התחנה השישית היא עמוד אבן שעליו כתוב בלטינית: "תחנה מספר 6 - ורוניקה הצדיקה ניגבה את הזיעה מפניו של ישוע". המסורת רואה בבית שמול עמוד האבן עם הכתובת, את ביתה של ורוניקה.

כאן, במהלך הוויה דולורוזה, סייעה ורוניקה, לפי האמונה, לנגב את פניו של ישו וגילתה את דיוקנו של ישו שנטבע במטפחתה.

ורוניקה הייתה, לפי האגדה, אחת מהצדיקים הספורים שעזרו לישו במסע הייסורים. היא הגישה לו מטפחת לבנה, כדי לנגב את הדם מעל פניו. כשחזרה אליה המטפחת, הסתבר לה שדיוקן פניו הוטבע עליה.

התחנה הזו, שאינה מוזכרת בברית החדשה, נמצאת ברחוב ויה דלורוזה. והיא כיום ברשות המֵלֶכִּיתִים, הנוצרים היוונים-קתולים. הם רכשו את המקום בשנת 1883, לאחר מאות שנים שבהן הנצרות לא היו נוכחת בתחנה הששית הזו. הם שקבעו את העמוד המשוקע עם הכתובת.
המסורת הנוצרית יודעת לספר שאותה ורוניקה סבלה במשך 12 שנה מדם שפרץ מגופה ללא סיבה. בזמנו, כשנגעה בשולי בגדיו של ישו, היא נרפאה. במסע הצליבה, הגיעה כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה ורצתה להקל עליו. לכן נגבה את פניו וראתה את הנס של דיוקנו של ישו שנטבע במטפחתה. כך הפכה המטפחת לחפץ קדוש שביכולתו לרפא חולים ולהושיע אחרים.

המסורת הנוצרית יודעת לספר על החולה המפורסם ביותר שטופל בעזרת המטפחת. מסופר שכשטיבריוס, הקיסר הרומי בימיו של ישו, שמע את הסיפור, הוא זימן את ורוניקה לרומא, כדי לראות את המטפחת המופלאה. לאחר שגם הקיסר עצמו נרפא ממחלה קשה, כשהביט או נגע בה, המטפחת הקדושה נמסרה לו על ידי ורוניקה. לפי המסורת היא שמורה עד היום בוותיקן ומוחזקת בכנסיית פטרוס הקדוש שברומא.

הנה התחנה השישית של ויה דולורוזה בירושלים: