על הכלב הנאמן בהיסטוריה, שסרב לנטוש את קבר אדונו
אמנם הכלב ידוע כחיה נאמנה לאדם, אבל באדינבורג ניצב פסלו של הכלב בובי, כלב שהתעלה במאה ה-19 על כל סממן של נאמנות שמוכר בהיסטוריה וזכה לפרסום בתור הכלב הנאמן ביותר אי-פעם.
סיפורו של הכלב הסקוטי בובי גרייפרייר (Greyfriars Bobby) מהעיר אדינבורו מתחיל אחרי מות אדוניו, הסקוטי ג'ון גריי. בובי הכלב שהיה מסייר עם בעליו, לא מש מקברו של גריי בבית הקברות גרייפרייר קירק (Greyfriars Kirk). הוא סרב לעזוב את הקבר ובכל פעם שניסו להרחיקו מבית הקברות, הוא התעקש, חמק מהרודפים וחזר למקום בו נקבר אדוניו המת.
בהתחלה ניסה שוב ושוב שומר בית הקברות להרחיקו משם. רק כשהשתכנע השומר שמדובר בכלב עקשן ומיוחד במינו, הוא התיר לו להישאר. אוכל קיבל בובי בכל יום מבעלי המסעדות והפאבים הסמוכים לבית הקברות, אנשים טובים שהתרגשו מהנאמנות שלו למי שהיה עד לא מזמן לקוח שלהם.
עוד מי שהגן בחייו על שלומו וזכויותיו של הכלב היה הלורד של אדינבורו. כל כך התרשם הלורד העשיר ורב-הכוח מנאמנותו, עד שהעניק לכלב את אות הכבוד הגבוה ביותר של העיר ומימן את רישיונו העירוני לכל חייו.
השנים חלפו, אבל בובי לא נטש את הקבר ושמר עליו במשך 14 שנה ברציפות, עד למותו שלו ב-1872.
כשמצאו יום אחד את גופתו הקטנה ליד קבר אדוניו תרמו תושבי העיר לקבורתו של בובי בקבר מכובד, בסמוך לבעליו. בהמשך תרמו גם להקמת הפסל לזכרו.
מאז מותו וקבורתו, הפך הכלב בובי לאחד מנכבדיה המתים של העיר. בכל 14 לינואר מתקיימת לזכרו אזכרה שנתית ומכובדת, בהשתתפות ראש העיר.
מספרים שתושבי אדינבורו והמבקרים הרבים שפוקדים את הקבר מניחים עליו פרחים בכל יום.
בשנת 1961 צילמו אולפני וולט דיסני את סיפורו של בובי גרייפרייר והפכו את סיפורו למפורסם וידוע בעולם כולו. זה סיפור של כלב שנשאר נאמן לבעליו לנצח, ממש עד המוות ובאופן מסוים גם אחריו.
