הגעתם לאחת מהנקודות המוכרות והנעימות ביותר של ניו יורק - הסנטרל פארק.

סנטרל פארק נוסד בשנת 1857, על שטח ששימש אדמות מרעה לכבשים ובחלקו שכונת עוני. הטיול בו הוא אטרקציה לכשעצמה, אך הנקודות הקסומות ביותר שלו הן אלו שבין השבילים הקטנים, בינות העצים והשיחים. תוכלו לראות בו מופעי מוזיקה נעימים, לקחת חלק בפעילויות כיפיות, גם למבוגרים וגם לילדים, להתבונן על נופים מרהיבים מנקודות התצפית השונות של הפארק, המשקיפות על האגם ועל המבנים הארכיטקטוניים המדהימים של ניו יורק.

המבקרים בסנטרל פארק הם לא בהכרח תיירים. תושבי ניו יורק מנצלים בהמוניהם את המרחבים בכדי לעשות ספורט, להשתרע על המדשאות הרחבות, להשתזף או לקרוא מתחת לכיפת השמיים. עם זאת, לא תהיה לכם בעיה למצוא מקום להתבודד בו עם בן זוג או לעשות פיקניק נעים עם כל המשפחה. בסמוך לפארק, אגב, תמצאו הרבה מעדניות שבהן תוכלו לקנות מצרכים לקראת הארוחה. תוכלו לשכור כאן אופניים ולרכב לאורך הפארק, או לשכור סירת משוטים ולחתור במימי האגם.

בימי הקיץ והאביב הנעימים נוהגים התושבים והתיירים להגיע לסנטרל פארק ולצפות במופעים, פסטיבלים, הצגות וקונצרטים שונים, המוצגים לקהל הרחב, כשחלקם לגמרי בחינם.

הפארק הזה עצום בגודלו ותוכלו ללכת בו לאיבוד בקלות. בתוך מתחם שאורכו 4 קילומטרים ורוחבו 800 מטרים, תוכלו לראות מעל 25 אלף עצים, ו-1,500 מיני צמחים ובעלי חיים.
לא במקרה תופס הסנטרל פארק חשיבות רבה כל כך בתרבות הניו יורקית. הסנטרל פארק היה הפארק המתוכנן הראשון שנבנה בארה"ב, שנולד מהצורך לבנות פארק ציבורי גדול. על מנת להוציא אותו לפועל, עיריית ניו יורק הכריזה על תחרות תכנון הפארק והתוכנית שנבחרה הייתה של פרדריק לו אולמסטד וקלברט ווקס. לאחר שלוש שנים הוא נפתח.

אחד החידושים שנראו בפארק היו מערכות התחבורה הנפרדות לשימושים שונים: מדרכות להולכי רגל, דרכים מיוחדות בעבור סוסים וכבישים לנסיעה של מרכבות וכלי רכב, שבזמן ההוא כמעט ולא היו קיימים. מה שמיוחד בכבישים שחוצים את הפארק, זה שהם נטמעים בתוך הפארק ומשתלבים היטב בין הצמחייה הצפופה. זו מסתירה אותם מפני הולכי הרגל ושומרת על אסתטיקה נעימה. כך יצא שבפארק גם 36 גשרים שלכל אחד מהם אופי וסגנון שונה לחלוטין.

בתחילת המאה ה-20 הפארק היה מוזנח ונטוש. משנות ה-60 הוא נחשב למוקד פשיעה והפושעים חגגו בו. מרבית התושבים נמנעו מלהתקרב אליו. על כן החליט ראש העיר לה גוורדיה, לשקם אותו ולשפר את תדמיתו.

בשנת 1980 נוסדה קרן מיוחדת שתפקידה היה לשמור על הסנטרל פארק. היא החלה בשיפוץ ושימור הפארק ובשנת 2003 חגגו הניו יורקים 150 שנה להיווסדו.

נקודה מעניינת במיוחד קשורה בשינויי מזג האוויר. את ימי החורף הקשים של ניו יורק חווה גם הסנטרל פארק, בצורה לא פחות חמורה מאיתנו. בעבר, קפא האגם לחלוטין, כמעט מדי חורף. אך עם השנים, משנבנו סביב הפארק יותר ויותר מבנים, החל האגם קופא, רק לעתים נדירות.
יותר מ-80 שנים של בנייה הפכו את הפארק למה שאתם רואים מולכם היום. סיפור הבנייה מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-19, כשמספר אנשים חשובים, בהם האדריכל אנדרו דאונינג, הסופר וושינגטון אירווינג ועורך ה"ניו יורק איוונינג פוסט" וויליאם בריאנט, שכנעו את העירייה לרכוש את האזור התמוה הזה, שלא היה ברור עדיין מהו.

השטח מלא הבוץ אז היה מכוסה באופן לא אחיד בעצים ושיחים, איכרים עניים התגוררו ברחבי השטח, בבקתות עץ וחזירים ועזים הסתובבו בין הסלעים.

הבנייה התחילה בשנת 1857 והשתתפו בה 3000 פועלים ו-400 סוסים. הללו הכשירו את הקרקע, ניקו את השטח והפכו אותו לראוי לבנייה. את האדמה הביאו לכאן היישר מניו ג'רזי ויותר מ-4 מליון עצים ושיחים נשלחו מרחבי העולם. הרבה מהסלעים שהיו כאן בעבר נשארו במקום.

הבנייה סיפקה תעסוקה לרבים מהאוכלוסייה הענייה שבאזור, שסבלה באותה העת ממשבר כלכלי ובשנת 1876 הפארק נפתח למבקרים באופן רשמי.
הסנטרל פארק סיפק לא מעט מחלוקות, במהלך השנים. כל אחד ייעד את המקום לשימוש אחר. האדריכל אולמסטד רצה להפוך את הפארק למקום שבו המבקרים מגיעים ליהנות מהנוף הפסטורלי והנוי. הוא רצה להגביל אותם לחוויה והנאה פסיבית שתאפשר שימוש מוגבל בשטחים. הציבור, לעומת זאת, הרגיש שזה מקום מושלם לפעילות אקטיבית יותר וכנראה שבסופו של דבר הוא ניצח, כיוון שבמהלך השנים נפתחו מגרשי משחקים, גן חיות ואזור סלעים שעליו מטפסים הילדים.

אך המחלוקות סביב האזור לא נגמרו. בשנת 1899 הופעל לחץ מתון על העירייה עד שהסכימה לאפשר גישה למכוניות. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, הצליחו גם תושבי השדרה החמישית, להביא לכך שיקצצו את גובה העצים, שחסמו את הנוף הנשקף ממרפסות הדירות היקרות שלהם.
בשנים שבהן היו הפשע, הסמים והאלימות חלק בלתי נפרד מהאווירה בו, במיוחד בשנות ה-60 וה-70, הסנטרל פארק הפך לסמל של מצוקה ולמקום שכדאי היה להתרחק ממנו.

עד כדי כך היה מאיים המקום, שמדריכי התיירות הזהירו מסיורים באזור בשעות הלילה. לא תרמו לתדמית גם פרשות הרצח שהפכו למוכרות מאד בהיסטוריה של ניו יורק והתרחשו ממש כאן.

אחת מהפרשות הידועות היה הרצח של מייקל אוסאליבן. אוסאליבן היה הומלס חביב שנהג להעביר את זמנו ברחבי הפארק, בעיקר לצד תלמידי תיכון שהיו מגיעים לכאן לצרוך משקאות אלכוהוליים וסמים. את ההומלס רצחו לבסוף שני צעירים בני 15.

עוד רצח איום התרחש בערב ה-16 ביולי, ממש באותו היום שבו המטוס של ג'ון קנדי ג'וניור, בנו המפורסם של הנשיא קנדי המנוח, התרסק בים. ברחבי הפארק נשמעו צעקות של צעירה. הצעירה שצעקותיה לא הצליחו למשוך מספיק תשומת לב, נרצחה באכזריות, על אף שהדבר קרה באחד האזורים המאוכלסים ובקרבת אנשים.

מעבר לרחוב, בחזית בניין דקוטה, נרצח גם מנהיג הביטלס ג'ון לנון. לזכרו הוצבה בסנטרל פארק אנדרטה עם הכיתוב "דמיין" (Imagine). ראו אותה בתגית מונומנטים.
אם תסתובבו ברחבי הפארק תשימו לב לפסלים שממלאים אותו. הפסלים שבהחלט שווים ביקור והמוכרים ביותר בסנטרל פארק הם פסלי הברונזה שמתארים את עלילת "עליסה בארץ הפלאות". הם נמצאים בקצה המזרחי של האגם.

עוד תוכלו למצוא בגדה המערבית של האגם את פסל "הנס כריסטיאן אנדרסן" של ג'ורג' לובר. במזרקת בֶּתֶסְדָה תוכלו לראות את פסליה של אמה סטבין. בסמוך למוזיאון המטרופוליטן, תוכלו לראות את האובליסק "מחט קליאופטרה" בן ה-3,500 שנים.

בקצה של שדרת The Mall, שבה עצי הבוקיצה היפהפיים, תוכלו לראות פסלים של שייקספיר, כריסטופר קולומבוס וסר וולטר סקוט.
בחורף יש כאן רחבה להחלקה על הקרח.

מבט מקרוב על הפארק: