בליבה של לונדון ממוקמת אחת מהשכונות המפורסמות ביותר בלונדון - שכונת הסוהו.

עד המאה ה-16 אזור הסוהו היה בכלל כפר קטן מחוץ ללונדון. האזור היה מיושב רק בחלקו, היו בו בעיקר שדות ומעט בתים כפריים. דיירי ארמון ווסטמינסטר נהגו להשתמש בשטח כאזור ציד של הציידים האנגליים.

בסוף המאה ה-17, בעקבות השריפה הגדולה שפקדה את לונדון בשנת 1666, החלו להגיע מתיישבים למקום. בערך מאמצע המאה ה-18, החלו להגיע אליו מהגרים שונים (ביניהם צרפתים) ובוהמיינים, שהפכו את האזור למרכז בילויים וחיי לילה.

בסוהו תמצאו הרבה מועדונים, ברי קוקטיילים ופאבים, חלק מהם של חברי הקהילה ההומו-לסבית. תוכלו למצוא כאן גם ריכוז תאטראות שבהם מוצגים מחזות זמר, הצגות והופעות.

עוד אחד מהמקומות שבהם שווה לבקר כאן הוא צ'יינה טאון. כמעט לכל הערים הגדולות בעולם יש את האזור שבו מתרכזת הקהילה הסינית. גם כאן, האזור מלא במסעדות וחנויות סיניות, אורז, נודלס, מרקים ועוד.
===========
הסתכלו שוב על המבנים ברחבי השכונה, על חלקם מודבקים פסלים בדמות אפים אנושיים שנוצרו על ידי הפסל ריק באקלי. האגדה מספרת שמי שימצא כל אף ואף - את כל השבעה - יזכה בעושר לנצח נצחים.

האם תרצו להיות עשירים? - אז קדימה, צאו לחפש!
ההתפרצות החמורה של מגיפת הכולרה (מחלה מדבקת הפוגעת במערכת העיכול) ברחוב ברוד התרחשה ברובע הסוהו של לונדון בשנת 1854. תושבי בתים שהתגוררו בסמוך לבאר מסוימת וקיבלו ממנה אספקת מי שתייה נפגעו קשה, כאשר אלה שלא שתו ממנו לא נפגעו כמעט בכלל.

ההשתלטות על המגיפה הגיעה באמצעות הרופא ג'ון סנו, שהצליח לאתר את הבאר המזוהמת ונעל אותה. הוא ערך מחקר מקיף בו הוא בדק את מקום מגוריהם של החולים.

באמצעות מפה בה הציג את מקרי המוות ומרחקם מהבאר הצליח לשכנע את הרשויות כי המחלה מועברת על ידי מים מזוהמים. עם הפסקת אספקת המים דרך הבאר, הפסיקה גם המגיפה להתפשט. בהתפרצות המגיפה מתו 616 בני אדם.

תגלית זו השפיעה על בריאות הציבור ועל הקמת מתקני תברואה משופרים החל מהמאה ה-19. בהמשך ולא מעט בזכות אותו ג'ון סנו, ישמש המונח "מוקד הזיהום" לתיאור מקומות כמו משאבת רחוב ברוד, שבה יש תנאים סבירים להעברת זיהום.

מבט מקרוב:

בערב:

בילויים שווים בסוהו: