הפיאצה דה מירקולי (Piazza dei Miracoli), בעברית "כיכר הניסים", היא המתחם שבו נמצא המגדל נטוי. הוא כולל עוד שכיות חמדה, כמו הבטיסטרו (Battistero), היכל ההטבלה, והדואומו, שהוא הקתדרלה של פיזה (Duomo di Pisa).

הדואומו הוא מבנה מדהים מימי הביניים, שכנו של הקמְפָּנילֶה, הוא המגדל הנטוי, ואחד מאתרי החובה למבקרים בעיר ובמגדל המפורסם הסמוך לו.

לרוב מפספסים התיירים המותשים את הדואומו ולא נכנסים, לאחר שעמדו שעות בתור לעלות אל ראשו של המגדל הנטוי הסמוך אליה ושרדו את הביקור בו. אם יש לכם את הזמן והעניין, מומלץ להקדיש לה זמן מה ולהיכנס.
קתדרלת פיזה המפוארת, הדואומו, מותירה במבקרים רושם כביר. אדריכלית, הקתדרלה הזו היא אחת הקתדרלות המרהיבות בכל איטליה.

הקתדרלה בנוייה בצורת צלב, אורכה 100 מטרים, רוחבה 35 וגובהה 34 מטר.

שימו לב בחזית הדואומו שהיא כולה מצופה לוחות שיש מהודרים בצבעי שחור לבן, כשאת המבנה ממסגרות נכון הארקדות המעודנות, קשתות.

עוד בחזית שימו לב לדלתות הברונזה המרשימות (Porte San Ranieri), שעוצבו על ידי האמן בוננו (Bonanno) במאה ה-12.
גם אם נדמה לעתים שתפקידה להיות מבנה ישר שידגיש בתמונות את נטייתו של מגדל פיזה, הדואומו של פיזה (הקתדרלה שלה) והבּפְטיסְטֶריום - בית הטבילה שבצד השני של "כיכר הניסים") - מומלצים מאוד לביקור.

אם נשים לרגע את המגדל הנטוי והמפורסם כל כך, הבניין הכי גדול ומרשים בכיכר הניסים הוא דווקא זה של הדואומו, הקתדרלה של פיזה. בסדרת תבליטים שבחזיתו המפוארת מוצגים תולדות בניית הקתדרלה.

את הבנייה החלו בשנת 1063, ממש במקביל לבניית קתדרלת סן מרקו בעיר ונציה. זה לא ממש מקרי אלא חלק מהתחרות והיריבות שבין שתי הערים, ונציה וסיינה, ערים מאוד חשובות ומצליחות באותן שנים.

בתוך הדואומו עצמו שולט העיצוב הרומנסקי המקומי ויש גם לא מעט פנינים ואוצרות אמנות חשובים מימי הביניים והרנסנס. בכל פינה ניתן למצוא כאן יצירות מפורסמות וחשובות של האמן צ'ימבווה ואחרים.

באפסיס הראשי תוכלו לראות פסיפס עשיר שגם הוא של צ'ימבווה ומציג את ישו כמלך. אפשר לראות כאן בדואומו, לא מעט השפעות מזרחיות וברורות על האמן.

מומלץ לא לדלג על דוכן המטיף, הפּולְפּיט המרהיב עם התבליטים בסגנון הגותי של ג’ובאני פּיזָאנו (Pisano). האמן הוא מהחשובים באמני סוף ימי הביניים של איטליה ומי שתכנן את הבפטיסטריום, בית הטבילה הסמוך.

עוד תראו בקתדרלה, בארון שמאחורי המזבח, את שרידיו של הקדוש המגן של פיזה, ראניירי הקדוש (St. Ranieri). מאז הלך בשנת 1161 לעולמו, ממשיך האיש להיות מושא של תפילות בני פיזה. ב-17 ביוני, בכל שנה, מדליקים בכל רחבי העיר פיזה נרות לזיכרו ופותחים את ארונו לעיני המאמינים, רק כדי שיוכלו להביט בשרידיו של הקדוש.
את הקתדרלה החלו לבנות בשנת 1063-1064, כשהעיר פיזה הייתה בשיאה מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית. באותם ימים היא אחזה בכוח הימי הגדול ביותר במערב הים התיכון.

הבנייה הסתיימה בשנת 1118. כחצי אלף אחר כך, בשנת 1595, פרצה שריפה איומה בקתדרלה וכילתה את מרבית יצירות האמנות שהיו בתוכה.

מבין החלקים הבודדים ששרדו את השריפה תוכלו לראות היום את דוכן המטיף המרהיב שתיכנן האמן פיסאנו (Giovanni Pisano).
בדוּאוֹמוֹ של פיזה גילה בגיל 20 המדען הנודע גליליאו גליליי (Galileo Galilei) תגלית אדירה. מעשה שהיה כך היה:

מהכיפה הגדולה של הדואומו הייתה תלויה נברשת גדולה. כשגליליאו הצעיר קלט אותה הוא החליט שמסקרן לבדוק כמה זמן לוקח לנברשת לנוע מצד אל צד.

ללא מכשירים אבל עם הרבה שכל, השתמש גליליאו בדופק שלו ומדד את הזמן. לפתע הוא גילה תגלית מדהימה, שאיש לפניו לא גילה. הזמן של כל תנועה כזו של המטוטלת, מצד לצד, היה תמיד זהה.

אנחנו היינו ממשיכים ודאי בחיינו אבל מדידות רבות שעשה, בכדי לאמת את הממצא המרתק סייעו לגלילאו לנסח את "חוק המטוטלת", שיהפוך אותו במהירות לאדם מפורסם. החוק הזה היה חוק מדעי שסייע בהמשך לבנייה של שעוני המטוטלת שיהיו נפוצים בכל אירופה וישמשו לשעוני הערים הרבה לפני המצאת השעונים הניידים לסוגיהם.

הנברשת בקתדרלה, אם תהיתם, נקראת עד היום נברשת גליליאו (lamp of Galileo) - על שם גליליאו הצעיר והגאון.
הכניסה בתשלום.

בדואומו לא ניתן לבקר אחרי שעת השקיעה.

מומלץ להיכנס גם אל הקתדרלה וגם לבּפְטיסְטֶריום (בית הטבילה) שבצדה השני של פִּיאצָה די מירָאקולי, היא כיכר הניסים.

מבט מקרוב:

בתוך הקתדרלה:

תמונות:

מבט מפיאצה דיי מירקולי שבחוץ: