כ-25 ק"מ מנאפולי נמצא הארמון של העיר קַאזֶרְטָה. הארמון שימש כבית המגורים של ראשי ממלכת נאפולי מבית בורבון ונחשב לאחד מהגדולים והיפים באירופה. בהכרזה על המבנה נאמר עליו כי הוא "שירת הברבור של אמנות הבארוק המרהיבה, שממנה אומצו כל המרכיבים הנדרשים כדי ליצור אשליה של חלל רב מרחבי".

בארמון כ-1200 חדרים מרוהטים ומעוצבים בסגנון המאה ה-18 ושטחו הכולל הוא 44,000 מ"ר. מסביבו גן מרהיב עם מפלים מלאכותיים, מזרקות ופסלים, המזכירים במעט את גני ורסאי. הגן הוא דוגמה אופיינית של אדריכלות נוף בסגנון הבארוק, הוא משתרע על פני 1.2 קמ"ר. הגן מתחיל מאחורי הארמון ומשתרע לכיוון לצפון.

בשנת 1997, הוכרז הארמון כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
בשנת 1750, צ'רלס מבית בורבון רכש את השטח שלמרגלות הרי טיפאטיני במחיר של 489,343 דוקט. למרות שניתן לחשוב כי המלך השקיע את סכום הכסף הגבוה בכדי להתחרות בארמון ורסאי, האמת היא שמטרתו הייתה ליצור עיר בירה לממלכה, שתהיה רחוקה מספיק מהים בכדי למנוע התקפות פתע. תפקיד הארמון המלכותי היה להיות מרכז השליטה של הממלכה.

על 2 אדריכלים הוטלה משימת התכנון: פרדיננדו פוגה וניקולה סלבי, אך שניהם סרבו בשל מחסור בזמן. לבסוף, היה זה לואיג'י ונויטלי (Luigi Vanviteli) שניצח על העבודה.
אלפי עובדים לקחו חלק בבניית הארמון, מרבית מהם עבדים ואסירים מוסלמים שנתפסו על ידי אוניות הצי בים התיכון לאורך חופי לוב.

המלך והארכיטקט המיועד נפגשו וכשנתיים וחצי לאחר מכן הונחה אבן הפינה בטקס מרשים בנוכחות המלך ואשתו. בשנת 1773 נפטר הארכיטקט ונויטלי, בטרם הסתיימו העבודות. חדרי המלך היו היחידים שהעבודה עליהם הסתיימה ולכן העבודות נמשכו גם אחרי מותו על ידי בנו קרלו.

מבט מקרוב:

ומהאוויר על הארמון: