מי שעובר ליד קפה פלוריאן (Caffe’ Florian), שבכיכר סן מרקו עשוי לחשוב שמדובר בסתם בית קפה תיירותי וחסר חשיבות. המלצרים בלבושם המוקפד והכלים היפים שבמקום לא נראים שונים ממקומות יוקרתיים אחרים בעיר.

אבל קפה פלוריאן שבפיאצה סן מרקו (Piazza San Marco) הוא בית קפה בן מאות שנים. הוא הוקם בשנת 1720 והוא העתיק ביותר מבין בתי הקפה העתיקים ביותר בעולם, שעדיין פועלים היום.

פלוריאן מרגיש כאילו נכנסתם אל העולם הישן. זהו בית קפה עם ריהוט כבד, עתיר קטיפה אדומה, נברשות, מראות, תמונות מוזהבות מסגרת וציורי פרסקו עתיקים.

ציורי הקיר שבו אינם האמנות היחידה שבמקום. בבית הקפה המהודר והיקר להחריד נוהגים להציג מאז שנת 1893 תערוכות אמנות שהופכות אותו למעין גלריה לא רשמית ומקום של תרבות אמיתית.

אז כמובן שארוחת בוקר, כריך או סלט כאן הם יקרים ואפילו קפה או מאפה יהיו כבדים לכיס, אבל כאן העיקר היא החווייה והישיבה במקום שהוא מוסד לכל דבר, לא פחות ממוזיאון בוונציה או הפלגה על גונדולה.

אז שבו ושתו כוס קפה איטלקי או קוקטייל נהדר, כשאתם צופים אל הכיכר ההיסטורית והומת האדם, מאזינים לצלילי התזמורת שמנגנת בחוץ ומוקפים ביופי הקלאסי של בית קפה בן 300 שנה. אתם בוונציה - תהנו!
את הקפה פגשו הוונציאנים לראשונה בטורקיה, בסביבות שנת 1585. בסביבות שנת 1638 החל יבוא הקפה לוונציה ובעיר התעלות העשירה החלו להיפתח בתי קפה שונים.

קפה פלוריאן עצמו נפתח "רק" במאה הבאה, ככל הידוע בתאריך המודיק של ה-29 בדצמבר 1720. שמו המקורי היה "קפה ונציה המנצחת" (Caffè alla Venezia trionfante), על שום עוצמתה האימפריאלית של העיר הקטנה לשעבר.

לא ברור אם בגלל נפילת האימפריה או סתם משום הצורך למתג אחרת את המקום, הוחלף שמו של בית הקפה, זמן קצר לאחר מכן, ל"קפה פלוריאן", על שמו של בעל הבית, פלוריאנו פרנצ'סקוני.

מאז עברו 300 שנה ויותר. הספיקו לשבת כאן דמויות היסטוריות וענקי אמנות רבים. מרבים כאן להתפאר על כך שבין מבקרי בית הקפה היו המשורר גתה, הסופר צ'ארלס דיקנס, הצייר מודליאני, הלורד ביירון, מרסל פרוסט והמאהב קזנובה, שנהג לפתות כאן נשים...
אם יקר או מלא בפלוריאן, קפה קוואדרי הוא בית קפה דומה בכיכר הזו. גם הוא קלאסי וותיק בעיר, אז אם אין מקום בפלוריאן, תוכלו לשבת בו.

מבט מקרוב אל קפה פלוריאן שבפיאצה סן מרקו: