אומרים שקנאה תרבה חוכמה, אבל במקרה של המסגד הכחול (Blue Mosque) היא הביאה כבר לפאר וליופי לא רגילים. המסגד הזה, אחד המסגדים המפוארים בעולם, נולד כשהסולטן הצעיר אחמט הורה לאדריכל המלכותי שלו, סדפאר מחמט אגה, לבנות את המבנה האיסלאמי הנפלא בתבל. הסולטן דרש מבנה שינצח את כנסיית איה סופיה שבעירו איסטנבול.

המסגד, שניצב בקרבת ארמון טופקאפי וידוע גם בשם מסגד סולטאן אחמט (Sultanahmet Camii), על שם הסולטן שיזם וקבור בו, נבנה במכוון אל מול כנסיית איה סופיה. בכך הוא נועד להביא להכרה בעליונות של הבנייה האסלאמית על הבנייה הנוצרית. מה דעתכם? האם הוא הצליח בכך?

כך או כך, הבנייה התנהלה במהירות. במהלכה הסולטן עקב באופן אישי וצמוד אחרי התקדמות העבודות ומוראו הביא לכך שאכן הושגו כאן שיאים של הקפדה ואיכות אמנותית והנדסית. הסולטן גם לא חסך בכסף ובמשאבים לפרויקט הדגל הזה, מה שאפשר לבונים להביא את מיטב המומחים, הטכנולוגיות של התקופה והחומרים הנדרשים. ניתן לראות זאת לדוגמה, באבנים מהכעבה הקדושה שבמכה, ששובצו ב"מיח'רב". זוהי נישת התפילה של המוסלמים, הפונה לכיוון העיר מכה.

בתוך 7 שנים בלבד, הושלם המסגד הענקי ונחנך בשנת 1616. התוצאה הנפלאה היא אכן אחד המבנים האיסלאמיים היפים ביותר בעולם. גם מי שלא מתחברים לאדריכלות המוסלמית ולמסגדים ייהנו מהאור המיוחד הזה ומהמבנה המופלא כל כך.

גם אם הוא לא הצליח לגמד את האיה סופיה, המסגד הכחול מצליח להתחרות די יפה עם היופי וההוד שלה. הסולטנים אהבו אותו מאד ובכל יום שישי נהגו לצעוד אליו בצעידה טקסית וחגיגית. אפילו במאה ה-20, כשחצר המלוכה עקרה מארמון טופקפי הסמוך, הוא שמר על מעמדו היוקרתי. מכל אחת ממרפסותיו נהגו אז 16 מואזינים, לא פחות, לקרוא בו-זמנית למאמינים לתפילה.

את שמו של המסגד הכחול הוא קיבל מ-20 אלף האריחים הכחולים, שמצפים את קירותיו ושהובאו לכאן מהעיר התורכית איזניק.
עד לבנייה המודרנית של המאה ה-20, נחשב המסגד, שהוא היחיד בעיר שיש לו 6 מינרטים, מגדלי התפילה המוסלמיים, לאחת מהיצירות האדריכליות הנחשבות, גם אם מהיותר יומרניות, שנבנו במזרח התיכון ובעולם כולו.

כשנחנך, המסגד הזה עורר את כעסם של חכמי הדת המוסלמיים. הללו זעמו על נסיונותיו של מחמט לבנות מסגד שידמה ואף ישתווה לעיר הקודש למכה. הסולטן, שהבין שהסתבכות עם הדת היא סכנה לשלטונו, נכנע להם. הוא הסכים לממן משהו שיסמל את יתרונותיה של העיר מכה על פני איסטנבול. בתור פשרה הוגנת, הוא שילם ממון רב, בכדי לממן את בנייתו של מינרט שביעי שייבנה במסגד הכעבה שבמכה. המגדל השביעי הזה הפגין את עליונותו של המסגד ההוא, על פני המסגד הכחול, המסגד בעל 6 המינרטים בלבד.
שימו לב למסגד הייחודי הזה. במקום שבו הוא עומד היום, ניצבו בעבר ארמונות ביזנטיים. שימו לב ל-6 המינרטים, צריחי המואזין שלו, שחיקו את מסגד הכעבה שבעיר מכה.

לאורך קירות המסגד הנהדר, המצופה כולו באריחים כחולים, תראו את 260 החלונות מעוטרי האבנים הצבעוניות בשוליהם. החלונות הללו יוצרים אור כחול שמכניס אווירה מיסטית, כמעט קדושה, למסגד. האור הזה, הנופל על 20 אלף האריחים התכולים של המסגד הוא מלאכת מחשבת של תכנון אדריכלי מוקפד וחכם במיוחד.

בתוך המבנה המרשים והמעוטר יש כאמור אלפי אריחים מעוטרים ביד, עם יותר מ-200 חלונות ויטראז' מרהיבים ולידם איורי קליגרפיה ומנורות שמן מסוגננות,ששימשו להאיר את המסגד, טרם המצאת הנורה החשמלית.

ליד המסגד תראו מזרקה שהוענקה לסולטן עבד אל חמיד השני, על ידי הקיסר הגרמני וילהלם השני. בסמוך גם כיכר סולטן אהמט.

צאו מהמסגד הכחול דרך השער מהחצר ותגיעו לרחבה גדולה. אתם נמצאים בהיפודרום מהמאה ה-3 לספירה. זהו מסלול מרוצי סוסים ומרכבות, שהוקם על ידי הקיסר ספטימוס סוורוס. הוא מכיל 100,000 מקומות ושימש למרוצים רבי משתתפים באימפריות הרומית והביזנטית.
העיר איזניק, ששמה נגזר מהשם היווני שלה ניקאה, היא עיר היסטורית. היא נודעה בימי הביניים בקרמיקה ובאריחים שיוצרו בה.

למעשה, העיר הזו איזניק, הייתה בירת האימפריה של ניקאה שבאסיה הקטנה, אך הכיבוש העות'מני ב-1331 שינה את שמה ל"איזניק". כשהעות'מאנים כבשו את קונסטנטינופול, היא ירדה בחשיבותה, אבל עם השנים הלכה איזניק ונודעה כמרכז של תעשיית הקרמיקה והאריחים.

האריחים וכלי הקרמיקה שלה עשו להם שם בכל העולם. באותה תקופה השתמשו בהם בבנייני פאר ברחבי האימפריה העות'מנית, כולל בקבר דוד המלך שבהר ציון בירושלים.

לפי המסורת הטורקית, מספרים שבשל כמות האריחים העצומה שנדרשה לבניית מסגד הכחול, המסורת הקדרית של איזניק ממש נפלה. הקדרים האמנים של העיר לא העזו להמרות את דרישת הסולטן, לעשרות אלפי האריחים עבור המסגד שבו חשק. הכמות שנדרשה למסגד הכחול הייתה חסרת תקדים, אבל הם עמדו במשימה. מורא הסולטן פעל והם עבדו על האריחים הללו עד שהותשו לגמרי, אבל עם תום העבודה על אריחי המסגד, הם לא הצליחו לחזור ולהחזיר את אומנות הקרמיקה של איזניק לימיה הגדולים. במהלך השנים שאחר כך, מספרים הטורקים, הלכה התעשייה הזו בעיר וירדה.
הכניסה חופשית.

לבוש הולם כאן מחייב לבוש צנוע, ללא בגדים קצרים, נשים עם כיסוי ראש (מומלץ להביא מטפחת, אך תוכלו לקבל בכניסה).

הגברים צריכים לחלוץ נעליים בכניסה.

המסגד סגור לכניסת מבקרים בשעות התפילה.

מבט מקרוב:

ובפנים בתפילות: