. אפשר היה לראות בהן מסכות מתהלוכות חג במקסיקו, פסלי אברי מין שנועדו לבקש מהאלים פוריות מנפאל וטיבט, איורים של הקאמה סוטרה או "אגרטלים פדגוגיים" מפרו. קומה אחת שלמה במוזיאון הוקדשה למזון קלוס, בית הבושת המפורסם ביותר של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. בשתי הקומות העליונות הוצגו תערוכות מתחלפות, בעיקר של אמנים עכשוויים. פילוסופיית המקום: הנאה בריאה מתענוגות המין.

המוזיאון בפריז היה הגדול מכל שאר מוזיאוני הארוטיקה ברחבי העולם ואף המוערך שבהם, כיוון שרבים ממוצגיו יחודיים ואין אפשרות למצוא אותם במקומות אחרים. בימי הזוהר שלו היו מבקרים בו בין 300 ל-400 איש ביממה (כולל שעות הלילה). בנובמבר 2016 נסגר המוזיאון.

#על השוק

פריז היא ממש גן עדן לחובבי השווקים, לא משנה מאיזה ז'אנר. בשוק מופטאר, אחד השווקים הישנים ביותר בפריז, תוכלו לספוג את הניחוח הראשון שלכם מקסמו של הרובע הלטיני. הוא לא גדול מדי ובקלות תוכלו לעשות סיבוב בכולו.

השוק שרד את הבניה מחדש של פריז בימי הברון אוסמן ולכן השתמרה בו באופן מופלא האווירה של פריז מימי "הגיבן מנוטרדם". בזכות הבתים העתיקים ואבני המרצפות שלא שכיחות בפריז, מצליח שוק מופטאר לשמר את הזיכרון של פריז מימי הביניים.

בכלל, בשוק הזה שוררת אווירה ציורית, כי מעבר למבחר העצום של הפירות, הגבינות, הבשר, הלחם והיין, תוכלו להיתקל כאן גם בחבורות זקנים שמחלקות דפים עם מילים של שירים, מוזיקאים מדהימים שמוכרים את הדיסקים שלהם ועוד.

שוק מופטאר הוא מקום מסודר למופת והמחירים טובים ויש בו גם חנויות ספרים, בוטיקים לבגדי מעצבים, מזכרות, תכשיטים וכדומה. אם תגיעו אליו בימים שבת או ראשון, תוכלו למצוא אזור שוקק חיים. ביום ראשון, אגב, תוכלו ליהנות משירת שאנסונים בציבור וריקודים תחת כיפת השמיים. אם לא מצאתם משהו לנשנש במהלך הסיבוב בשוק, תוכלו למצוא באזור לא מעט בתי קפה ומעדניות, עם בגטים ופשטידות טעימים.

מבט מקרוב על השוק:
https://www.youtube.com/watch?v=_wgEktBGoUI

#על הגלריה

לחובבי האמנות בכלל וחובבי הצילום בפרט, Antiq-Photo Gallery היא יעד חובה. זוהי חנות שהיא בעצם גם מוזיאון להיסטוריה של הצילום. כאן רואים פריטי וינטג’ מהצילום של ימים עברו, כמו מצלמות סטילס מדגמים ישנים, מצלמות קולנוע ששימשו לסרטים בשנות ה-30 של המאה הקודמת ועוד.

חובבי צילום לא יוכלו שלא להיכנס לאווירה המיוחדת ווהאסתטית שבמקום. כי בנוסף לציוד צילום וינטג' יש בגלריית "אנטיק פוטו" גם אוסף של צילומים עתיקים, שצולמו בטכנולוגיות שונות ומשונות. בין השאר מוצגות כאן תמונות סטריאוסקופיות, תמונות כפולות שמציגות את המצולם בזווית זהה לזו של שתי העיניים האנושיות, ומספקות ראייה תלת-ממדית.

יש כאן גם תמונות אוטוכרום לומייר (Autochrome Lumière), טכנולוגיה של צילום צבעוני בצבעים טבעיים, שפיתחו האחים לומייר ב-1903.

גם דאגרוטיפים מהמאה ה-19 מוצגים בחנות הזו. דאגרוטיפים הם צילומים עתיקים, ממש מראשית ימי הצילום. הדאגרוטיפים שתראו כאן הם פריטים נדירים ומיוחדים במינם. אלו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", קופסת צילום עתיקה. הם היו הפילם והם היו התמונה. הדימוי המצולם הוטבע בהם ישירות על ידי קרני האור, שעברו בקמרה אובסקורה, במשך דקות ארוכות, עד שהוטבעו בדאגרוטיפ והיו לתמונה.

האווירה כאן רומנטית והיסטורית. גם אם לא תצאו עם משהו ביד, תיוותר לכם חוויה לשנים ארוכות מגלריית-החנות הזו.

#על התעלה

ביחד עם כמה תעלות אחרות, תעלת המים סן מרטן, שממוקמת בפריז, יוצרת את רשת התעלות הפריזאיות שאורכן הכולל 130 קילומטר.

כאשר נחנכה התעלה, היא הייתה נתיב תחבורה חשוב להעברת סחורות לחלק הזה של העיר. היא מחברת בין נהר הסן מדרום לבסטיליה לתעלת סן דני שנשפכת חזרה אל הסיין בפיתול הצפוני שלו מחוץ לעיר. התעלה בעצם קיצרה ב-12 קילומטרים את נתיב השיט לאורך הסן. לאורך התעלה יש הפרשי גובה של עד 25 מטרים ולכן נקבעו בה 9 סכרים שבהם ניתן לאזן את גובה המים.

התעלה נמצאת ברובע העשירי של פריז והיא משמשת אף כמעגן סירות. תחילתה בקצה רחוב ליאון ז'וּאוֹ (Leon Jouhaux) והיא מגיעה עד כיכר סטלינגרד, שם היא מתחברות לתעלות נוספות ונשפכת לנהר הסן. התעלה עוברת ליד פסל "גריזט העצובה", שלידו מגוון רחב של בתי קפה, מסעדות, חנויות וגלריות.

תעלת סן-מרטן משרתת כיום בעיקר נוסעים בסיורים תיירותיים וכמעט ואינה משמשת להעברת סחורות. היא פתוחה כ-363 ימים בשנה, ופריזאים רבים נהנים לטייל לאורך גדותיה, שמהווים כיום אזור בילוי אופנתי.

ההליכה לאורך התעלה שלווה ונעימה, הבתים לא מפוארים ועמוסים, אווירה אנושית ויומיומית. זוהי לחלוטין אווירה שונה ממה שאנחנו רגילים לכנות "פריז הסואנת". בימי ראשון נחסמת תנועת כלי רכב לאורך התעלה והרחובות הופכים להיות נתיבי שעשוע ופנאי עבור רוכבי האופניים, הסקטים והרולר בליידס.

במאה ה-19 התעלה הייתה נושא בציוריו של האמן אלפרד סיסלי, ביניהם הציור "מראה של תעלת סן-מרטן בפריז".


#היסטוריית התעלה

התעלה הוקמה במאה ה-18 ונפתחה לראשונה בשנת 1825 כדי להוסיף מים נקיים למערכת המים העירונית.

בעבר, לפריזאים הייתה אספקת מים חלשה ולא איכותית, למרות בארות המים שהיו מפוזרות בעיר. בשנת 1802 החליט נפוליאון לתקן את המצב הזה כדי לעזור למנוע את המגיפות שנבעו מתנאי ההגיינה הקשים. שַפְטֶל, מושל העיר פריז, הציע לחזור לרעיון שהועלה כבר במאה ה-16 להתחבר לתעלה אחרת. החפירות החלו מיד ומומנו באמצעות מיסים חדשים שהוטלו על היין בשנים אלו.

העידן המוצלח ביותר של התעלה היה במאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, בשנים אלו התנועה הייתה אינטנסיבית מאד: התעלה לא הביאה רק מים, אלא גם דגנים וחומרי בניה.

התחרות על דרכי המסחר ופיתוח מסילות הרכבת החלישו את התחבורה בנהרות והביאה להיעלמות מפעלים, מחסנים ובתי מלאכה. בשנות ה-60 של המאה ה-20, פומפידו נשיא צרפת באותה תקופה, תכנן לסלול כביש במסלול התעלה אך נאלץ לזנוח את התוכנית לנוכח התנגדות של תושבי פריז.

מבט מקרוב על התעלה:
https://www.youtube.com/watch?v=4DFPhLL9L7E

#על הארמון

ארמון פָּאלֶה-רוֹיָאל הוא ארמון היסטורי חשוב, אך לא פחות מכך - הוא מעניין במיוחד בזכות סיפורו המרתק. הארמון ממוקם ברובע הראשון של פריז, מצפון למוזיאון הלובר. הארמון נבנה בידי האדריכל ז'אק למרסייה בין השנים 1633-1639, לבקשת הקרדינל רישלייה, מדינאי ואיש כנסייה קתולי צרפתי, שמונה לראש מנגנון השלטון בצרפת.

בהתחלה הוא נקרא "פאלה קרדינל", אך לפני מותו של האדריכל הארמון הועבר כמתנה למלך צרפת ושמו השתנה לפאלה רויאל (הארמון המלכותי).

בעקבות שריפה שפרצה בארמון בשנת 1773, בנה אותו לואי פיליפ הרביעי מאורלאן מחדש ושיווה לו את צורתו הנוכחית. הוא הפך את המקום לאתר פריזאי נחשב ומיקם בו בוטיקים, תאטראות, בתי קפה, פארק קטן ועוד. בשל כך, כונה הארמון "ארמון המסחר" והמלך לואי פיליפ נקרא "ראש הסוחרים". הסיבה להפיכת המקום למקום מסחר הייתה החובות הגדולים שאליהם נקלע המלך, בגלל הקרקעות הרבות והארמונות שהיו ברשותו. הארמון נפתח מחדש בצורתו הנוכחית בשנת 1784 והפך להצלחה כלכלית אדירה.

הארמון חזר לידי בני שושלת אורלאן בשנת 1814 ונותר כמקום מגוריהם עד 1848. במהלך שנים אלו, מונה פייר-פרנסואה-לאונר פונטן לאדריכל בני השושלת והכניס שינויים שימושיים וסגנוניים לארמון בתקופת הרֶסְטוֹרַציה והמונרכיה של יולי.

הארמון נבזז בידי המהפכנים שהפילו את המונרכיה של יולי ב-22 בפברואר 1848.
בתחום הפאלה רויאל שוכן גם הקומדי פראנסז, אחד מששת התיאטראות הלאומיים של צרפת.


#חצר הפאלה רויאל

בחצר הראשית של הארמון תמצאו את מיצב "העמודים" של האמן דניאל בורן, שטח העשוי מ-260 עמודים בגבהים שונים עם פסים עליהם. למרות שהעבודה בוצעה בעידוד נשיא צרפת של אותה תקופה, הנשיא מיטראן, היא זכתה לביקורות קשות ממבקרי אמנות. ככל שעבר הזמן הקהל למד להתחבר ליצירה המעניינת.

בגן תוכלו למצוא גם את פסל כדורים של פול בורי, שורות עצי תות וערמונים, מזרקות בצורת מניפה על דשא גדול הגובל בערוגות פרחים לצד פסלי שיש ו-180 קשתות המקיפות את הגן.


#מארמון למרכז קניות

למרות שהחזיק בהרבה קרקעות וארמונות אותם ירש והיה אחד מהאנשים העשירים בצרפת, בשנת 1781 נקלע לואי פיליפ לחובות גדולים. כתוצאה מזה הוא מחליט לנקוט בצעדים קפיטליסטיים חדשניים ולבנות בשטח הארמון מתחם עמודים מקורה המכיל חנויות ובתי עינוגים. התוספת הזו הפכה את הארמון לקניון הצרפתי הראשון וכשהוא נפתח בשנת 1784 הוא גרף הצלחה כלכלית אדירה. עם יותר מ-200 החנויות שהוקמו במתחם, הצרפתי הממוצע יכול היה למצוא שם הכל.

הובילו במיוחד חנויות שעסקו בטיפוח היופי והבטיחו לנשים וגברים פלאים, כמו שיניים חדשות, עין מזכוכית, פאה להסתרת הקרחת ואפילו שרירים מלאכותיים. האישה הטיפוסית יכלה לקבל כאן גם עפעפיים, כתפיים ומחשוף חדשים.

אבל פאלה רויאל התפרסם לא רק בגלל החנויות שבו, אלא גם בגלל בתי הבושת. נפוליאון הצעיר, שנחשף למתחם הפרובוקטיבי, הגיע לפריז בכדי לטפל בעניינים משפטיים הנוגעים למשפחתו ומצא עצמו מתעד ביומנו את איבוד בתוליו אצל אחת מהנערות שעבדו שם.

היום אגב, לא תוכלו למצוא במתחם את בתי הבושת וההימורים, אלא להפך. היום הוא אחד מהמקומות השקטים והרגועים בפריז ובו בתי קפה וחנויות בוטיק קטנות.

מבט מקרוב על הפאלה רויאל:
https://www.youtube.com/watch?v=l1pFx8nWaOQ&t=131s

# על הטיילת

אם אתם מכירים את מסלול ההליכה המוכר של מנהטן, ה"היי ליין", תוכלו למצוא דמיון רב לה, בטיילת המקסימה הזו הממוקמת בפריז.

אורך "המסדרון הירוק", הטיילת של פריז, הוא 4.5 קילומטרים. כמו זו של ניו יורק, גם היא נבנתה על גשר של מסילת רכבת נטושה מהמאה ה-19. מסילת הרכבת המקורית חיברה בין אזור הבסטיליה לפרוורים. היא הפסיקה לפעול בשנת 1969.

הטיילת תוכננה על ידי שני אדריכלים: ז'אק ורז'לי ופיליפ מתיו.

הולכי הרגל ייהנו מסביבת הגן הגבוהה, המוקף בבניינים מודרניים. בדרך תוכלו למצוא ספסלים, מדשאות קטנות, עצים ירוקים ונוף מהמם. מי שיבחר לעבור את המסלול על אופניים, ימצא דרכים מיוחדות בעבורם בגובה הקרקע.

מבט מקרוב על הטיילת:
https://www.youtube.com/watch?v=CzgqkcmPveg

#על האי

שני האיים הטבעיים שבנהר הסן של פריז - האי דה לה סיטה והאיל סן לואי, שייכים לרובע הרביעי של העיר. הקטן מביניהם הוא האיל סן לואי, פנינה קטנה בנוף הפריזאי, עליו אתם עומדים כעת.

האי מחובר לפריז באמצעות גשר סן לואי. את האי תוכלו להקיף באמצעות נתיבי הבורבון (Quai de Bourbon) הממוקמים על גדות הסן וליהנות ממראות הבתים העתיקים שכאן. שימו לב גם לחצרות המיוחדות. כדאי לכם לבקר בכיכר לואי אראגון (Louis Aragon), בבית בו התגוררה הפסלת קאמי קלודל (Camille Claudel) (המאהבת של הפסל רודן) ובביתה של הכימאית המפורסמת מארי קירי.

היום תמצאו בו בעיקר בנייני מגורים, אך בהיסטוריה הוא היה בכלל היה מחולק לשני איים, שבהם שטח חקלאי ששימש כשדה מרעה עבור בקר וכאזור לאחסון עצים. רבים מהבניינים שאתם רואים נבנו כאן במהלך המאה ה-17 (בין השנים 1613-1664) על ידי האחים האדריכלים ממשפחת לה וו (Le Vau). האי הפך למקום רגוע ושליו בלב העיר הסואנת.

מבט מקרוב על האי:
https://www.youtube.com/watch?v=EEoiU1Ic6lU

#על איל דה לה סיטה

איל דה-לה-סיטה הוא אי, אחד משני האיים הטבעיים שנמצאים בנהר הסן. האיים הללו הם הגרעין ההיסטורי שממנו התפתחה העיר פריז. באי מתגוררים תושבים כבר למעלה מ-2000 שנה ולכן הוא מהווה את אחד מהאזורים המיושבים הותיקים ביותר בפריז. יש בו היסטוריה עתיקה ומודרנית. אמנם בעבר רוב השטח יועד למגורים ומסחר, אך היום הוא מאוכלס בבנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה ועוד. רק החלקים המערבי והצפוני נוקו מיושביהם ובהם גם תוכלו למצוא שרידים לבתים מהמאה ה-16.

לפני "היכל הצדק" עמד כאן ארמון שבו התגוררו מלכי צרפת. כשבית המלוכה פינה את השטח ועבר להתיישב בארמונות אחרים, התפנה שטח רב והכיכרות והרחובות המרווחים נמלאו בסמטאות קטנות וגיבוב של בתים. המקום הפך אז לרובע דחוס וצפוף.
איל דה-לה-סיטה הוא המערבי והגדול מבין האיים והוא כולל מבנים ציבוריים גדולים כמו קתדרלת נוטרדם, כנסיית סנט שאפל, מטה המשטרה המפואר והיכל הצדק.


#ההיסטוריה של האי

בשנת 52 לפנה"ס התגורר על האי שבט קלטי בשם פריזי וסביבו החלה עם הזמן בנייה רומית. אם ניקח לדוגמה את המקום שבו עומדת היום קתדרלת נוטרדם, בעבר היה ממוקם שם אתר פולחן לאל הרומי יופיטר. את השרידים, אגב, תוכלו למצוא בפעולת בילוש קטנה וללכת לבקר בקריפטה העתיקה שברחבת נוטרדם.

בתקופה מאוחרת יותר הגיעו אל האי נוצרים שברחו בזמן שעירם הותקפה על ידי שבטים ברברים. בימי הביניים הפך האי נעשה למרכז פוליטי וצבאי חשוב.

רובע המגורים העתיק ביותר ששרד על האי הוא "המנזר הישן".

במסגרת עבודות פיתוח נרחבות שבוצעו במאה ה-19 על ידי הברון האוסמן, פני האי שונו ללא היכר. הברון פינה 25,000 תושבים ושיכן אותם באזורים אחרים. הוא הרס בתים, החריב רחובות וכל מה שהפריע לנוף מסביב לנוטרדאם הוזז מהדרך. הכיכר שלפני הכנסייה הוחרבה אף היא. עבודתו של האוסמן הופסקה בשנת 1869, לפני שהספיק להרוס את השרידים ההיסטוריים של האיל דה לה סיטה.

במורד הזרם בקצה האי, תמצאו את פארק "ור גלן" ("האביר הירוק") על שמו של המלך אנרי הרביעי.

מבט מקרוב על האי:
https://www.youtube.com/watch?v=8CzocsGMN7U&t=318s

#על הכיכר הפריזאית עם הסקייטרים

כיכר הרפובליקה (Place de la République) היא כיכר שנבנתה בעיר ב-1862, בשנים בהם עברה העיר פריז תהליכים של התחדשות ומודרניזציה מקיפים, בהוראת הקיסר נפוליאון השלישי.

במרכזה ניצב פסל הרפובליקה שפיסל האמן ליאופולד מוריס. מסביב מגוון בתי קפה, מסעדות וחנויות חביבות, גם אם לא ממש זולות.

אל הכיכר מגיעים גם המון סקייטרים כדי לגלוש. יש בפריז כמה סקייטפארקים להחלקה על סקייטבורד וגלגיליות (ראו הטיפים למטה) אבל פלאס דה לה רפובליק היא אחד המקומות השווים.


#טיפים
לסקייטרים שווה ללכת בפריז גם ל:
פארק לאון קלאדל
סקייטפארק ברסי
חלל הגלישה EGP 18
סקייטפארק כיכר סרמנט דה קופרה
פארק החלקה על גלגיליות בכיכר סברין

בתעלת סן מרטין (Canal Saint Martin) הקרובה תוכלו לסייר לאורך התעלה או לשוט בסירה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/KHYNvLMPE1Y


סקייטבורד:

https://youtu.be/0_TAQl9WPzA


ביקור במקום:

https://youtu.be/Yie5rl2bFS0?t=1m04s


הדרכה:

https://youtu.be/KFL4o39BclY

#על מוזיאון הצילום האירופאי של פריז

בית הצילום האירופאי בפריז (Maison Europeenne de La Photographie) נמצא בוילאז' סן פול, באיזור רובע המארה. זהו המוזיאון לחובבי צילום בבירת צרפת.

מדובר במוזיאון מצוין שבו מוצגות תערוכות צילום, מיצירותיהם של טובי הצלמים בצרפת ובעולם, חלקם ותיקים וידועים בעולם כולו ואחרים צעירים מוכשרים וצומחים בעולם של אמנות הצילום.

מוזיאון הצילום מוכר מאוד בקרב תושבי העיר אך פחות מוכר בקרב התיירים. בית הצילום האירופאי נמצא מאחורי תחנת המטרו סן-פול ובסמוך ל"הוטל דה ויל".

המוזיאון נוסד בשנת 1978. הוא מעלה 20 תערוכות בשנה שמציגות בפני מבקריו את האופציה לגלות מגמות אמנותיות חדשות ואת יופיו של עולם הצילום.

בבית הצילום האירופי מגוון של קרוב ל-20,000 תמונות, המוצגות בתערוכות זמניות בצרפת או בחו"ל. תראו כאן קלסיקות, לצד עבודות חדשניות, פרי היצירה של צלמים אירופיים וצלמים מכל שאר העולם ועוד.

הבית לצילום האירופי מארח תערוכות צילום מתחלפות ושוכן בבניין יפהפה. למרות גודלו הצנוע של המוזיאון, התערוכות משתנות באופן קבוע.

בנוסף לתערוכות תוכלו למצוא כאן גם ספרייה גדולה עם יותר מ-30,000 ספרים ומגזיני צילום, בית קפה שפתוח לאורך סוף השבוע ואודיטוריום, המשמש לימי עיון וכנסים בתחום.


#טיפים
המלצתנו החמה לביקור במוזיאון הנהדר היא במיוחד לצלמים ולאוהבי צילום אמנותי, אך גם לאניני התרבות בכלל.

בדקו באתר המוזיאון אילו תערוכות יציגו כאן בזמן הביקור שלכם.


מבט מקרוב על אחת התערוכות שהוצגו בבית הצילום האירופאי:

https://youtu.be/wdnTpc_YavA?t=11s


ביקור במקום:

https://youtu.be/iKCs_cl9jiw

#על גלריית הקרן

קרן קרטייה ממוקמת בבניין ייחודי שעיצב הארכיטקט הצרפתי ג'ין נובל. הארכיטקטורה של הבניין מתאפיינת בעיקר בשקיפויות. את חזית המבנה השקוף, המוקפת בארזי הלבנון, מקיפה גדר זכוכית עצומה בגודלה. הקרן מציגה בגלריה שלה אמנים עכשוויים מוכרים יותר ופחות, מכל תחומי האמנות והעיצוב.

הבניין כולל 6 קומות של משרדים, כאשר שתי הקומות הראשונות מהוות חלל אחד המשתרע על פני 1,200 מטרים רבועים ומוקדש לתצוגה.

מומלץ לצאת ולהביט אל כיוון הגן הבוטני ולהתיישב על הדשא שמאחורי הבניין. מכאן רואים את הגלריה כאילו הייתה תיבת תצוגה מרהיבה מזכוכית.

כדי לדעת איזו תערוכה מוצגת בימים בהם אתם מבקרים בגלריה, מומלץ להיכנס לאתר של הקרן.

#על בית הקברות המפורסם בעולם כולו

בית העלמין פֵּר לָשֵז (Père Lachaise) הוא אולי בית הקברות המפורסם בעולם. כשפוסעים בתוכו לעתים נדמה שאנחנו נמצאים בספר היסטוריה. יש כאן ייצוג כמעט לכל מי שהצליח להטביע חותם בתרבות הצרפתית במאות האחרונות, עם דגש על הפריזאים שביניהם.

בפר לשז ניתן לראות לא מעט מצבות מפוארות המזכירות כנסיות זעירות. בגלל המנהג של הקתולים לקבור באותו המקום כמה מתים, רוב הקברים הם קברים משפחתיים שבהם קבורים רבים מבני המשפחה לאורך דורות.

בית העלמין נוסד בשנת 1804 כשהשטח שהיה אז מחוץ לפאריס, נרכש על ידי העירייה והפך לבית קברות. זו הייתה יוזמה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה. למרות היוזמה המעניינת, איש לא התלהב לקבור את קרוביו בבית עלמין הממוקם רחוק כל כך מהעיר ורק מעטים עשו זאת. הנהלת בית הקברות לא התייאשה וערכה קמפיין לקידום המכירות של הקברים בפר לשז. הם העבירו אל בית הקברות החדש לא מעט מקבריהם של מפורסמי התקופה, ביניהם המחזאי המפורסם מולייר. כבר אז ידוענים משכו הרבה תשומת לב והקמפיין אכן הצליח! - רבים החלו לקבור את יקיריהם ליד הידוענים המתים של פר לשז והמקום הפך להצלחה מסחררת. כיום קבורים בו מעל 300 אלף איש. אגב, מי שמעוניין לפקוד קברים של מפורסמים הנערצים עליו, יכול לקנות בכניסה הראשית מפת התמצאות של בית הקברות ולנווט על פיה.

בין המפורסמים שקבורים בפר לשז ניתן למצוא את המלחין פרדריק שופן, יוצר הקולנוע המוקדם ז'ורז' מלייס, המחזאי המבריק מאנגליה אוסקר וויילד, הזמרת הצרפתית החשובה ביותר אדית פיאף. כל אלה נקברו לצד קברי זמרים כמו ז'ילבר בקו ואיב מונטאן, שקבור ביחד עם אשתו השחקנית סימון סיניורה. הקבר המפורסם והנערץ על הצעירים שם הוא קברו של אליל הרוק האמריקאי משנות ה-60, מנהיג להקת "הדלתות" ג'ים מוריסון, שמת בהיותו בפריז ונקבר בפר לשז. בתחומי בית הקברות ישנה חלקה מגודרת, המופרדת משאר הקברים, המשמשת כבית קברות יהודי. בחלקה זו קבורים בני משפחת רוטשילד ויהודים מפורסמים אחרים.

מקור שמו של בית הקברות הוא שמו של האב פרנסואה דה לָה שֵז, מי שהיה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14.


#על קברו של ג'ים מוריסון
אחד מהקברים המפורסמים ביותר בפר לשז, הוא הקבר של הזמר הידוע ג'ים מוריסון, כוכב להקת "הדלתות". קברו זוכה למספר הביקורים הרב ביותר. מוריסון מת בשנת 1971 ממנת יתר של סמים בגיל 27. מוריסון היה אחד מזמרי הרוק הנערצים והוא כתב את מרבית שירי הלהקה. כיום הוא נחשב משורר לא פחות מאשר מוסיקאי. אגב, מעניין שבאוניברסיטה הוא למד בכלל קולנוע... בכל מקרה, הוא היה כוכב ואליל נוער עוד בחייו, אבל בעיקר הוא זכה לתהילה אחרי מותו ומכל העולם נוהרים בני נוער לפר לשז, כדי לפקוד את קברו.

מראה חבורות הצעירים המדליקים נרות ומניחים פרחים לא חריג פה, אך גם מקרי ונדליזם נראו כאן כבר כמה פעמים - הקבר הושחת בכתובות גרפיטי והרבה מהצמחייה שמסביבו נהרסה. חבורות המעריצים השאירו לא פעם הרבה לכלוך וזוהמה מסביב לקבר ולכן הנהלת בית הקברות החליטה להציב משמר בסמוך לקבר, מה שעזר למתן מעט את ההתנהגות.


#קברו של אוסקר ויילד
הסיפור על הקבר של אוסקר וויילד, המשורר והמחזאי האירי, עצוב ואולי גם מעט משעשע.

ויילד מת בצרפת בשנת 1900 ונקבר במקור בבית קברות קטן ולא מרשים במיוחד ליד פריז. בשנת 1909, מעריץ אלמוני ונלהב היה נחוש בדעתו לקבור אותו במקום שראוי למעמדו והעביר את השאריות של ויילד לבית הקברות המפורסם - פר לאשז.

פסל אמריקאי בשם ג'ייקוב אפשטיין נטל על עצמו את פרויקט עיצוב המצבה של ויילד. הבניה והפיסול ארכו כשלוש שנים, בסיומן חשף אפשטיין את יצירתו - פסל גבר עם פרטים אנטומיים מדויקים בסגנון מצרי. כן, הפסל היה עירום לחלוטין, כולל האיברים האינטימיים. זה היה קצת אירוני, בשל העובדה שווילד, אנגלי נערץ וגיבור תרבות, נפל ממרומי מעמדו, אל הכלא וההשפלה, לאחר שהתגלה שהוא הומוסקסואל - עבירה חמורה באנגליה של אותם ימים. בצאתו מהכלא, עני ובודד, הוא עבר להתגורר בפריז ובה גם מת. רק לאחר מותו, ההיסטוריה עשתה עימו חסד והוא זכה למעמד האייקוני של אחד מגדולי המחזאים בכל הזמנים.

בכל מקרה, הנהלת בית הקברות החליטה לכסות את איבר מינו של הפסל בעלה תאנה שעוצב במיוחד בעבורו. באחד הלילות החליט מעריץ אלמוני להסיר את עלה התאנה המתחסד, אך לדאבונו הוא הסיר יחד עם העלה גם את החלק "הרלוונטי" בפסל עצמו. עד היום תוכלו למצוא ליד הקבר את הפסל המסורס...

בשנים האחרונות הוקמה סביב הקבר מחיצת זכוכית בגובה שני מטרים כדי למנוע ממבקרים להמשיך במנהגם לנשק את הקבר בשפתיים מרוחות בשפתון. עם זאת, עד מהרה כוסתה גם הזכוכית בכתמי השפתון האדומים. עכשיו מקיפה גדר את האזור כולו, הפעם כדי להגן על הזכוכית...


#קברים וסיפורים
דמויות רומנטיות מפורסמות קבורות בבית הקברות פר לשז.

אבלר ואלואיז הם אחד מהזוגות. אבלר, שהיה תלמיד חכם בקתדרלת נוטרדאם, משך הרבה תלמידים ומעריצים. הכומר של פריז לקח אותו להיות מורה פרטי לאחיינית היתומה שגדלה בביתו - אלואיז. היא הייתה בת 17 והוא בן 36, אך האהבה ניצתה ולא עבר זמן רב עד שנולד להם בן. הדוד הזועם שלח שליחים שסירסו את אבלר ושניהם פרשו למנזרים שונים שהרחיקו ביניהם. למרות המרחק, השניים לא שכחו זה את זה וכתבו עשרות מכתבי אהבה שראו אור במשך השנים. האגדה מספרת שכאשר נקברה אלואיז, 22 שנה לאחר אהובה, הוא הושיט ידיו מהקבר לחבק אותה.

עוד סיפור רומנטי נוכל ללמוד מקברו של עיתונאי צעיר בשם ויקטור נואר, שנהרג בידי אחיינו של נפוליאון בדו קרב על ליבה של נערה. על קברו הוצב פסל ברונזה בגודל טבעי בדמותו, שבליטה ניכרת במכנסיו. בשל היות האיש דון ז'ואן לא קטן, הפסל הפך לסמל לפוריות ועד היום נשים רבות מגיעות כדי למשש את הבליטה, בתקווה להתעבר ומקיפות את הפסל בפרחים ועציצים.

סיפור נוסף מתרחש ב-1871, בה התבצרו בבית הקברות אחרוני המורדים של הקומונה הפריזאית. מול חומת בית הקברות, בקצה הדרום המזרחי, הוצאו להורג בירי 147 מורדים. "קיר לוחמי הקומונה", הקיר מולו נרצחו ונקברו האחים שלהם, מהווה עד היום מקום עלייה לרגל לאנשי השמאל הצרפתי.


#אנקדוטה מעניינת על פר לשז
בימיו הראשונים של בית הקברות, בשנת 1804, הוא התקבל בקרירות על ידי הפריזאים שהורגלו להשליך את המתים לקברי אחים. בית הקברות הוא בעצם פארק עצום מימדים בצפון-מזרח פריז ובו כ-6000 עצים על שטח של 440 דונם.

בבית הקברות פר לשז קבורים 300,000 איש, אך יש בו רק 100,000 מציבות.

מוזר, נכון? - ההסבר הוא, שכשאין לקבר מבקרים לאורך זמן, מעבירים את הגופה לקבר אחים.
כך זוכים עשירי פריז של היום, שרוצים לאחר מותם "בית פרטי" ולא "שיכון ציבורי". הם משלמים היום כסף רב כדי לקנות מקום קבורה קבוע להם ולמשפחתם.


#תיירות פר לשז
כיום, פר לשז הוא אחד מהאתרים הפופולריים ביותר בפריז. בית הקברות הזה קיים כבר יותר מ-200 שנה. הוא מהווה את מקום המנוחה של כמיליון נשמות ומושך אליו בכל שנה מעל 2 מליון מבקרים. כמה מהמצבות במקום הן אבן שואבת לתיירים - כמו אלו של שופן, אדית פיאף, מולייר, ביזה ואוסקר ויילד.

צוות העובדים של בית הקברות, המונה כ-100 איש, מרגישים את עומס עבודה: עליהם לנקות את האשפה, את כתובות הגרפיטי ואת המזכרות המכובדות, יותר או פחות, שמשאירים התיירים למתים.

מבט מקרוב על בית הקברות:
https://www.youtube.com/watch?v=826GJParjCE&t=108s

#על גראן פאלה - מבנה הזכוכית והברזל הגדול בעולם

הגרנד פאלה והפטיט פאלה, הידועים גם בשמם 'הגלריה הלאומית', ממוקמים במרכז פריז קרוב לשאנז אליזה ולנהר הסיין.

מבנים אלו נבנו בסוף המאה ה-19 לכבוד התערוכה הבינלאומית של פריז ב-1900 (אותה אחת שלכבודה גם נבנה מגדל האייפל). תערוכה עולמית זו נועדה לסכם את המאה ה-19 ולחגוג את פתיחת המאה ה-20, במרכז תקופת ה"בל אפוק" ("העידן היפה" - תקופת תור הזהב באירופה בזכות השלום ששרר באותה התקופה בין המעצמות והביא לפריחה ושגשוג בתחומי המדע, הטכנולוגיה והאמנות שהביא לשיפור ניכר באיכות החיים). התערוכה הזו הייתה הגדולה ביותר עד זמנה וכללה 50,000 מבקרים. שטח התערוכה השתרע על פני 1,120 דונם.

במסגרת המבנים המפוארים שהוקמו בעבור התערוכה, נמצא גם את הגראנד פאלה והפטיט פאלה.

בראשית הוקדש המוזיאון לאמנות צרפתית והתקיימו בו סלוני האמנות הפריזאיים המסורתיים - סלון האמנים הצרפתיים וסלון האביב. כאן הוצגו לראשונה יצירותיהם של רנואר, סזאן, מאטיס ועוד. גם היצירות הראשונות של הקוביזם הוצגו בחלל המוזיאון בפעם הראשונה. למוזיאון שלושה אולמות שונים, לכל אחד מהם כניסה נפרדת. במקום מתקיימות תערוכות האומנות הגדולות בפריז.

בגלריה הראשית ניתן לראות תערוכות של אומנות מודרנית, תערוכות אופנה של המעצבים הגדולים, ותערוכות של עתיקות. בין האוספים החשובים של המקום ניתן לראות את פסלי הארד המפורסמים, פיסול מתקופת יוון ורומא וגילופי שנהב ותכשיטים מתקופת הרנסנס הצרפתי.

היום, כולל המוזיאון חללי גלריה שונים, בהם מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית ועכשווית בתחומים השונים: אמנות, אופנה, צילום, מוזיקה, ריקוד, קולנוע, תאטרון ואפילו ספורט. התערוכות בו נחשבות לאיכותיות מאד ומציגות יצירות משמעותיות בעולם האמנות המודרנית.


#אדריכלות גראנד פאלה

המבנה הוא שילוב מרשים של עבודת אבן קלאסית לצד עבודת ברזל וזכוכית בסגנון ארט נובו. בזכות יופיו המרהיב והתואר שקיבל כמבנה הזכוכית והברזל הגדול בעולם, הגראנד פאלה הוא בין המבנים המפורסמים בפריז. במרכזו תמצאו את כיפת הזכוכית המרשימה שלו, שנבנתה בידי שלושה ארכיטקטים שונים.

שער אלכסנדר השלישי מהווה גם הוא חלק מהקומפלקס של מבנים אלו וממשיך את הקו העיצובי שלהם.

בשנת 2006 עברו הגראנד פאלה והארמון התאום שלו (פטיט פאלה) שיפוצים רציניים. במסגרת השיפוצים חוזקו יסודות אולם התצוגה, שעשוי כולו מפלדה ומזכוכית. אם העלינו את נושא הזכוכית, מעניין לדעת כי משנת 1993 הבניין היה סגור לאחר שבורג מתכת שנפל מהתקרה מגובה של 35 מטרים צלל לתוך תיבת התצוגה. מוצג ראווה הנמצא בגראנד פאלה הוא כיפה בסגנון אר-נובו המורכבת מ-9370 טון של פלדה ירוקה.


#הגראנד פאלה בזמני מלחמה

בזמן מלחמת העולם הראשונה, שימש "הגרנד פאלה" כבית חולים צבאי, שהעסיק אמנים מקומיים שרוכזו באזור הקדמי של חדרי האשפוז, כך שיוכלו לייצר תבניות עבור גפיים תותבות לפצועים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש של צרפת, הנאצים השתמשו ב"גרנד פאלה" - בתחילה כמחסן למשאיות ואחר כך כמקום תצוגה בעבור תערוכות של התעמולה הנאצית.

תנועת ההתנגדות הפריסאית השתמשה בארמון "הגרנד פאלה" כמפקדה, במהלך המאבק לשחרור פריז. ב-23 באוגוסט 1944 נורו יריות מאחד החלונות שלו, אל טור גרמני שהתקדם ברחוב הסמוך. הגרמנים השיבו באש טנקים אל הארמון והפגזים הציתו ערימת חציר ממבנה שהוקם עבור מופע קרקס. העשן השחור והסמיך שהתאבך בשרפה שבערה במשך 48 שעות הבאות, גרם נזק חמור למבנה. ב-26 באוגוסט, ג'יפים אמריקאים שחנו באולם המרכזי ואחריהם טנקים מחטיבת שריון הצרפתית השנייה, סימנו את השלמת השחרור של הארמון.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/efD5yLxqE9Q


אמנות:

https://youtu.be/36KR_0oGwLs


תצוגת אופנה:

https://youtu.be/gjtqQsXLQlI


הדרכה:

https://youtu.be/XzI19arUBd4

#על הכנסייה

כנסיית סן אוסטאש נבנתה בין השנים 1532-1637, אך בגלל היעדר תקציב בנייתה מעולם לא הושלמה. הכנסייה הוקדשה לאֶוּסטָאכְיוּס הקדוש, גנרל רומאי וקדוש מעונה שהועלה על המוקד ביחד עם משפחתו, במאה השנייה לספירה, לאחר שהמיר את דתו לנצרות. כמו הרבה כנסיות נוספות באותה התקופה, בעת המהפכה הצרפתית חוללה ונבזזה הכנסייה ושימשה זמן מה כאסם. שנים אחרי שהושחתה ונבזזה הכנסייה שוחזרה במאה ה-19 מחדש.

מעל הכניסה המערבית תוכלו לראות עוגב עצום-ממדים, בן 101 קלידים ו-8,000 צינורות. זהו העוגב השלישי בגודלו בצרפת, אחרי העוגב בקתדרלת נוטרדאם של פריז ואחרי זה של כנסיית סן-סולפיס. הכנסייה מחזיקה בעוגב מאז המאה ה-16, אך הוא שופץ ושודרג עם השנים. השיפוץ האחרון שלו היה בשנת 1989 והיום הוא נחשב לאחד הטובים והיוקרתיים בעולם כולו. חוץ מטקסי הדת מתקיימים כאן בכל קיץ קונצרטים לעוגב.

מצבת זיכרון שהוקמה לשוק הסיטונאי של דה האל, הנמצאת ליד הכניסה מצד שמאל, מושכת את העין בצבעוניותה.

שמה הטוב של הכנסייה הביא לבחירתה כאתר טקס קבלת לחם הקודש של לואי הארבעה עשר הצעיר. מוצרט בחר גם הוא במקום הקדוש לטקס קבורת אמו. בין האנשים המפורסמים שהוטבלו בינקותם בכנסייה ניתן למנות את הקרדינל רישלייה, ז'אן אנטואנט פואסון (מאדאם דה פומפדור), וכן את מולייר, שגם התחתן בכנסייה כשני עשורים לאחר הטבלתו בה.



#אדריכלות הכנסייה

כנסיית סן אוסטאש היא ממש פנינה אכיטקטונית בסגנון גותי. היא נבנתה במהלך המאות ה-16-17, אך בנויה ברובה בסגנון המזכיר אדריכלות גותית. היא מוקפת תמיכות דּוֹאוֹת, אלמנט אדריכלי, הבנוי מחצאי קשתות "המרחפות". החזית המערבית, לעומת זאת, שנוספה באמצע המאה ה-18, נבנתה בסגנון הקלאסי. בתוך הכנסייה ישנם קִמְרוֹנוֹת מרשימים בחלק המזרחי, אך רוב העיטורים הם בסגנון רנסאנס ובסגנון נאו-קלאסי.

מאות השנים שנדרשו לבנייתה (1532-1637), הותירו המון שאריות במעבר בין הסגנונות השונים: התמיכות הדואות, חלון הרוזטה והקמרונות במתכונת הגותית, הקשתות המעוגלות בסגנון הרנסאנס והפיתוחים הניאו קלאסיים.

הכנסייה מאד מרשימה בגודלה: כ-100 מטר אורכה ויותר מ-40 מטרים רוחבה. במובנים רבים התכנון הפנימי של הכנסייה מזכיר את זה של קתדרלת נוטרדם: מבנה אולם מרכזי בן חמישה אגפים ומסביבו 24 קפלות, שהן גומחות פולחן פרטיות.

בכנסיית סן אוסטאש יש לא מעט ויטראז'ים, ציורים ופסלים מרשימים.



מבט מקרוב על הכנסייה:
https://www.youtube.com/watch?v=-tyJwRRj7vU