#על המקום ממנו ירושלים נולדה

עמוסת אתרים קדושים והיסטוריים לשלושת הדתות המונותאיסטיות, העיר העתיקה (Old City of Jerusalem) בירושלים היא עיר מוקפת חומה, יפה ומרתקת וללא ספק אחת הערים העתיקות הפעילות בעולם.

בשנת 1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

את העיר מקיפה חומה שבנו העות'מאנים במאה ה-16, רובה נבנתה על תוואי של חומות עתיקות שהיו כאן לפניה. צעידה על טיילת החומות תציג לכם את נופי העיר העתיקה המרהיבים משלל זוויות וצדדים.

בחומת ירושלים העתיקה 8 שערים, כולל שער יפו, שער שכם, שער האשפות, שער ציון, שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער הרחמים שסגור.

צורתה של העיר העתיקה של ימינו נקבעה על פי שרידי תרבויות עתיקות, שעליהם נוספו שכבות חדשות, זו על גבי זו, לאורך אלפי שנים. קשה להאמין אולי, אבל מפלס הרחוב של העיר העתיקה בימינו נמצא עד 8 מטרים מעל מפלס הרחוב של העיר בתקופת בית המקדש הראשון, שהתארכה עד המאה ה-7 לפני הספירה ובית המקדש השני, שהתקיים כאן עד המאה ה-1 לספירה.

העיר העתיקה מחולקת, מאז המאה ה-19, ל-4 רבעים עיקריים. מתקיים בה הרובע היהודי, בו נמצא בין השאר הכותל המערבי, הרובע הנוצרי ובו דרך הייסורים של ישו (ויה דולורוזה), הרובע המוסלמי והרובע הארמני.


הנה העיר העתיקה בירושלים:

https://youtu.be/aI9ghWB21gM

#על הר הבית

רובנו מכירים את הר הבית (Temple Mount) מדיווחי החדשות, בתור המקום הכי נפיץ בעולם ומקור של מתח בלתי פוסק בין יהודים למוסלמים ובין ישראל לפלסטינים.

אבל הר הבית הוא קודם כל מתחם לא גדול, כ-140 דונם שטחו, שהוא קדוש גם למוסלמים וגם ליהודים. המוסלמים מאמינים שמכאן עלה מוחמד אל השמיים ושכאן תתרחש תחיית המתים ביום הדין. היהודים זוכרים את בית המקדש, שהיה בנוי כאן ונחרב פעמיים.

על הר הבית בנויים בין השאר, מסגד אל אקצה ומבנה כיפת הסלע המרשים, פאר האדריכלות האיסלאמית.

מתחם הר הבית נמצא בפינה הדרום-מזרחית של העיר העתיקה בירושלים. בימינו הוא שטוח ברובו, וצורתו כמעט מלבנית לחלוטין. זהו הר אמיתי, שבפסגתו הוא מגיע לגובה של 743 מטרים מעל פני הים. במקור, הוא נבנה בתקופת הורדוס, אבל אומץ על ידי המוסלמים, שכבשו את ירושלים והפכו אותו למסגד. הקיר שבצדו המערבי הוא "הכותל המערבי" - המקום הקדוש ביותר ליהדות, שריד אחרון ויחידי לבית המקדש.

כך או כך, בימינו אסורה תפילה של יהודים בהר הבית ומותר ליהודים רק לבקר בו, כמבקרים ומבלי להתפלל. מוסלמים הם היחידים שמורשים להתפלל במסגד שבהר הבית.


מבט אל הר הבית:

https://youtu.be/GtD0LNjtMmw?t=11s


עם העיר העתיקה בירושלים מהאוויר:

https://youtu.be/7Ssun7Fhn5M

#על השער שמתחתיו נקברו המתכננים שלו


שער יפו (Jaffa Gate) הוא אחד משמונת שערי ירושלים, שבחומת העיר העתיקה. יש לכם השערה מדוע הוא נקרא כך? על שם העיר הרחוקה כל כך מירושלים? - ובכן, צדקתם. זהו השער שדרכו נכנסו השיירות והבאים מכיון יפו ומכאן שמו.

הדרך העתיקה המוליכה מכאן מערבה אל העיר יפו, העניקה את שמה גם לרחוב יפו בירושלים וממנו היא יצאה, דרך הרי ירושלים, עד לנמל יפו, שהיה הנמל הראשי של ארץ ישראל במשך אלפי שנים, עד לתום תקופת המנדט הבריטי. ממנו באו הצליינים הנוצריים שירדו בִּנְמל יפו ובאו אל ירושלים. ממנו גם הובאה הסחורה אל השוק החשוב ביותר בכל ארץ ישראל - השוק של ירושלים.

אגב, בערבית נקרא השער בכלל 'שער חליל', משום שממנו יצאה גם הדרך לחברון העתיקה, שחליל הוא אחד משמותיה. הדרך הזו מובילה עד היום אל הערים בית לחם וחברון. גם היא, אגב, נתנה את שמה לרחוב הירושלמי העיקרי שבו עברה, דרך חברון, אחד מהרחובות מהראשיים בירושלים.

בתקופה הצלבנית השער נקרא גם 'שער דוד', על שם 'מגדל דוד', המצודה הסמוכה לו והמפורסמת כל כך.

השער נבנה כשער בזווית בת 90 מעלות, כדרכם של שערים רבים בירושלים העות'מנית. הסיבה לזווית הזו היא כדי להקשות על תוקפים פוטנציאליים להיכנס דרך השער בהתקפה מהירה ולשבור את ריצתם ותנופתם של כוחות תוקפים שכאלה.

רק בסוף המאה ה-19, לקראת ביקורו של הקיסר בירושלים, פתחו הטורקים את החומה לשער הרחב שצמוד אליו, כדי שהמרכבה של הקייזר תוכל לעבור דרכו...


#הקברים של שער יפו
לאחר שתיכנסו אל העיר העתיקה, בשער יפו, שימו לב ממש לידו, מצד שמאל, לחצר קטנה המוקפת גדר. יש בה שני קברים בסגנון עותומאני. מי קבור בהם לדעתכם?

ובכן, מספרים שלאחר שהסתיימה בניית החומה היה הסולטן התורכי כה מרוצה ממלאכתם, עד שציווה להרוג אותם. למה לו לעשות מעשה כזה, אתם שואלים? - ובכן, כדי שלא יבנו לעולם חומה דומה.

אגדה אחרת גורסת כי הסולטן ציווה להתיז את ראשם של מתכנני החומה ולקבור אותם כאן, משום שהותירו את קבר דוד מחוץ לחומה.

כך או כך, זה סיום די טרגי...


הנה שער יפו:

https://youtu.be/df0ArH1XndY


הדרכה אנגלית:

https://youtu.be/X99RmACUWr8


הדרכה עברית:

https://youtu.be/DWgOaTdhscE


סיפור הקברים שליד השער:

https://youtu.be/bUy8oi_ta78

#על המצודה
מגדל דוד (Tower of David) הוא מצודה מימי הביניים שנמצאת בסמוך לשער יפו, שער הכניסה ההיסטורי לעיר העתיקה. במצודה נחשפו שרידי ביצורים מרשימים מימי בית שני, מהתקופה הביזנטית, מימי הביניים ומהתקופה העות'מאנית.

החלק המוכר ביותר במצודה הוא זה שנמצא בחלק הדרומי שלה ובולט למרחקים. זהו צריח המסגד מהתקופה העות'מאנית, שרובנו מכירים כ'מגדל דוד'. למרות שמו ושמה של המצודה שנקראת על שמו, מגדל דוד הוא רק כינוי. אין כל קשר היסטורי בין דוד המלך ובין המצודה. היא אמנם הגנה במשך אלפי שנים על העיר ירושלים, אבל זה היה דורות רבים אחריו.

כך או כך, מדובר באתר ארכאולוגי מרתק ועשיר בשרידים ארכאולוגיים. השרידים הללו מעידים על העבר מלא התהפוכות של העיר העתיקה, וניתן לראות בהם ייצוג שמדגים את תולדות העיר ירושלים, על תקופותיה השונות.

אגב, ממגדלי המצודה תוכלו לראות נוף ירושלמי מרהיב. יש כאן תצפית של 360 מעלות - מזרחה אל העיר העתיקה של ירושלים ואל העיר החדשה שבמערב.


#מה מקור שיבוש שמה של המצודה?
אם שם המצודה משקף קשר שאינו קיים באמת לדוד המלך, אז מהיכן הגיע השם "מגדל דוד"? - מקור השם הוא ככל הנראה בפירוש נוצרי שגוי של כתבי יוסף בן מתתיהו, ואולי גם בכינוי המוסלמי של המצודה "מחראב נבי דאוד" - שניהם קשרו "דוד" כלשהו למצודה, מה שיצר בלבול או אולי אפילו סוג של מיתוג שיווקי קדום למקום. כך או כך, במהלך המאה ה-19 הדביקו מבקרים מארצות המערב את השם השגוי לצריח המסגד הטורקי וכך מכונה הצריח עד היום.

עד כדי כך השם הזה "תפס" עד שדומה שגם רבים מבני העם היהודי בטוחים שאת המצודה הזו בנה דוד המלך ומדמיינים שכאן, ממש כאן, ליד המעלית, הוא עמד פעם והמתין שהיא תגיע...


#תולדות מצודת מגדל דוד
המצודה נבנתה לראשונה בתקופתו של המלך הורדוס. אז נבנו במקום 3 מגדלי שמירה. היום שרד מהם רק אחד, כנראה זה שמכונה היום 'מגדל פצאל' - הגדול מבין השלושה.

המצודה הזו הייתה הנקודה האחרונה שעמדה בפני הרומאים בזמן המרד הגדול. אחרי החורבן, הרומאים הקימו על חורבות המגדלים של הורדוס את מחנה הלגיון העשירי שלהם. בחפירות הארכאולוגיות במקום נמצאו ממנו רעפים ולבנים עם טביעות חותם של הלגיון הרומי.

הערבים בתורם, הפכו את המקום למבצר גדול ויצרו בו חצר פנימית. אחריהם שלטו בירושלים הצלבנים, שהוסיפו סביב המבצר אולמות גדולים, לשימוש חיל המשמר שלהם.

ימים עברו והגיעו האיובים והממלוכים, שעיבו את דפנות המצודה והקיפו אותה במגדלים גבוהים. הטורקים, שבאו אחריהם, הפכו את המצודה למחנה צבאי לצבאם ומיקמו בה תותחים. במאה ה-17 הם הוסיפו לה את צריח המסגד, אותו "מגדל דוד" שאנו מכירים היום. אם תביטו מסביב למצודה, תראו את ה"חפיר", אותה תעלה עמוקה שהוסיפו לה הטורקים העות'מאנים, כדי להגן עליה מתוקפים.

חלק מאותו חפיר, אגב, מולא באדמה בשנת 1898. זה נעשה בצד שצמוד לשער יפו, כדי ליצור מעבר נוח למרכבה של קיסר גרמניה, וילהלם השני, שבא לבקר בירושלים. לשם כך, גם הוסר קטע קטן מחומת החפיר.

היו אלה הבריטים, שבתקופת המנדט, הפכו את המצודה לראשונה למוזיאון. בשנות ה-20 של המאה הקודמת הם אפשרו להציג כאן תערוכות של אמנות ארץ-ישראלית צעירה. המסורת של אותן "תערוכות מגדל דוד" ממשיכה גם היום ובמדינת ישראל הפך המוזיאון הקטן למוזיאון של ממש ולהפיכת המצודה למרכז תרבות ותיירות.


#על מוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים
במגדל דוד נמצא המוזיאון לתולדות ירושלים. המוזיאון הזה נחשב לאחד המוזיאונים ההיסטוריים המובילים בעולם. הוא מציג בעברית, ערבית ואנגלית, את סיפור העיר ירושלים, את חשיבותה לבני שלוש הדתות הגדולות ואירועים בולטים בתולדותיה, מאז החלה להתקיים באלף השני לפני הספירה ועד לעידן הנוכחי ולהפיכתה לבירת מדינת ישראל.

במוזיאון מציגים את סיפורה של העיר בדרכים מודרניות ומשוכללות ובאמצעים דיגיטליים ואינטראקטיביים, המעשירים את החוויה ומאפשרים למבקרים ללמוד על ירושלים, בדרכים לא שגרתיות. כל זאת גם באמצעות מחשבים ומסכים וגם בעזרת משחקים ואפליקציות שפותחו לכל הגילאים, כולל ילדים.

מופע לילי המוצג במצודה מספר את סיפורה של ירושלים, באמצעות חיזיון לילי המערב מיצג וידאו מהמם, אנימציה עוצרת נשימה, צלילים וקריינות אפקטיבית, העוטפים כולם את הצופה בחוויה רב חושית. כל אלה מפגישים את המבקרים עם התרבויות, הדתות, השליטים והמיתוסים הקדומים שמוקרנים על החומות והשרידים הארכיאולוגיים עצמם. החיזיון הלילי של מגדל דוד הוא אטרקציה אמיתית לילדים.

בנוסף למסלולי ההליכה שהותקנו בין הממצאים הארכיאולוגיים שבחצר המצודה, אפשר לעלות ולשוטט על חומות המצודה, בטיילת המאפשרת תצפית מרהיבה על העיר העתיקה והחדשה גם יחד.


הנה התערוכה במגדל דוד:

https://youtu.be/ayt62M0XbtU


ומגדל דוד מהאוויר:

https://youtu.be/WCh6zM5Bs2k

#על השוק הצלבני


השוק הצלבני (The Crusader Market), שבערך מתחת לישיבת הכותל, הוא שריד של שוק מקורה שבנו הצלבנים, על שרידי הקארדו הביזנטי שעבר במקום. בהמשך ההיסטוריה הפכו הקמרונות שאתם רואים למעלה, למרתפי מבנים שנבנו מעל לשרידי השוק הצלבני. רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים והשיפוץ של הרובע היהודי בעיר העתיקה, שוקם השוק הצלבני הקדום וחזר להיות מקום פעיל.

המעדנים שנמכרו כאן בתקופה הצלבנית נמכרים היום במקום אחר. אבל שריד מצומצם לאותם ימים ומזכרת כשרה לאותם ימים, הם המזנונים והגלידריות הסמוכים לשוק הצלבני. הם משרתים בעיקר את התיירים והמתפללים, שעושים את דרכם אל הכותל המערבי וממנו.

#על השער


שער ציון (Zion Gate), אחד משערי ירושלים, שזכה לשמות נוספים, כמו "שער דוד", "שער היהודים", או "שער הרובע היהודי", הוא השער העיקרי שמשמש לכניסה ישירה אל הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

ליד שער זה התחוללו קרבות עזים במלחמת העצמאות. אם תביטו מסביב לשער, בצידו החיצוני, תוכלו לראות את אבני החומה המנוקבות בחורי כדורים ופגזי מרגמה, שפגעו אז בחומות. היה אף נסיון של לוחמי הפלמ"ח לפוצץ אותו, כדי לפרוץ לעיר העתיקה, אבל הוא נכשל.

כמו שער יפו המוכר מאד, גם שער ציון הוא שער תפנית - שער שהכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה. שערים כאלה נבנו כדי להקשות על התקפות אויב, לשעוט במהירות אל תוך העיר. הרעיון של שערי התפנית הוא שהפנייה שהם חייבים לעשות, במהלך הכניסה אל העיר דרך שער כזה, מאיטה את התוקפים וחושפת אותם לפגיעה מצד מגיני העיר.

השם 'שער ציון' נובע משם ההר "הר ציון", שאליו הוא מוביל. במפה צלבנית מהמאה ה-12 הוא כבר מופיע, אבל בשם 'שער הר ציון', כשבמפה מתחילת המאה ה-13, שנמצאת בספריית המוזיאון הבריטי, כבר מופיע השם שער ציון (Porta Syon).


הנה שער ציון:

https://youtu.be/IYSOXSTAi7g

#על מערת צדקיהו


מערת צדקיהו (Zedekiah's Cave) היא המערה הגדולה בישראל ומהמקומות המעניינים בירושלים. בעבר היא זוהתה כמערה שדרכה ברח צדקיהו, אחרון מלכי יהודה בימי בית ראשון, מפני הכשדים.

זה היה במצור הבבלי על ירושלים, כשצדקיהו, מלך יהודה, נמלט דרכה ליריחו. כיום אנו יודעים ששער בין החומותיים, שממנו ברח צדקיהו, נמצא בכלל בדרום העיר אבל השם "מערת צדקיהו" דבק במערה. את חילחול המים שנראה בסופה של המערה, מכנים עד עד היום "דמעות צדקיהו".

יש גם מסורת מוסלמית שקושרת את המערה למקום שבו נבלעו קורח ועדתו אל תוך האדמה, כעונש על ניסיונו של קורח למרוד במשה רבנו.



#כיצד גילו את מערת צדקיהו?
הסיפור המופלא באמת הוא כיצד היא התגלתה מערת צדקיהו, על ידי כלב. הסיפור מתחיל בבעליו של אותו כלב, רופא ומיסיונר אמריקאי בשם דוקטור ג'יימס ברקלי. אותו ברקלי עסק במאה ה-19 בחקר המקרא בירושלים. על שמו, אגב, נקרא "שער ברקלי", שהוא שער להר הבית, מתקופת בית שני. את השער הזה גילה ברקלי בקצה הדרומי של מה שהוא היום עזרת הנשים בכותל המערבי.

אבל נחזור לסיפור שלנו. בשנת 1854 הוציאו הדוקטור ברקלי ובנו את כלבם לטיול. בשלב מסוים נעלם הכלב וכל הנסיונות למצוא אותו נכשלו. כאשר האב והבן כבר התייאשו מלמצוא את הכלב, הם גילו לפתע בור עמוק. מתוכו הם שמעו את נביחות כלבם. לאחר שהצליחו השניים לחלץ את הכלב האומלל ממעמקי האדמה, הם שבו לביתם. אבל באותו ערב החליט דוקטור ברקלי לשוב אל הבור המסתורי והביא עמו כמה מעוזריו. הוא ירד אל מעמקי הבור וגילה מולו מערה ענקית. זו הייתה מערה מדהימה בגודלה וביופייה, שאותה חקר ברקלי במהלך כל הלילה.

כך התגלתה "מערת צדקיהו" - המערה הגדולה בירושלים ובישראל. היא נחשבת לאחד האתרים המרהיבים בעיר והיא פתוחה לקהל הרחב.


סיור במערת צדקיהו:

https://youtu.be/Nh4MZwapLQE

#על השער שממנו מתחיל הכל

אתם נמצאים בשַׁעַר הָאֲרָיוֹת (Lions' Gate), השער המזרחי של העיר העתיקה, הממוקם אל מול הר הזיתים. דרך שער האריות מובילה מהשער הזה לרחוב ויה דולורזה ולתחנה האחרונה במסע הצלב של ישו.

השער נבנה במאה ה-16, כחלק מחומת העיר העתיקה, על ידי הסולטאן העות'מאני סוּלִימָן המפואר.

לא רק בוויה דולורוזה אלא גם בכיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים ב-1967, היה לשער האריות תפקיד נכבד. דרך השער נכנסו אז כוחות הצנחנים בדרכם להר הבית, ושחררו את העיר ואת הכותל המערבי. בכך הסתיימו 19 שנים שבהן הייתה העיר העתיקה בידי הירדנים והתחדשו בה החיים היהודיים.

כינויו של שער האריות ניתן לו בשל דמויות האריות החקוקות באבני השער שלו. למעשה מדובר בבַּרְדְּלָסים, שהם סמלו של המלך הממלוכי בַּיְיבַּרְס, מי ששלט בירושלים במאה ה-13. רק בטעות החשיבו אותם לאריות.


#האדריכלות של שער האריות
בעבר היה שער האריות שער תפנית, כמו שער יפו ושער ציון. מטרתו של שער תפנית היא לעכב פלישה של כוחות אל העיר. אבל בניגוד לשערים הללו שער האריות השתנה במרוצת השנים והפך לשער ישר, שאף ניתן להכניס דרכו כלי רכב אל העיר העתיקה.

משני צדי שער האריות יש תבליטים של אריות. למעשה אלו לא ממש אריות, אבל מיד נחזור לזה. האגדה מספרת שהתבליטים הללו שובצו בשער לאחר שהסולטן סוּלִימָן חלם חלום ובחלומו הופיעו שני אריות שעמדו לטרוף אותו, כעונש על כך שלא הגן על העיר הקדושה ירושלים. הסולטן פירש את החלום כאות משמים וציווה להקיף את ירושלים בחומה.

ונחזור לאריות, שדומים בכלל לבַּרְדְּלָסים. יש חוקרים שסבורים שהתבליטים הללו הובאו לכאן ממבנה קדום יותר, שנבנה בידי השליט הממלוכי בַּיְיבַּרְס (Baybars), מי שהיה ידוע בסמלו - הבַּרְדְּלָס.

אם תביטו מעל האריות או הבַּרְדְּלָסים, תראו עיטורים נוספים. יש כאן פרחים וגם קשתות קטנות. כולם ניצבים בין חרכי הירי. ראו מעליהם את הכתובת שמנציחה את בניית חומת העיר על ידי הסולטן סוּלִימָן המפואר.

שימו לב למרפסת הקטנה שבחלקו העליון של השער. המרפסת הזו נקראת "מַשִׁיקוּלִי" (Machecollum) וממנה ניתן היה להשקיף על קו החומה ובמקרה של התקפה, לשפוך ממנה שמן רותח על חיילים פולשים או סתם אורחים בלתי קרואים ורצויים.


הנה שער האריות:

https://youtu.be/52yh70WGlrI

#על מה שהניבו החפירות בצד הדרומי של הכותל
על הר הבית אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו". מסביבכם תוכלו לראות שרידים אמיתיים שיראו לכם למה התכוונו האומרים.

ברוכים הבאים לאתר החפירות שנמצא ליד דרום הר הבית, מחוץ לחומות העיר העתיקה. אתם נמצאים בגן הארכיאולוגי ירושלים (Jerusalem Archaeological Park), מקום שבו ניתן לראות את חפירות הכותל הדרומי של בית המקדש היהודי.

כאן אפשר לראות בין השאר את המדרגות שעליהן ישבו חז"ל ומהן נכנסו העולים לרגל אל בית המקדש.

ניתן לראות גם אבן מ"בית התקיעה", המקום שעליו עמד התוקע בשופר בהר הבית.

ראו גם את האפר מהשריפה ששרפו הרומאים את ירושלים.


#מקום הפלת אבני הכותל
שימו לב לריצוף האמיתי מהרחוב ההרודיאני, זה שנבנה בתקופת הורדוס. זה אותו רחוב שממשיך צפונה, אל אזור מנהרת הכותל, ודרומה - עד לאזור בריכת השילוח שבעיר דוד.

אבל שימו לב לשקע באמצע הריצוף. הוא נראה לכם אולי סתם שקע, אבל הוא שריד לדרמה הגדולה ביותר של העם היהודי, שתשפיע על כל תולדותיו באלפיים שנה האחרונות. השקע הזה נוצר מערימת אבנים שנפלו על הרחוב, ממש בזמן החורבן של שנת 70 לספירה, באירוע שבו הרומאים החריבו את בית המקדש.

רוב האבנים שהיו בערימה שמעל השקע, אגב, פונו מכאן ונקברו במקום אחר במתחם. זאת מכיוון שהיה חשש שמדובר באבנים שחלקן היו מבית המקדש עצמו.


#קשת רובינסון
הרימו את הראש וראו את שרידי הקשת שהתנשאה בעבר למעלה. זוהי "קשת רובינסון", שנקראת על שם החוקר הבריטי שזיהה את השרידים הללו עוד במאה ה-19. מדובר בשרידי גרם מדרגות אדיר, שבימי הבית השני עלו עליו רבבות עולי רגל, אל תוככי הר הבית.

כשהקשת המלאה הייתה שלמה, היא התחברה אל האוֹמנָה, הבסיס השלם כמעט, שנמצא למטה. רואים אותו? - יפה. שימו לב שזהו אולי המחלף הכי עתיק שנמצא בעולם ואולי אף הראשון בהיסטוריה.


#מהו הכותל הדרומי?
הכותל הדרומי הוא ממשיכו של הכותל המערבי, לכיוון דרום. הוא גם גבוה כמעט כמו הכותל המערבי. הוא נמצא בצידה הדרומי של החומה התומכת ברחבת הר הבית שבעיר העתיקה ולמעשה הוא החומה הדרומית של העיר העתיקה כולה.

כל הממצאים שתראו בגן הארכיאולוגי שכאן, התגלו בחפירות שהתבצעו במקום לאחר כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

הכותל הדרומי נחשב לאחד הגילויים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בעיר העתיקה, לצד החפירות שחשפו את מנהרות הכותל והכותל המערבי עצמו.

לצד הגילויים החשובים שאתם רואים כאן להיסטוריה היהודית, החשיבות שמייחסים לכותל הדרומי, קשורה גם באמונה המוסלמית על כך שכאן, ממש כאן, קשר מוחמד את סוסתו “אל בוראק” (בעברית, הברק) אל הכותל ועלה אל הר הבית, כדי להתפלל שם ולעלות לשמים.


הנה חפירות הכותל בלילה:

https://youtu.be/NzHdGbcPT_I

#על הרחוב המרכזי והעתיק של ירושלים

אין הרבה רחובות פעילים בעולם, שניתן לראות בהם תקופות שונות, כמו הקארדו (Cardo) שברובע היהודי בירושלים. ברחוב העתיק הזה, נתחיל לנוע בתקופה הרומית, נמשיך לתקופה הביזנטית, נראה שרידים של התקופה הצלבנית והעותמאנית - התקופות שבהן הוא היה קבור מתחת לאדמה ונראה את ההתעוררות שלו לחיים בתקופה הישראלית, המודרנית.

באופן כללי "קארדו", שבלטינית פירושו "לב", משמעותו המרכז. רחוב הקארדו בערים הרומיות הוא לב העיר - אותו רחוב שבו מתקיימים רוב המסחר והתנועה בעיר. המודל של רחוב כזה אצל הרומאים היה קבוע והם נהגו לשכפל אותו בערים ובמחנות צבא רבים שלהם. ניתן למצוא אותו בעיקר בערים הרומיות שבמזרח התיכון, בצפון אפריקה, בסוריה ובירדן. גם בישראל הוא נמצא, בשרידי הערים קיסריה ואנטיפטריס, היא תל אפק, שליד ראש העין.

הקארדו שברובע היהודי הוא רחוב עמודים רחב ומרוצף בלוחות אבן, שהתגלה כאן בשנות ה-70. הוא נחפר ולאחר מכן שוחזר לרחוב מסחר פעיל בימינו, עם חנויות ושירותים, המאפשר לחוות מעט מהעבר, בימינו אנו.

רוחבו הכולל של הקארדו הוא 22.5 מטר וממנו נחשף רק חלק. במרכזו יש מעבר שחלק ממנו פתוח לשמיים ורוחבו 12.5 מטרים. משני צידי הקארדו יש שורת חנויות ומעליו הוקם גג רעפים, שנתמך בשורת עמודי אבן בגובה 5 מטרים. הגג מגן על הרחוב מפני גשם ושמש. אגב, חוץ מעמוד אחד, כל העמודים שנחשפו היו שבורים. רק עמוד אחד התגלה שלם, מתחת ליסודות בית הכנסת "צמח צדק" שבקצהו הדרומי של הקארדו.

הקארדו הוא אחד המקרים הנדירים שבהם החיו סביבה בת 2,700 שנה והפכו אותה לסביבת מסחר פעילה, גם אם לא פורחת. זה לא קרה במקומות אחרים בירושלים, בהם נמנעו יוזמות כאלה על ידי הארכיאולוגים, שאמרו, ובדרך כלל בצדק, שאסור לתת לחיי היום-יום להרוס מורשת עתיקה, היסטורית ומדעית. כאן, בקארדו של הרובע היהודי, הצליחו לחבר בין ימינו לבין היסטוריה עתיקה ולהפוך אותם לאחד.


#על האדריכלים שאמרו לארכאולוגים היכן לחפור
הסיפור המופלא הזה מסופר בבתי ספר לאדריכלות בכל העולם והוא עוסק ברחוב העתיק שגילו אדריכלים מודרניים חרוצים ומוכשרים, בכוח הלימוד ומקוריות המחשבה.

שכן הקארדו לא נחפר באופן רגיל, על ידי ארכיאולוגים נחושים. למעשה, מדובר בתגלית ארכיאולוגית שנולדה במוחם של 3 אדריכלים צעירים שזכו במכרז לשחזור הרובע היהודי, כדי להשיב אליו את החיים, לאחר שהפך בתקופת השלטון הירדני לשכונת עוני עלובה.

האדריכלים הצעירים בחנו את מפת מֵידְבָּא, מפה עתיקה שהתגלתה ברצפת כנסייה בירדן ובה הופיעה ירושלים במידת פירוט מסוימת. הם ראו שבמפה מופיע הקארדו, רחוב העמודים המרכזי של העיר העתיקה. הם הצביעו על מקום מסוים וטענתם הייתה שהקארדו מסתתר למטה. ארכיאולוג בכיר, שאיתו התייעצו, צחק. אבל למרות זאת, הסכים לחפור ולבחון את המקום שבו הם טענו שמסתתר תוואי הרחוב הקדום. די מהר הוא נתקל בשכבה קשה ואז שוב ושוב, במקומות רבים. יש שם רצפה, קבעו המומחים. כמו שאתם כבר מבינים, היה שם רחוב. אבל האם זהו הקארדו?

מתחילים לחפור כשהמטרה היא לגלות את בסיסי העמודים המסודרים, לחשוף את תעלת הניקוז שאליה זרמו מי הגשמים מגגות בתי הרחוב ומשם לחשוף את הרחוב הקדום עצמו. הסתבר שהאדריכלים צדקו לאורך כל הדרך. גם הארכיאולוגים נוכחו שאכן זהו הקארדו המפורסם.

בשלב הבא החלו הבונים לחדש את הקארדו העתיק ולשלב אותו ברחוב מסחרי מודרני. מערימת בתי מלאכה ובתים מוזנחים, שלידם חורבות ממלחמת העצמאות, הם יצרו רחוב מסחרי משוחזר, שבקומות התחתונות שלו חנויות ויחידות מגורים בקומות העליונות, שנבנו מעליהן.

היום הקארדו הוא אחד מהשחזורים המפורסמים בעולם, רחוב המשלב ישן עם חדש, עתיק עם משופץ וקניות מודרניות במתחם שיש בו ניחוח של ימי קדם.


#מהי מפת מֵידְבָּא?
מפת מֵידְבָּא היא מפה עשויית פסיפס, שנעשתה בסביבות המאה ה-6 או ה-7 ונמצאת בכנסיה בעיר מֵידְבָּא שבירדן. המפה מתארת את ארץ ישראל וסביבתה, עם דגש מיוחד על אתרים דתיים בה. הקטע המפורסם במפה הוא הקטע המתאר את ירושלים.

מפת מֵידְבָּא היא דוגמה למפה עתיקה שאינה מיועדת לניווט בשטח. זאת מכיוון שהיא לא צויירה על פי קנה מידה גאוגרפי, אלא על פי החשיבות הדתית-רוחנית של המקומות שמופיעים בה (מקומות חשובים יותר הם מובלטים וגדולים במפה). זו גם הסיבה שהיא נמצאה במקום תפילה נוצרי עתיק, כמו כנסיית גאורגיוס הקדוש. בנוסף, המפה היא עדות היסטורית המוקדמת ביותר, לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.


הנה הקארדו בירושלים:

https://youtu.be/veGXBZs8SiE

#על "דרך הייסורים"

ויה דולורוזה (Via Dolorosa), בעברית "דרך הייסורים", היא המסלול בירושלים העתיקה, שבו צעד ישו אל סוף דרכו, שבו הוא נצלב ומת. כבר מאות שנים שתיירים נוצריים הולכים במסלול הזה ומשחזרים את דרכו האחרונה של ישו. חלק גדול מהם ממש באים לירושלים לשם כך והדרך מושכת לעיר הקודש מאות אלפי תיירים כל שנה.

ה"ויה דולורוזה" נחשבת לאחת האטרקציות החשובות בעיר הקודש. זהו מסלול בן כ-600 מטר, שנקבע במאה ה-18 והחליף מסלולים קודמים.

בדרך נוהגים להוביל את הצליינים לאורך 14 תחנות, החל מהמקום שבו לפי האמונה התקיים משפטו של ישו ועד ל"גולגולתא" או "גבעת הגולגולתא" - מקום צליבתו ותחייתו מחדש.

המושג "דרך הייסורים", או "ויה דולורוזה", נולד באירופה של ימי הביניים, כשהנוצרים החלו לשחזר שם את מסעו של ישו, ולא עלו לרגל לירושלים. מסע לירושלים היה אז דבר יקר, מסוכן ונדיר מאד. אפילו מספר התחנות השתנה לאורך השנים, כשהוא נע בין 8 ל-20 תחנות ולבסוף התקבע על 14. כך או כך, אותן התחנות הפולחניות שבוויה דולורוזה נמצאות מאז, באופן סמלי כמובן, כמעט בכל כנסייה קתולית בעולם.

מרבית הצליינים רואים בהליכה לאורך הוויה דולורוזה חוויה של הזדהות עם ישו, אקט של התחלקות בסבלו. רבים מהם אף נוהגים לשאת עימם צלב עץ גדול, בדיוק כשם שסחב אדונם, במסעו האחרון.


#על התחנות בדרך הייסורים
המסלול הנוכחי של ויה דולורוזה, נקבע במאה ה-18 והחליף מסלולים קודמים אחרים. בין סמטאות העיר העתיקה בירושלים ניתן לבקר כיום ב-9 מתוך 14 התחנות של ויה דולורוזה. הן פזורות ברובע המוסלמי וברובע הנוצרי, לאורך הרחובות ויה דולורוזה, רחוב הגיא ורחוב בית הבד.

כל תחנה מסומנת בלוח מתכת עגול עם מספר התחנה, על הקיר ובריצוף בצורת חצי עיגול בכניסה אליה.

אם תרצו לעשות את כל המסלול - לחצו על תגית "מסלול ויה דולורוזה".


הנה הוויה דולורוזה בירושלים:

https://youtu.be/7KcUSbdhkeo


האם כך נראתה הוויה דולורוזה?

https://youtu.be/w_a07OFb1Og


ומסעו האחרון של ישו בוויה דולורוזה:

https://youtu.be/tSvyuCaL9pc

#על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי

אתם נמצאים אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו הכותל המערבי (Western Wall) של בית המקדש היהודי מימי בית שני. הכותל הוא השריד היחיד שנשאר, לאחר ההרס שזרע טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים, בעת שדיכא את המרד היהודי הגדול, בשנת 70 לספירה.

במשך מאות שנים, לאחר חורבן בית המקדש, לא היה הכותל מקום תפילה מבוקש, ליהודים שחיו בארץ. רק במאה ה-16, כשהחל השלטון לאסור על יהודים לעלות אל הר הבית, הפך הכותל למקום תפילה יהודי ולסמל של הכיסופים לבית המקדש. למרגלות הכותל הייתה אז סמטה צרה, שבה התפללו היהודים שביקשו להתקרב ככל האפשר למקום המקדש.

לאחר קום מדינת ישראל, בעת שירושלים הייתה חצויה (1948-1967), שלטה ממלכת ירדן בכותל ואסרה על גישת יהודים אל הכותל. אז נהגו יהודים רבים להגיע אל הר ציון ולהתפלל על קבר דוד המלך, כשהם צופים מגג המבנה לעבר הר הבית ומייחלים ליום שבו יוכלו לשוב ולהתפלל בכותל המערבי.

בסיום מלחמת ששת הימים, נהרו המתפללים בהמוניהם אל הרובע היהודי ולכותל המערבי. אז נהרסו בתי שכונת המוגרבים, הצמודים לכותל, ונוצרה רחבת התפילה הגדולה שסמוכה לכותל כיום.


#מבנה הכותל
הכותל הוא אחד מארבעה קירות תמך עצומים שנבנו במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, בשיפוץ בית המקדש השני, שביצע הורדוס. הבנאים יצרו אז על הר המוריה, רחבה ענקית שבמרכזה ניצב בית המקדש. אורכו של הכותל היה אז חצי קילומטר וגובהו כ-30 מטרים. הוא נבנה על סלע האם של ירושלים, כשהחלל שהיה בין הכתלים לבין ההר מולא, כדי ליצור רחבה ענקית מרוצפת, בשטח של 144 אלף מטרים רבועים, שטח שדומה לזה של 12 מגרשי כדורגל של ימינו.

הכותל בנוי מאבנים חצובות, עצומות בגודלן, שמשקל כל אחת מהן נע בין 2 ל-5 טונות. כל אבן מאבני הכותל מסותתת בצורה האופיינית לבנייה בימיו של הורדוס, עם מרכז האבן הבולט מעט, לעומת מסגרת האבן המסותתת, מוחלקת ושקועה יותר.

אם תעמדו בסמוך לכותל ותביטו למעלה, תראו שכל נדבך של אבנים בו, נסוג פנימה כ-3 סנטימטרים, לעומת הנדבך שמתחתיו. זוהי טכניקת בנייה שתפקידה להעניק יציבות וחוזק למבנה העתיק, שכן בעת בניית המבנים וקירות התמך העצומים באותה תקופה, עדיין לא המציאו את הבטון.

כיום משמש הכותל המערבי לתפילה ולהתכנסויות דתיות ורבים מגיעים אליו כדי לחגוג בר מצווה, סיום מסלול בצבא וכדומה.


#כיצד נשאר הכותל המערבי ולא חרב?
במשך שנים רבות הייתה האמונה בקרב היהודים, שכותל מערבי של בית-המקדש מעולם לא חרב. כבר במאות הראשונות שאחרי החורבן, התפלאו בני הדור ההוא כיצד שפר גורלו של הכותל המערבי והוא שרד, בניגוד ליתר שלושת הכתלים.

התשובה הדתית הייתה, שהיותו הכותל הסמוך ביותר למקומה של השכינה היא ששמרה עליו. ארון-הברית שבבית המקדש הראשון סמוך לכותל המערבי. כך היה בבית-המקדש הראשון. אבל בבית-המקדש השני כבר לא נמצא ארון-הברית בבית המקדש, אז מה שמר על הכותל מהריסה?

הטענה של המאמינים היא שגם אם ארון הקודש נעלם ממנו, השכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי של המקדש ולכן הוא המשיך להישמר מהריסה.

אבל יש סיפור אחר, מדרש אגדה יהודי, שמסביר את פשר שמירת הכותל המערבי מהרס. על פי הסיפור פקד טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים שכבש את ירושלים, על ארבעה מבכירי המפקדים שתחתיו, להרוס את בית המקדש היהודי. על כל אחד מהם הוטל להרוס כותל אחד מקירות בית המקדש. זה שנפל בחלקו להרוס את הכותל המערבי ניסה לבצע את ההוראה, אבל נכשל בכך. כששאל אותו טיטוס מדוע לא בוצעה פקודתו, ענה לו המפקד הנפחד שאם היה הורס את הכותל האחרון שנותר, לא יכולים היו בני הדורות הבאים לראות כמה מרשים היה המקדש שהרס טיטוס. טיטוס, שהיה מרוצה מהתשובה המחמיאה, ויתר לו.

אגב, אנו יודעים היום שקירו המערבי של המקדש התנשא לגובה רב. במרוצת הדורות נהרס הקיר כמעט לחלוטין ומה שנותר ממנו הוא הכותל של ימינו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/G23xViUtrNQ?t=15s


הכותל הקטן:

https://youtu.be/UG_kiz80lfg

#על חנות הקרמיקה הארמנית האותנטית של מזרח ירושלים

בהרבה מבנים בירושלים תוכלו לראות את אריחי הקרמיקה הארמנית הידועה והוותיקה. במקומות כמו גן מצודת דוד, מלון אמריקן קולוני, כנסיית סנט ג'יימס שבעיר העתיקה, בה יש אריחי קרמיקה מהמאה ה-17 ועוד.

בכל חנות בעיר העתיקה נמכרים חיקויים מחברון, אבל קרמיקה ארמנית של ממש, על פי המסורת והאיכות בת מאות השנים שלהם, מייצרים עד היום רק ברובע הארמני, במפעל הקרמיקה הארמנית של משפחת בֶּליאן שנקרא "קרמיקה ארמנית ירושלים" (Armenian Ceramics of Jerusalem - Balian). בעבר קראו לו "פלסטין פוטרי".

במפעל המשפחתי הזה תוכלו לראות כיצד העובדים מייצרים קערות, אגרטלים, אריחים ושאר כלים מקרמיקה איכותית. בהמשך תוכלו לצפות במלאכת צביעת הכלים ועיטור הכלים בסגנון הארמני המיוחד.

מקורה של משפחת בליאן הוא בעיר קוטאיה שבטורקיה. קוטאיה נודעה כבר לפני מאות שנים כמרכז של אמני קרמיקה מעולים ובית המלאכה המשפחתי שכאן ממשיך מסורת של דורות, שמתחיל בה ועולה לירושלים.

בחנות, שנמצאת במזרח ירושלים, ממש מול הקונסוליה האמריקאית, תוכלו לראות את מוצרי הדגל הללו בסדנה של משפחת בליאן. כאן ניתן לראות ולרכוש את מוצרי הקרמיקה שהם מייצרים, אם תרצו.


מבט מקרוב בעבודות של בליאן:

https://youtu.be/r3gsp_QjBt8


הדרכה:

https://youtu.be/jooKL3fGIvM


והמתחרים מהעיר העתיקה - משפחת קראקאשיאן:

https://youtu.be/P-Xzkkh4BME

#על הבריכה שבה אגרו מים לתושבי ירושלים


בְּרֵיכַת הַשִּׁילוֹחַ (Shiloah pool) שבירושלים היא בריכת מים תת-קרקעית עתיקה שאגרה מים בימי החורף. המים נאגרו מנחל קידרון הסמוך וממעיין הגיחון. המים סופקו לתושבי העיר בימי קדם, לשתיה ולשימוש יומיומי.

הבריכה נבנתה בסוף ימי בית ראשון והתגלו בה מדרגות שנבנו בימי בית שני. בתעלות הניקוז שהובילו אליה, מצאו הארכיאולוגים סירי בישול וכסף רב, שהיו שייכים ככל הנראה לתושבי העיר היהודים. הם ברחו אל תעלות הניקוז הללו, שהיו מקום מסתור מפני הרומאים, בתקופת המרד הגדול וחורבן הבית השני בשנת 70, בעת שהצבא הרומי הרס את העיר.


הנה בריכת השילוח:

https://youtu.be/zN5BTIwwBoM

#על כיפת הסלע
מבנה כיפת הסלע על הר הבית נבנה בידי הח'ליף האמאיי המפורסם עבד אלמלכ, בשנים 692-688 לספירה. כיפת הסלע נחשבת מקום קדוש לדתות השונות, מסיבות שונות כמובן.

על אף שרבים חושבים שכיפת הסלע היא מסגד, זה ממש לא נכון. אין בה שום תפילות והיא אינה "מסגד עומר", כפי שרבים מכנים אותה בטעות. מסגד עומר הוא בכלל מסגד שנמצא ברובע הנוצרי, בסמוך לכנסיית הקבר.

היהדות רואה בכיפת הסלע מקום שנבנה מעל מקום המזבח של עקידת יצחק. יש יהודים הרואים כאן את מקומה של אבן השתייה, שהיא הסלע שממנו נברא העולם. אבל רוב המאמינים מסכימים עם האמונה שמקומה של כיפת הסלע הוא מקום החלק הקדוש של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני של היהודים.

המוסלמים, לעומת זאת, רואים באבן השתייה שבהר הבית את מקום העלייה של הנביא מוחמד אל השמיים. כאן, בהר הבית, התפלל, לפי האמונה המוסלמית, הנביא מוחמד ועלה אל השמיים.


#אדריכלות הכיפה
אדריכלית והיסטורית, כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שהשתמר עד ימינו, ללא שינויים מהותיים. המבנה הזה נחשב למופת של האמנות והאדריכלות האיסלאמיים.

כיפתו המקורית של מבנה כיפת הסלע התמוטטה בשנת 1016 וחמש שנים לאחר מכן היא נבנתה מחדש.

כיפת הסלע נבנתה במקום שבו נמצא בעבר המקדש הרומאי יופיטר קפיטולינוס. המקדש הזה גם הוא נבנה מעל מקדש אחר - בית המקדש השני של היהודים, שנהרס על ידי הרומאים, בעת כיבוש ירושלים, בשנת 70 לספירה.


הנה כיפת הסלע שעל הר הבית:

https://youtu.be/rJoJp6Nxt_E


כך היא נראית מבפנים:

https://youtu.be/1BI9mkkcWt4

#על הבית שנשרף בחורבן והתגלה בימינו
דמיינו את ההרס והחורבן שזרעו הרומאים בעת דיכוי המרד הגדול בשנת 70 לספירה. חוץ מבית המקדש היהודי, הם הרסו ושרפו כמעט כל מבנה חשוב ליהודים, כולל את בתיהם הפרטיים של הכוהנים. אחד מהבתים הללו הוא "הבית השרוף" (Burnt House). הבית נשרף ככל הנראה, בזמן כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים, ביום ח' באלול, בזמן השריפה הגדולה - אותה הבערה של העיר, ששרפה גם את בית המקדש.

שנים רבות אחרי כן, במאה ה-20, התגלה המבנה המפואר הזה. זה קרה בזמן חפירות "העיר העליונה" בירושלים, בשנת 1970. לשמו הוא זכה בשל היותו סוג של עדות ייחודית לחורבן ירושלים ושריפת העיר היהודית בידי הרומאים. קומת המרתף של הבית כוסתה אז בשכבת אפר מאוד גדולה, ככל הנראה כתוצאה משריפת ענק שהובערה בגבעה המערבית, חודש לאחר חורבן בית המקדש.


#מה אנו יודעים על המשפחה שגרה כאן?
ממצאים שנמצאו בבית, במיוחד ממצא מסוים, אפשרו לחוקרים להבין מי המשפחה שהתגוררה כאן. על אחת המשקולות שנמצאו בבית, מצאו הארכאולוגים את הכתובת "(ד)בר קתרוס". הם קשרו בין הממצא המעניין לבין התלמוד, כי הם זכרו ששם מוזכרת משפחת "קתרוס" היהודית, משפחת כוהנים שככל הנראה חיה בקרבת בית המקדש.

כך אנו יודעים היום שהבית השרוף היה ביתה של משפחה ירושלמית - משפחת קתרוס. המשפחה הזו הייתה אחת מ-24 משפחות כהונה, ששירתו בבית המקדש בתקופת בית שני. ואגב כך אנו יודעים היום בביטחון, שבבתים המפוארים שעל הגבעה המערבית אכן גרו כוהנים, שאלה שהחוקרים די התלבטו בה, במשך שנים.

אגב, ברשימה שבתלמוד הופיעה המשפחה לאו דווקא בהקשר חיובי. שם היא מוזכרת דווקא ברשימה של 4 משפחות כוהנים, שניצלו את מעמדן לרעה ועשו מעשים לא הולמים. וואו - כמה שההיסטוריה יכולה להיות עסיסית!


הנה הבית השרוף:

https://youtu.be/ckXXNSgfjVQ

#על המנהרות שמציגות עוד מהכותל

מנהרות הכותל (Western Wall Tunnels) הן מנהרות שנוצרו בחפירות שנעשו מתחת לרובע המוסלמי. למעשה, זהו מערך של חללים ומחילות תת-קרקעיות והם מאפשרים לראות את הכותל המערבי במלוא אורכו. יש כאן כמעט חצי קילומטר של הכותל באזור התחתון שלו בסלע האם, שעליו נבנו יסודות בית המקדש היהודי.

במנהרות הכותל ניתן לראות בתי מגורים וציבור מתקופות שונות, כולל מבנים מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. בביקור כאן נחשפת לפניכם תעלת מים מימי הבית השני ומימי החשמונאים, תעלת מים חשמונאית ושער כניסה קדום להר הבית. ניתן לראות באולמות ובמעברים התת-קרקעיים את המקום שבו התנהלו חיי העבר. המנהרות מתחילות מרחבת הכותל המערבי ועד ליציאה מהמנהרה, המסתיימת בתוך הרובע המוסלמי.



#גילוי המנהרות
במאות שאחרי חורבן בית המקדש הפך הכותל המערבי בהדרגה למוקד של תפילה וכמיהה. לאחר איחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי, בשנת 1967, החלו הארכיאולוגים בפעולות לניקוי אזור הכותל ולחשיפתו לכל האורך.

במהלך העבודות הללו הלכה ונחשפה מערכת תת-קרקעית מרשימה של חללים, מעין מנהרת זמן היסטורית, שדומה שהיא מתחילה מימי החשמונאים ומגיעה עד לימינו. כאן נחשפה העוצמה האדירה של קירות התמך שבנו אנשיו ומהנדסיו של הורדוס בשביל מתחם הר הבית. יש מקומות שבהם מגיעות חלק מהאבנים האדירות שבבסיס החומה לאורך של מספר מטרים וקשה להבין כיצד הן הועברו מהמחצבות ועד לכאן.

חוץ מעתיקות יש במנהרות אמצעי המחשה כמו דגמים והדמיות תלת ממד של הר הבית בתקופות השונות וסרטי אנימציה שבהם ניתן ללמוד כיצד בנו מבנים כה מרשימים בזמן הקמת בית המקדש.


#טיפים
ניתן לבקר במנהרות בתיאום מראש בלבד.

הכניסה למנהרות היא מהקמרון שמקשר בין רחבת הכותל ורחוב הגיא שברובע המוסלמי.


הנה מנהרות הכותל בירושלים:

https://youtu.be/QapXKzA07rk

#על בית הכנסת החורבה

בית הכנסת החורבה (Hurva Synagogue) שבמרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, הוא בית כנסת בשם "בית יעקב", שנבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18. בוניו היו קבוצת עולים שבראשם עמד רבי יהודה החסיד. לאחר שנבנה, לא עמדו הדתיים הללו בתשלום החובות, והערבים שבנו אותו והיו זכאים לכסף, החריבו את המבנה. מאז נהגו לקרוא לו "חורבות האשכנזים".

מאז עמד בית הכנסת, במשך שנים רבות, כחורבה. במאה ה-19 הוא נבנה בשנית על ידי קבוצה של דתיים, מתלמידי ההגר"א, הגאון מוילנה, רבי אליהו בן שלמה זלמן.

אבל כשהצבא הירדני כבש את העיר העתיקה ב-1948, מידי מדינת ישראל, הרס הלגיון הערבי את בית הכנסת. למעשה, ההרס נעשה עוד במהלך הקרב על הרובע היהודי, כשהלוחמים הירדנים פוצצו את בית הכנסת ואחריהם החריב הלגיון את מה שנשאר ממנו.

מאז, במשך שנים רבות, עמד בית הכנסת ההרוס כך. אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה בידי צה"ל, זכה המבנה ההרוס ובית הכנסת לכינויו "החורבה". אבל הוא התקיים וניצב כך במשך זמן רב, עד שבשנת 2010 הוא נבנה מחדש.


הנה ריקודים בבית הכנסת החורבה בירושלים:

https://youtu.be/QFKniDxXgn8

#על הרובע של הארמנים בעיר העתיקה

הרובע הארמני (The Armenian Quarter) בירושלים הוא היחיד שנקרא על שם עם ולא על שמה של דת גדולה, כמו הרבעים היהודי, הנוצרי והמוסלמי. שמו זה התקבל מאז המאה ה-19 והוא הקטן שברובעי העיר העתיקה. חיים בו פחות מ-3000 איש.

רובו של הרובע הארמני הוא שטח פרטי וסגור, המוקף בחומה ושייך למנזר הארמני. ואכן, ברובע יש כנסיות ארמניות נחמדות שניתן להציץ אליהן, אם יש זמן לטיול עומק ברובע.

מעניינת במיוחד היא ההתמחות הארמנית בעבודות קרמיקה איכותיות וצבעוניות. הארמנים למדו את אמנות הקרמיקה מהאמנים העות'מנים של תורכיה. רבים מבני העדה הארמנית שחיה באסיה הקטנה, אזור בטורקיה, היו לאמנים מעולים בעיטור קרמיקה ופיתחו סגנון אופייני וייחודי. כבר במאה ה-17 שלחו אמנים ארמנים מהעיר קוטהיה (Kütahya) שבמרכז-מערב תורכיה, אריחי קרמיקה לכנסיית הקבר הקדוש ולכנסיית סנט ג'יימס שבירושלים.

בשנת 1919 הזמינו הבריטים מספר משפחות אמנים מארמניה, להגיע אל העיר ולשפץ את אריחי כיפת הסלע שבהר-הבית. 3 המשפחות הבולטות שהגיעו כך לירושלים היו זו של האמן המפורסם דוד אוהנסיאן ואלה של עמיתיו, בליאן וקרקשיאן. בהמשך הפכו בני המשפחות הללו לאמני הקרמיקה הארמנית של הרובע ועד היום הם מייצרים כלים כאלו ומוכרים אותם לתיירים המבקרים בעיר העתיקה.

ברחבי העיר העתיקה בירושלים, במיוחד ברובע הנוצרי, תוכלו לראות לא מעט חנויות לתיירים המציעות למכירה עבודות קרמיקה בסגנון ארמני. את החנויות עם העבודות האיכותיות ביותר של הקרמיקה הארמנית ניתן למצוא ברובע הארמני, מקום שבו מוכרים היצרנים של כלי הקרמיקה הללו ישירות לציבור.


הנה הרובע הארמני והאמנות המיוחדת שמשובצת בו:

https://youtu.be/I0mCzFVMCtk

#על הגיהנום של ירושלים

גֵּיא בֶן הִנֹּם (Ben Hinnom Valley) הוא שמו של גיא בירושלים, שנזכר במקרא פעמים רבות והיום נוטים לזהותו בעמק שמתחיל ליד שער יפו ובשיפולי מגדל דוד, יורד דרומה ומכיל באפיקו את בריכת הסולטאן, יורד אל מדרום לעיר העתיקה ומקיף את הר ציון.

בימי המקרא ישב גֵּיא בֶן הִנֹּם על הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. לכאורה סתם מקום בירושלים, אבל החלק הגרוע עוד לפניכם. כי כאן היה בימי המלוכה מְקום פולחן המֹלֶךְ - האל העמוני. כן, בימי המלוכה בישראל נבנו בגיא זה במות לעבודה זרה, על ידי תושבי ירושלים. כאן הם בנו במות למֹלֶךְ שעליהן הקריבו את ילדיהם הרכים ושרפו אותם באש, כקורבן לו. קשה אולי להאמין, אבל היו אפילו ממלכי יהודה שהקריבו כך את הפעוטות שלהם.

התופעה הוזכרה בספר דברי הימים ב' פרק ל"ג. הנביא ירמיהו, נביא זעם הגיוני, היה מזועזע בדיוק כמוכם והוכיח את תושבי ירושלים על שריפת בניהם ובנותיהם באש. המלך יאשיהו יצא גם הוא כנגד העבודה הזרה הזו ו"טִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵּי בֶני הִנּׁם, לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ", כפי שנכתב בספר מלכים ב', כ"ג, פסוק י'.

יש חוקרים ספורים הסבורים שמקור השם "גיהנום" בא, או לפחות קשור במקום הזה, גֵּיא בֶן הִנֹּם, שבו התקיימה העבודה הזרה של הרשעים. גם המסורת היהודית קושרת את גֵּיא בֶן הִנֹּם אל השם "גיהנום", כמקום בעולם הבא, שאליו מגיעים הרשעים. מכאן גם נולדה האגדה שבירושלים נמצא פתחו של הגיהנום. אגב, בשיפולי גֵּיא בֶן-הִנֹּם הייתה התופת, הנזכרת לא פעם יחד אתו.

גם בימינו מעטים המטיילים בעמק היפה הזה, לא מעט בשל החשש מהרוחות שמסתובבות בו, רוחות המתים בטקסי המולך הקדומים, הילדים שהוקרבו לאל עשוי חימר, שכולו דמיון.


הנה פולחן המולך שהתקיים בגיא בן הינום:

https://youtu.be/P_sZ03VjXLQ


סרטון בעברית על הפולחן הנורא:

https://youtu.be/Fs1Nf6z_5Sg

#על הניקבה שבעזרתה הביאו מים לירושלים

נִקְבַּת הַשִּׁילוֹחַ (The Shiloah Tunnel), או ניקבת חזקיהו, היא מנהרה באורך של חצי קילומטר, בירושלים, שדרכה העבירו בימי קדם את מי מעיין הגיחון אל העיר.

נקבת השילוח נחצבה בימי חזקיהו המלך, בסביבות המאה ה-8 או ה-7 לפני הספירה. הנקבה נחשבת לאחד ממפעלי המים המרשימים בתולדות מפעלי המים הקדומים בארץ, אם לא המרשימה שביניהם והיא גם הראשונה בתולדות ירושלים, שסיפקה מים עבור תושבי העיר, בתוך החומות. זה היה גורם בעל חשיבות מכרעת בימי מלחמה ומה שאיפשר לתושבי העיר עמידות בפני מצור של אויביה.

הניקבה הובילה את המים אל בְּרֵיכַת הַשִּׁילוֹחַ, בריכת מים תת-קרקעית בירושלים, שאגרה מים בימי קדם. המים, שנאגרו מנחל קידרון הסמוך וממעיין הגיחון, עברו מתחת לבתי עיר דוד וסופקו במשך השנה לתושבי העיר, לשתיה ולשימוש יומיומי. הבדלי הגבהים הם שגרמו למים לזרום, בכוח הכבידה, בעזרת הפרשי הגבהים של 33 סנטימטרים, שבין המעיין לבריכת השילוח.


#חפירת המנהרה
כשעלה סַנְחֵרִיב מלך אשור וצר על ירושלים, בשנת 701 לפנה"ס, חיזק חזקיהו מלך יהודה, כחלק מהגנת ירושלים מפני המצור, את ביצורי העיר. הוא הקיף בחומה את השכונות החדשות שנבנו בה. אז החליט חזקיהו להטות את מי הגיחון לבריכה שנחפרה בתוך החומות: "והוא חיזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וישרם למטה מערבה לעיר דוד..." (דברי הימים ב, לב ל).

אמנם הבאת המים אל תוך החומות הייתה שיקול חשוב ליצירת הניקבה, אבל נראה ששיקול נוסף וחשוב לא פחות עמד לעיני המלך בהחלטה על חציבת הנקבה. מטרתו הייתה למנוע את המים מהאויב האשורי. זאת ניתן היה לעשות רק על ידי העתקת זרימת מי הגיחון אל נתיב חילופי, מה שאכן עשתה הניקבה. מתעלת השילוח שעברה עד אז מחוץ לחומות, באזור שלא היה מוגן, הוסטו המים אל מחוץ להישג ידם של האשורים שבעת מצור היו ללא ספק משתלטים על התעלה ועל מימיה.

וכך, בהוראת המלך, התבצעה הטיית המים על ידי חציבה של נקבה לאורך של 533 מטרים, מבצע שבמונחים של העת ההיא ניתן להגדירו כלא פחות מפלא הנדסי.

על מבצע החפירה היו אחראיות שתי קבוצות חופרים שחפרו זו מול זו. החוקרים יודעים לקבוע זאת על פי סימני החציבה, שכן כיווני הסימנים של החציבה הם מנוגדים. הרי בהנפת הגרזן בידי החוצבים נוצרה מעין תנועה קשתית ולכן סימני החציבה גם הם מקבלים זווית שונה מכל כיוון. הקשתות של שתי קבוצות החוצבים מנוגדות, מה שסימן חציבה בכיוונים הפוכים. אישוש לכך נמצא גם בכתובת הנקבה, המעידה על הפגישה בין הקבוצות, באמצע החציבה.


#כתובת השילוח וכיצד למדו ממנה על הניקבה
את מבצע החפירה של הנקבה מתארת כתובת בכתב עברי קדום, שנתגלתה בשנת 1880. היא התגלתה כששני נערים יהודים מצאו בניקבה כתובת, שמספרת את סיפור הניקבה שחצבו אנשיו של חזקיהו. מציאת הכתובת התפרסמה בכל העולם והפכה בעת ההיא לממצא ארכאולוגי מפורסם מאד.

הכתובת התגלתה כשהילד יעקב אליהו וחברו החליטו לבחון אם ניתן לעבור לכל אורך הנקבה. הם נכנסו מכיוון הבריכה ולאחר מטרים אחדים החליק יעקב ונפל למים. כשהתרומם, הוא הבחין באותיות בדפנות הנקבה. הוא סיפר על כך למורהו בבית הספר, קונרד שיק, מי שהיה חוקר ואדריכל גרמני נודע ותושב ירושלים.

המורה יצא לבדוק את התגלית עם מכשירים הדרושים ולאחר שאיתר את הכתובת הוא נוכח שהאותיות הן פיניקיות, בכתב עברי קדום. שיק פרסם את התגלית והתפרסם בכל העולם כמגלה הכתובת. הילד שמצא את הכתובת נשאר אלמוני.

על פי הכתובת, שנמצאה על דופן הניקבה, כ-6 מטרים לפני מוצאה אל בריכת השילוח, הנקבה נחצבה משני כיוונים בו-זמנית. בכתובת עדות לגאוות החוצבים, עם השלמת המבצע המורכב והמסובך בהצלחה.


#על הרוח הרעה שיצאה מהניקבה
ניקבת השילוח נעלמה והתגלתה במהלך השנים שוב ושוב. נראה שבתקופות הרומית-ביזנטית הניקבה לא היתה ידועה וקיומה נשכח לחלוטין. מעל בריכת השילוח בנתה הקיסרית אאודוקיה כנסיה. חלקי העמודים שבמוצא הניקבה הם שרידים של הכנסיה הזו.

בתקופה הממלוכית התגלה מקום הנביעה של הגיחון והממלוכים אף התקינו מדרגות אליו, שקיימות עד היום. מאז יודעת ההיסטוריה לספר על נוסעים שביקרו בניקבת השילוח, לא מעט, לפחות החל מתחילת המאה ה-17.

אבל ב-1817 הגדיל ונכנס לניקבה כומר קתולי בשם דה-מזיר. באותה עת הייתה הפסקה בזרימת המים בניקבה והכומר עבר בה בלא מעט קשיים וסכנות. לבסוף הצליח להגיע ולצאת בצד השני.

כשראו המקומיים את ה'יצור' שיצא מהמערה, איש פרוע, רטוב וכולו קורי עכביש, הם חשבו שהוא הרוח הרעה שבגללה הפסיקו מי המעיין לנבוע. הם החלו להכות את דה-מזיר המסכן במקלות ובאבנים. הכומר חש שזה הסוף...

אבל לפתע, בצירוף מקרים שלא יאומן, אלא אם מדובר באגדה דתית מלאת לקח ואמונה, ממש באותו רגע החלו המים לזרום מהמעיין. המכים הנלהבים עצרו את מכותיהם והכומר האומלל ניצל מלינץ' איום ונורא. קדוש הוא לא יצא מזה אבל היי, לפחות הוא הצליח לחיות עוד כמה שנים טובות!


כך הולכים בנקבת השילוח:

https://youtu.be/zN5BTIwwBoM