פיצריית דֶּה מִיקֵלֶה (Da Michele) נחשבת לסוג של מקדש פיצה עולמי. המבקרים בנאפולי מרגישים ברובם צורך לאכול בדה מיקלה ולהבין מה סוד הקסם של הפיצריה שכולם ממליצים עליה בהתלהבות בלתי נשלטת.

אז לא מדובר בטרנד או במקום אופנתי. נהפוך הוא. כמי שנוסדה בשנת 1870, האווירה בפיצרייה נתקעה אי-שם בשנות ה-60 התמימות והפשוטות - הן בעיצוב והן בדרך שבה מנוהל המקום - שניהם פשוטים!

בפיצריה הזו אין תפריט של ממש, אין שום תוספות לפיצה ויש רק שני סוגים של פיצה - מרגריטה ומרינרה. אחת עם גבינה ואחת ללא גבינה. פשוט תטעמו מהטעם האלוהי שלהן. ובבקשה - אל תנסו לבקש תוספות או רטבים - אין כאן כלום, כי לא צריך כלום. הפיצה של פיצריית דה מיקלה היא הדבר האמיתי והמצוין, שלא צריך ולא רוצה שום דבר בנוסף.

על אף הפשטות והצניעות העיצובית, האווירה כאן היא של הצלחה. אם תחפשו היטב על הקיר, תראו את סלבטורה, המנהל המיתולוגי של הפיצריה, בתמונה שבה הוא מתחבק עם לא פחות מדייגו ארמאנדו מאראדונה - גדול שחקני הכדורגל של נאפולי אי-פעם!

כאן, אגב, צולמה ג'וליה רוברטס בסרטה "לאכול, להתפלל, לאהוב", כשהיא אומרת שהיא מנהלת מערכת יחסים עם הפיצה שהיא אוכלת כאן. תמונותיה, מן הסתם, מעטרות את המקום.

מבט מהיר על פיצריית דה מיקלה:

ג'וליה רוברטס בסצנה המפורסמת:

בלוגרים: